חיוב בתשלום אגרת רישיון טלוויזיה

כמו כן הודיע מנכ"ל משרד התיקשורת לסלקום כי היא חבה למשיב סכום העומד על כ- 23.6 מליון ש"ח וכי חוב זה נובע מן העובדה שסלקום שילמה את האגרה על פי שיטת חישוב המקנה לה הנחה שהיא לא זכאית לה. מנכ"ל משרד התיקשורת הוסיף וקבע במכתבו כי בשל קיומו של החוב יש מקום לפעול לחילוטו מן הערבות שניתנה על ידי סלקום להבטחת קיום תנאי הרישיון המשולב שניתן לה (להלן: החלטת החילוט).

ההבהרה אינה מתייחסת כלל וכלל לשלב השני במיכרז בו נבחנו ההצעות הכספיות שהגישו המשתתפות לתשלום חד-פעמי למדינה, אשר הוגדר במיכרז כ"דמי רישיון" ועל-פיהן נבחרו הזוכות בו. ודוק - בהחלט ייתכנו מקרים שבהם פרשנות הנתנת על-ידי ועדת מכרזים ביחס להוראת דין תחייב את המשתתפות במיכרז במובן זה שיהא בה כדי להקים השתק אשר ימנע מן המשתתפות בו לטעון נגד אותה פרשנות, ככל שלא הלינו עליה במהלך המיכרז (השוו, בג"ץ 5872/07 איגוד מפיקי סרטים וטלויזיה בישראל נ' הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, פיסקה 25 (טרם פורסם, 27.10.2010)).

...

בסופו של דבר לא השתתפו אמנם במכרז מפעילות חדשות ולכן לא ניתן לדעת בוודאות מהו שוויה של ההנחה שהיתה ניתנת להן, אך פרטנר מציינת בהקשר זה כי דמי הרישיון אותם הציעה במכרז עמדו על כ- 400 מליון ש"ח, ולטענתה אם מפעילה חדשה היתה מתמודדת במכרז ומציעה סכום דומה, היא היתה זוכה להנחה משמעותית של כ- 100 מליון ש"ח בדמי הרישיון.

סוף דבר העתירות דנן הוגשו כאמור בדרך של המרצות פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ונתבקשו בהן סעדים הצהרתיים המורים למשיב לקבל את פרשנותן של העותרות ביחס לשיעור אגרת התדרים שנקבע בתוספת לתקנות האגרות.

הדיון בתובענות הועבר לבית משפט זה כמתואר לעיל, בלא שחל שינוי בסעדים שנתבקשו ומשמצאנו כי יש לפרש את התוספת לתקנות האגרות באופן המקל עם העותרות אציע לחבריי לקבל את העתירות ולקבוע כי מניין ארבע השנים לצורך שיעור האגרה המדורג הקבוע בחלק ג' של התוספת לתקנות האגרות תחילתו מיום הקצאת התדרים לעותרות על פי מכרז הקצאת התדרים משנת 2001, על כל המשתמע מכך לעניין ההתחשבנות בין הצדדים לגבי מה ששולם על-ידי העותרות עד כה. עוד אציע לחבריי לחייב את המשיב לשלם לכל אחת מן העותרות הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ש"ח. ת השופט י' דנציגר: אני מסכים.

הנתבעת 1 היא חברה שנותנת שירותי התקנות לטלויזיה בלויין ללקוחות חברת "יס". הנתבע 2 הנו בעל מניות בנתבעת 1.

התובעת הצהירה כי הנה בעלת רכב טויוטה יאריס דגם 2016 וצירפה רישיון רכב, והסבירה כי היא מתגוררת ביחידת מגורים ששייכת להוריה.

בית הדין איננו מתייחס לתגובת הנתבעים לתגובת התובעת שפורטה בבקשה למתן החלטה ודרישה לחייב תשלום אגרה שהוגשה ביום 6.10.20.

...

הנתבעים הפנו למשיכות מזומן באמצעות הכספומט בסכומים של אלפי שקלים אשר תומכים במסקנה שהתובעת לא הוכיחה שאינה יכולה לשלם את האגרה.

כמו כן הודיע מנכ"ל משרד התיקשורת לסלקום כי היא חבה למשיב סכום העומד על כ- 23.6 מליון ש"ח וכי חוב זה נובע מן העובדה שסלקום שילמה את האגרה על פי שיטת חישוב המקנה לה הנחה שהיא לא זכאית לה. מנכ"ל משרד התיקשורת הוסיף וקבע במכתבו כי בשל קיומו של החוב יש מקום לפעול לחילוטו מן הערבות שניתנה על ידי סלקום להבטחת קיום תנאי הרישיון המשולב שניתן לה (להלן: החלטת החילוט).

ההבהרה אינה מתייחסת כלל וכלל לשלב השני במיכרז בו נבחנו ההצעות הכספיות שהגישו המשתתפות לתשלום חד-פעמי למדינה, אשר הוגדר במיכרז כ"דמי רישיון" ועל-פיהן נבחרו הזוכות בו. ודוק - בהחלט ייתכנו מקרים שבהם פרשנות הנתנת על-ידי ועדת מכרזים ביחס להוראת דין תחייב את המשתתפות במיכרז במובן זה שיהא בה כדי להקים השתק אשר ימנע מן המשתתפות בו לטעון נגד אותה פרשנות, ככל שלא הלינו עליה במהלך המיכרז (השוו, בג"ץ 5872/07 איגוד מפיקי סרטים וטלויזיה בישראל נ' הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, פיסקה 25 (טרם פורסם, 27.10.2010)).

...

