חיוב בשומה המתוקנת החל מתחילת שנת המס חיוב רטרואקטיבי פסול

בעת"מ 5045-11-18 עותרת האגודה כנגד סבירות צוי הארנונה וכנגד הטלת חיוב רטרואקטיבי לשנת 2018, ובעמ"נ 58884-09-20 מערערת האגודה על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה שליד עריית חדרה אשר דחתה עררים שהגישה האגודה על שומות הארנונה לשנים 2018- 2019.

בשומת הארנונה מיום 7/8/2018 שנשלחה לאגודה, נדרשה האגודה לשלם לעירייה ארנונה עירונית החל מיום 1/1/2018 בסך כולל של 482,762 ₪ (נספח 1 לעתירה).

השומה הוצאה בחודש 08/2018 וכללה חיוב מתחילת השנה.

הערייה טוענת כי דרישת החיוב לשנת 2018 אינה בבחינת חיוב רטרואקטיבי פסול, אלא תיקון טעות.

...

משמעות המסקנה האמורה היא כי את שטח הקרקע התפוסה שבמתקן, קרקע שמשרתת את בריכת האיגום, יש לסווג כקרקע הצמודה למבנה חקלאי (סיווג 715 לצווי הארנונה).

המסקנה ולפיה הסיווג הראוי והנכון של המתקן הוא בפרק 4.9 העוסק בתעריפים לנכסים המשמשים "אדמה חקלאית ומבנה חקלאי" מייתרת את הדיון בטענות לגבי סבירות הסיווגים האחרים.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אני מורה כדלקמן: (א).

בעתירה שבפניי עותר העותר לבטל את חיובו בארנונה לשנים 2015-2017 משני טעמים חלופיים: מדובר בחיוב רטרואקטיבי.

לגופו של עניין ציין מנהל הארנונה כי בהתאם לבדיקת הערייה קיימת בנכס צריכת מים כבר משנת 2015, ומהמסמכים שצורפו להשגה עולה שהבקשה "להכרה בתעריף מיוחד בשל צריכה חריגה הנובעת מנזילה" הוגשה על ידי העותר רק ביום 15.4.18, בגין חודשים ינואר – פברואר לשנת המס 2018, בלבד.

תיקון השומה שעשתה, החל מ1.5.17, נעשה רק לאחר שבדקה והתברר לה כי העותר לא דיווח שהנכס ראוי למגורים ובפועל נעשה בו שימוש למגורים.

ככלל, חיוב רטרואקטיבי הוא פסול אלא אם קיימות נסיבות או טעמים המצדיקים זאת.

בעניינינו, היה על העותר להודיע לעיריה על התחלת השמוש בנכס.

עסקינן בתיקון שומה מותר לאחר שהעיריה גילתה את מה שהעותר הסתיר ממנה והיה צריך לגלות לה ולא בחיוב רטרואקטיבי (ראה גם 13620-09-12 שרותי רכב ישראלי ואבי בע"מ נ' מנהל הארנונה עירית בת ים [30.9.13].

...

המסקנה אליה הגעתי, כפי שיפורט להלן, היא כי בצדק קבעה העיריה שנעשה בנכס שימוש למגורים עובר ליום 17.5.17.

סוף דבר אני דוחה את העתירה הן על הסף והן לגופה.

העותר ישלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עוד בסך של 20,000 ₪.

בבקשת האישור שתי עילות: העילה האחת, חיובים רטרואקטיביים פסולים – במקרים בהם הנתבעת מתקנת את השומה של הנישום במהלך השנה (על דרך שינוי סיווג, הגדלת שטח החיוב או ביטול פטור) (להלן: "תיקון שומה"), היא מחילה את השומה המתוקנת באופן רטרואקטיבי מתחילת שנת הכספים (להלן: "חיובים רטרואקטיביים").

החלה רטרואקטיבית של שומה מתוקנת באופן גורף, מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון בעע"מ 4551/08 עריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (1.12.11), שם הנתבעת הייתה אחת המערערות (להלן: "עניין גבעת שמואל").

...

בהחלטה קבעתי בין היתר כי "ככל שנעשה הסדר פשרה כולל כלשהו עם נישום כלשהו, שכולל פשרה בעניין החיובים הרטרואקטיביים, במסגרת השגה או ערר,... אני מקבלת את טענת המשיבה, שבמקרה כזה אכן יש תוקף להסכם הפשרה נוכח האינטרס הציבורי שבקיום הסכמי פשרה וכן בסיום התדיינויות... הוא הדין לגבי הסדר פשרה שנעשה עם נישום בעניין החיובים הרטרואקטיביים גם שלא במסגרת הליכי השגה וערר". על כן קבעתי כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא - כלל הנישומים בתחום שיפוטה של הנתבעת שחויבו בחיוב רטרואקטיבי בארנונה, ב-24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד למועד אישור בקשת האישור, לאחר שבוצע תיקון שומה רטרואקטיבי בעניינם בין על דרך שינוי סיווג, הגדלת שטח חיוב או ביטול פטור, ואשר לגביהם לא ניתנו טעמים טובים לסתור את החזקה נגד תחולה למפרע, בעת הוצאת השומה.

