חיוב הבנק עקב מכירת שטר מזויף

למרות שהדירה לא הועברה על שמם באופן רישמי, מונסנגו החזיקו בה ונהגו בה מנהג בעלים עד למתן פסק הדין בנוסף, בית המשפט קיבל את טענת מונסנגו כי מכביאן סרב לחתום על טפסי התחייבות לרישום משכנתא שנדרשו על ידי הבנק, וקבע כי מכביאן הפר את ההסכם כשסרב לחתום על מיסמכי הבנק אולם חייב את מונסנגו לשלם למכביאן את התמורה כשהיא משוערכת ובנוסף חייב אותם לשלם למכביאן שכר ראוי עבור התקופה בה עשו שימוש בדירה ללא תשלום יתרת התמורה.

ובעמ' 691: "הנושא של השבה הרתעתית זכה אצלנו לדיון מקיף בהקשר שונה, שבו היה מדובר בהפרת זכות במישור האזרחי, .... מדובר בפסק דינו של השופט דנציגר בע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונאל בע"מ נ' מאירסון..... למעלה מן הדרוש, היתייחס השופט דנציגר אף לאפשרות להורות על השבה הרתעתית. בהקשר זה ציין השופט דנציגר, כי טעמים של הכוונת היתנהגות וחיזוק העקרון בדבר כיבוד חוזים מצדיקים להכיר באפשרות פסיקת "השבה הרתעתית". עם זאת הבהיר, כי "יש לעשות שימוש באמצעי זה במשורה בנסיבות המצדיקות זאת". נראה לי כי המקרה שלפני הנו אחד המקרים החריגים המצדיקים את פסיקת "ההשבה ההרתעתית" לזכות התובעים, לאור חומרת היתנהגות הנתבעת כפי שנקבעה בפסק דינן של הערכאות השונות, נסיבות שבאו לידי ביטוי, בזיוף חתימת המנוחה ועורך דינה על שטרי המכר לצורך העברת הדירה ע"ש הנתבעת בלישכת רישום המקרקעין וכל זאת, כאשר העברת הדירה ע"ש הנתבעת נעשתה בנגוד לדין למרות שלא שילמה את החלק הארי של תמורת הדירה, תוך הפרה יסודית של ההסכם.

...

לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכום בו התעשרה הנתבעת בפועל מהשכרת הדירה, בהתאם לאמור בתצהירו של שוכר הדירה, מר מישאל שרעבי, בסך של 239,600 ₪ בנוסף לסכומים שנפסקו לזכות התובעים עד כה. באשר לסכום ההשבה, יש לחייב את הנתבעת בסכום ההתעשרות בפועל מהשכרת הדירה, עד לביצוע תשלום יתרת התמורה לתובעים בחודש יולי 2017, ולא בסכום הקבוע בחוות דעת השמאי מטעם התובעים המהווה הערכה בלבד, למרות שחוות הדעת לא נסתרה.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 239,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2017 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים את סכום האגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה ובנוסף תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

יתר על כן טען הבנק כי גם הלקוח חב בחובת זהירות כלפי הנבדק ועשוי לשאת בתוצאות זיוף שיק אם התרשל וברשלנותו גרם נזק לבנק, ואחריות הלקוח יכול שתתרחש גם בשל אשם תורם.

צד ג' 1 טען בכתב הגנתו כי מר ציטרינבוים אריאל יעקב, מכר שלו המנהל עסק למתן שירותי מטבע, הגיע לעסקו ובשל מחסור במזומנים בקופתו ביקש לנכות השיק הראשון.

במקרה שלנו אין שיק כדין, שכן השיק עצמו מזויף, כך שאין התחייבות של התובע; 2) קיים ספק רב לעניין תום לבו של הבנק בפרעון השיק, כפי שציינתי לעיל; 3) סעיף 80 לפקודת השיטריות עניינו בפרעון שיק לבנקאי, אך בעניינינו לא נפרע השיק לבנקאי.

...

סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבעת מהסיבות כדלקמן: 1) שני הסעיפים הנ"ל שבפקודת השטרות מדברים כאשר יש שיק שניתן כדין, והם מדברים אך ורק על כשרות חתימת ההיסב.

לפיכך אני סבור כי יש לקבל את ההודעה לצד שלישי ועל צד ג' 1 לשפות הנתבע בגובה סכום השיק הראשון בתוספת הצמדה ורבית אותו ישלם הנתבע לתובע, ועל צד ג' 2 לשפות הנתבע בגובה סכום השיק השני בתוספת הצמדה ורבית אותו ישלם הנתבע לתובע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: 1) סך של 86,556 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (7.2.17) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בגובה 10,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בעקבות זאת, הגישה דשתי לבית משפט השלום בתל אביב תובענה נגד הבנק, בה נתבקש סעד הצהרתי ולפיו חוזי ההלוואה בטלים, שכן חתימותיה על מיסמכי ההלוואה ועל שטר רישום המשכנתא זויפו (ת"א 43955-06-13).

