כמו כן, לדעת הנתבעת עניין גילבוע מובחן מהתובענה דנן בחמישה טעמים כדלהלן:
1) בעיניין גילבוע הסכימו הצדדים על סכום ההשבה, בעוד בעיניינו מכחישה הנתבעת את העילה, הסעד וסכום ההשבה;
2) בעיניין גילבוע הודתה עריית נתניה בסבירות של פרשנות התובע, בעוד שבעניינו הנתבעת אינה מודה בסבירות פרשנות התובע, ולטענתה חיוב בהתאם לחוק הריבית צריך להתבצע רק בשיטת ריבית דריבית;
3) בעיניין גילבוע עריית נתניה הגישה הודעת חדילה בעוד במקרה דנן לא הוגשה הודעה שכזו;
4) בעיניין גילבוע נטען כי הערייה מחזירה תשלומי יתר בריבית פשוטה, טענה שלא הוכחשה על-ידי הערייה.
באשר לטענת המשיבה לפיה "הפגמים המיטיבים" מאיינים את הנזק הלכאורי בתובענה, ולפחות יש לקזז את גביית הריבית דריבית מהרווח שנוצר לנישום בעקבות ה"פגמים מיטיבים", אעיר כי אני מסכימה לדברי עמיתי, כב' השופט מודריק, בקובעו כי "אי אפשר לקבל שהטבה לפלוני תהיה על חשבון גריעה מאלמוני. רצונה של המשיבה להיטיב עם תושביה במסגרת מסוימת אינו יכול להוות הצדקה לקביעת שיעור ריבית הפיגורים מעל הרמה המותרת לכאורה על פי חוק. כפי שהמבקש מציין בצדק, קבלת טענת המשיבה עשויה להביא לתוצאות אבסורדיות – רשויות מקומיות תוכלנה לנהל את הגבייה בתחום שיפוטן כרצונן ותוך היתעלמות מהוראות החוק, כל עוד הן נוקטות במדיניות מכוונת של גביית-חסר או תת-אכיפה באחד מתשלומי החובה אותם הן מוסמכות לגבות. כך למשל, מדיניות של גביית-חסר בתחום החנייה תצדיק גביית-יתר בתחום התיכנון והבנייה, וכן הלאה" (פס' 43 להחלטת אישור התובענה כתובענה ייצוגית).
...
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבל את התובענה.
לפיכך ומשהתקבלה התובענה, וכן בהתאם לתקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 ותקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אני סבורה כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט, על מנת שייקבע את סכום ההשבה שעל הנתבעת להשיב.
סוף דבר:
התובענה מתקבלת.