אני סבורה שבנסיבות אלה השיקולים לאישור ההסדר הם משפטיים שעל כן אין צורך במינוי בודק.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

הנתבעת תשלם לתובעת גמול בסכום של 10,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוח הקבוצה בסכום של 90,000 ₪ כולל מע"מ. הגמול ישולם לתובעת בתוך 45 יום מהיום.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות.

החלטת ועדת הערר באשר לתיקון השומות לשנים 2014-2009 קיבלה הועדה את טענת המערערת כי מדובר בחיוב רטרואקטיבי פסול.

עוד טען המשיב שיש לדחות טענה זו גם לגופה, שכן מאחר שהשומה נשלחה למערערת במהלך שנת 2015, ועל פי עמדת הפסיקה, תיקון חיוב במהלך אותה שנת מס, אינו נחשב כלל ל"חיוב רטרואקטיבי".

לפיכך, החיוב בתשלום ארנונה ביחס לשנים קודמות, ובעניינינו לכל הפחות החל מתחילת שנת המס, בגין שטחים קיימים וידועים, הוא נכון ומוצדק.

דיון והכרעה במקור העירעור דנן עסק בשתי מחלוקות בין הצדדים: נוכח העובדה שתיקון השומה לשנת 2015 הומצא רק ב - 20 למאי, האם ניתן לחייב את המערערת בתשלום ארנונה מתחילת שנת הכספים, כטענת המשיב, או שמא רק מחודש מאי 2015 ואילך, כטענת המערערת.

...

התוצאה היא שדין הערעור להתקבל.

הערעור מתקבל אפוא.

המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 7,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

בסעיף 4 למכתב נכתב: "הערייה תהא רשאית לעדכן את שומת הארנונה לפי תוצאות המדידה, לרבות בתוספת חלק יחסי בשטחים המשותפים, וזאת בתחולה ממועד תחילת החיוב עפ"י סעיף 2 לעיל או ממועד אחר לפי העניין". ביום 27.2.20 הופקה לעותרת הודעת שומה המבוססת על תוצאות מדידה שנערכה במיתחם במסגרתה תוקנה השומה הקודמת, וזאת החל מיום 27.8.17.

בחינת השיקולים שנקבעו בפסיקה לעניין רטרואקטיביות בחיוב ארנונה מובילים למסקנה כי חיוב כאמור הנו פסול: המשיבה לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לעובדה שלא חייבה את העותרת בארנונה במועד.

בעיניין זה, יפה לענייננו ההלכה הפסוקה כפי שסוכמה בסעיף 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיא השופט א' ריבלין (כתוארו דאז) בעע"מ 1280/10 מעונות מכבי נ' עריית רמת גן (18.3.12): "בעע"ם 4551/08, 4585/08, 4604/08 עריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 1.12.2011) (להלן: פרשת חברת החשמל) נקבעו כללים ברורים ביחס לסמכותה של רשות מקומית לגבות ארנונה באופן רטרואקטיבי. ראשית, נקבע (שם, בפס' 52) כי כאשר ניתנה שומת ארנונה בגין נכס פלוני בשנת כספים מסוימת, כל שומה מתקנת הנתנת באותה שנת כספים ומבקשת לחול על תקופה הקודמת למועד נתינתה, היא בגדר חיוב רטרואקטיבי. כאשר השומה המתקנת מבקשת לחול על שנים עברו, הרטרואקטיביות שלה מתקיימת בדרך של קל וחומר. כל זאת, בנגוד למקרה שבו מושת חיוב ארנונה לראשונה במהלך שנת מס, שאז יש מקום לבחון האם דרישת תשלום מתחילת שנת המס היא דרישה רטרואקטיבית אם לאו (שם, בפס' 53). שנית, נקבע כי על דרך רוב, חיוב רטרואקטיבי בארנונה אינו תקף, אלא אם היתקיימו טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את סתירת החזקה כי לא הוקנתה לרשות מקומית סמכות להטיל חיובים למפרע ואת הכללת ההחלטה בתוך מיתחם הסבירות (שם, בפס' 59-57; עע"ם 7749/09 אורט ישראל נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים ([פורסם בנבו], 30.11.2011)). כך למשל, נקבע כי תנתן חשיבות מיוחדת להתנהלותו של הנישום ולבחינת השאלה האם רובץ לפתחו "אשם" כלשהוא (פרשת חברת החשמל, בפס' 57)". (הדגש אינו במקור – א.כ.)

...

בנסיבות אלה, המסקנה היא כי העירייה לא הוכיחה שהודיעה לעותרת על כוונתה, ולא הוכח שהעותרת ידעה על כך. בחשבון התקופתי של ארנונה מצוין כי שטח הנכס – 5,635 מ"ר. על כך שילמה העותרת משך כ- 4 שנות מס. בנסיבות שלפני, איני סבורה כי נפל פגם בהתנהלות העותרת שהוביל לאי גביית מס אמת ממנה.

איני סבורה כי נוסחו של סעיף 24 א' להסכם השכירות לפיו בין היתר העותרת תשלם היטלים שיחולו על הרכוש המשותף ע"י חלקה היחסי, יש בו כדי לאיין את יסוד הציפייה כי לא תחויב בגין השטחים המשותפים.

בנסיבות אלה ומאחר שמדובר בשומה רטרואקטיבית, משלא סתרה העיריה את החזקה, לא ניתן לאפשר לעירייה לדרוש מהעותרת חיוב רטרואקטיבי בגין רכיב זה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להתקבל.