בסופו של דבר לא השתתפו אמנם במכרז מפעילות חדשות ולכן לא ניתן לדעת בוודאות מהו שוויה של ההנחה שהיתה ניתנת להן, אך פרטנר מציינת בהקשר זה כי דמי הרישיון אותם הציעה במכרז עמדו על כ- 400 מליון ש"ח, ולטענתה אם מפעילה חדשה היתה מתמודדת במכרז ומציעה סכום דומה, היא היתה זוכה להנחה משמעותית של כ- 100 מליון ש"ח בדמי הרישיון.

סוף דבר העתירות דנן הוגשו כאמור בדרך של המרצות פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ונתבקשו בהן סעדים הצהרתיים המורים למשיב לקבל את פרשנותן של העותרות ביחס לשיעור אגרת התדרים שנקבע בתוספת לתקנות האגרות.

הדיון בתובענות הועבר לבית משפט זה כמתואר לעיל, בלא שחל שינוי בסעדים שנתבקשו ומשמצאנו כי יש לפרש את התוספת לתקנות האגרות באופן המקל עם העותרות אציע לחבריי לקבל את העתירות ולקבוע כי מניין ארבע השנים לצורך שיעור האגרה המדורג הקבוע בחלק ג' של התוספת לתקנות האגרות תחילתו מיום הקצאת התדרים לעותרות על פי מכרז הקצאת התדרים משנת 2001, על כל המשתמע מכך לעניין ההתחשבנות בין הצדדים לגבי מה ששולם על-ידי העותרות עד כה. עוד אציע לחבריי לחייב את המשיב לשלם לכל אחת מן העותרות הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ש"ח. ת השופט י' דנציגר: אני מסכים.

רשות הרשוי מוגדרת בסעיף 1 לפקודה: "עובד משרד התחבורה שמונה כדין להיות סגן מנהל כללי לתנועה במשרד התחבורה, לרבות עובד ציבור אחר, שהוא אצל לו מסמכותו כרשות הרשוי לשטח המדינה כולה או לחלק ממנו, לעניין פלוני או לסוג של עניינים". רשות הרשוי, כלומר סמנכ"ל משרד התחבורה לתנועה או מי שהסמנכ"ל אצל אליו את סמכותו, מחויבת לגבות את אגרת רישיון הרכב ואת הסכום הנוסף כהגדרתו בסעיף 84(א) לפקודה, ואין לה לא סמכות ולא שיקול דעת להעניק פטור מתשלומי חובה אלה.

אלא שרשות השידור, בדומה לרשות הרשוי, מחויבת לפעול בהתאם לפקודה ואין בידיה סמכות או שיקול דעת להעניק פטורים מחובת תשלום הסכום הנוסף (השוו תקנה 5(ג) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), תשל"ד-1974: "לא תוטל אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה, אם לדעת המנהל, הוא מוחזק על ידי חרש-אילם, שהמציא הוכחה על כך"; הפטור המוענק בתקנה זו מתייחס לאגרת טלויזיה ולא לאגרת רדיו אותה מגלם הסכום הנוסף בסעיף 84(א) לפקודה).

נשוב ונדגיש כי תובענה ייצוגית נגד רשות בקשר לגביית תשלומי חובה שלא כדין, חייבת ללבוש כסות של תביעה "להשבת" אותם סכומים (פרט 11; האמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות בדבר תובענה ייצוגית נגד רשות "שהסעד המבוקש בה הוא פיצויים..." אינו רלוואנטי למקרה הנידון בפרט 11, המוגבל לתביעת השבה של תשלום חובה שנגבה שלא כדין).

...

סיכומו של דבר: תהא אשר תהא מידת החוקיות של הימנעות שר התחבורה מהתקנת תקנות הפוטרות חרשים וכבדי שמיעה מתשלום הסכום הנוסף בעד החזקת מקלט רדיו ברכב; כל עוד לא הותקנו תקנות שכאלה, אין כל אפשרות, גם לא לכאורית, לראות את רשות הרישוי ואת רשות השידור כמי שגבו תשלום זה שלא כדין, שהרי הגביה נעשתה במצוותו המפורשת של סעיף 84 לפקודה.

לפיכך אני מחליט למחוק על הסף את התובענה ואת הבקשה.

. (7) מי שהקים או שהפעיל במשך חמש שנים רצופות לפני יג' בטבת התשנ"ט (1 בינואר 1999), תחנת שידור לשידורי רדיו המיועדים בעקרם לציבור בישראל, באופן ששידורים אלה נקלטו במרבית שטחי ישראל, והמשיך לעשות כן גם לאחר התאריך האמור, יראו אותו כמי שקבל רשיון לפי חוק זה, לפי סעיף 5(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ז1977-, וכמי שקבל זיכיון לפי סעיף 32(א) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן1990-.

(ב) בעל זכיון חייב ברשיון לפי פקודת הטלגרף האלחוטי ואינו חייב ברשיון לפי חוק הבזק.

בנוגע לתחנות הרדיו האזוריות, הטענה היא, כי הן עצמן מפרות חוק שכן הן פועלות ללא רשיון מטעם משרד התיקשורת וללא תשלום אגרת רשיון ותדרים.

...

המסקנה המתבקשת היא, שהאמצעי שנבחר אינו מידתי ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה.

לסיכום, התיקון לחוק הבזק פוגע בזכות לחופש העיסוק ואין הוא עומד בתנאי פסקת ההגבלה, הואיל והפגיעה בזכות לחופש העיסוק שבתיקון לחוק עולה על הנדרש.

גם בטענות אלה לא דנתי, נוכח המסקנה אליה הגעתי, כאמור, בדבר בטלותו של התיקון לחוק.