מנגד, כונס הנכסים ביקש בתגובתו לדחות את הבקשה, תוך שטען כי סכויי העירעור קלושים, בין היתר משום שהמכר כבר אושר על ידי בית משפט השלום, בהסכמת החייב; משום שבהיותה של דשתי דיירת מוגנת, אין כל עילה להיתנגד למכירת מחצית זכויות החייב בדירה; ומשום שאף אם היתה הדירה נמכרת כפנויה, עדיין חובו של החייב לבנק – שעומד על 870,000 ש"ח – עולה על שווי מחצית מערכה.

...

הכונס הרשמי הבהיר בתגובתו כי לטעמו סיכויי בקשת הערעור להתקבל קלושים, אך יחד עם זאת הוא סבור שיש לעכב את ביצוע ההחלטה "בשל המשמעות הבלתי הפיכה של מימוש הנכס כתפוס כבר כעת". לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתגובת כונס הנכסים והכונס הרשמי, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל.

הבקשה מתקבלת אפוא, במובן זה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2018 תעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש.

לאחר מכן, הגישה דשתי תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב למתן סעדים הצהרתיים שעניינם ביטול המשכנתא שנרשמה על זכויותיה בדירה, וזאת בטענה שהחתימות על מיסמכי ההלוואות ושטרי המשכנתא אינן שלה והן זויפו (ת"א 43955-06-13).

דשתי הצטרפה לעמדת הבנק, והוסיפה כי הנאמן לא העלה טעמים המצדיקים לבטל את הליכי המכר; וכן כי היא רכשה את חלקו של החייב בדירה בתום לב. כונס הנכסים הרישמי, הוא המשיב 1 (להלן: הכנ"ר), טען בתגובתו כי דשתי מוכרת כדיירת מוגנת ויש לממש את הדירה כתפוסה.

...

הבקשה דנן בבקשתו שב הנאמן על עיקר טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף, בין היתר, כי פסק הדין אינו מחייב אותו שכן הוא לא היה צד לו. עוד טוען הנאמן, כי בית המשפט המחוזי לא דן בשאלה האם הלכת כובשי חלה בענייננו, ואף משכך יש לקבל את הבקשה.

אקדים ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

יחד עם זאת, ולמען הסר ספק, אני מורה על השבת התיק לבית המשפט המחוזי על-מנת שיבהיר את החלטתו וינמקה.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, כמפורט בפסקה 14 לעיל.

נתבע 1 הוסיף וטען, כי למעשה המנוח עדיין חייב לו סכום כסף של למעלה מ-870,000 ₪ וככול שהתובעים הם אכן יורשיו של המנוח עליהם לשלם לו סכום זה. הוא הוסיף, כי התובעים הגישו תלונה במשטרת ישראל כנגדו בטענה לזיוף השטר, אך חקירת המישטרה העלתה כי לא כך הם הדברים, והיא הודיעה לו כי החקירה בעניינו הסתיימה מבלי שנמצאה אשמה פלילית במעשיו.

הוא ציין, כי ככל הידוע לו, החלה מערכת יחסים עסקית בין השניים, אך הוא לא היה מעורב בה. הוא סיפר, כי בשלב מסוים חפצו המנוח ונתבע 1 לעשות עסקה גדולה ביניהם לצורך מכירת הסחורה בחו"ל. על מנת להבטיח את התשלום, ביקש נתבע 1 מהמנוח לחתום על שטר חוב.

מכאן, ההלכה, כי כאשר אדם מיתכחש לחתימתו על שטר, כמו גם על מיסמך אחר שיש בו כדי לחייבו, נטל השיכנוע בנוגע להוכחת אמתות החתימה מוטל על כתפי הטוען לכך (ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ(1) 499, 504 (1996); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע''מ נ' רחמים בע''מ, פ''ד מז(3) 240, 261 (1993)).

להלן יפורטו הראיות שהובילו למסקנה זו. דרך הילכונו יהיה באופן שתחילה נראה כיצד לא ניתן להוכיח את טענת זיוף חתימת המנוח על השטר באמצעות המומחים בלבד, ולאחר מכן, אפרט את הראיות המובילות למסקנה הברורה כי אין כל יסוד לטענת נתבעים 1 ו-2 כי השטר נימסר לנתבע 1 במסגרת עסקת מכר, והראיות לכך שנתבע 2 היה שותף לנתבע 1 לפעול להוציא את הכספים מחשבונות המנוח בישראל שלא כדין.

...

בהמשך, בחודש נובמבר 2004, ככל הנראה, בעקבות בקשה שהוגשה על ידו, קבע ראש ההוצאה לפועל כי "מאחר והאזהרה שנשלחה באמצעות מזכירות ההוצאה לפועל לא חזרה למרות שחלף זמן ניכר אני מאשר מסירה אישית של האזהרה על ידי בא כוח הזוכה". או אז, הונפקה אזהרה חדשה למנוח, והוא קרא לנתבע 1 למשרדו, מסר לו את מסמכי האזהרה על מנת שזה יבצע את המסירה בעצמו.

מסקנה זו נכונה גם ביחס לשאר הנתבעים.

התביעה כנגד נתבע 3, נדחית.

התביעה כנגד נתבעת 4 גם היא נדחית.