חיוב במזונות לילד שלא שלו תביעה למשפחה של בית המשפט המחוזי

להכרעת בית המשפט תלויות ועומדות התביעות הבאות מטעם התובעת: תלה"מ 33269-07-17 תביעה בעיניין האחריות ההורית וזמני השהות; תלה"מ 57773-11-17 תביעה לפסיקת מזונות הקטין; תלה"מ 33310-07-17 תביעה לעניין הרכוש – סעד הצהרתי לעניין זכויות התובעת למחצית שווי המקרקעין והמיטלטלין, וסעד לאיזון המשאבים בין הצדדים.

בהקשר לפרשנות הדין הקתולי נקבע ש"פרשנות הדין האישי על ידי מותבים שונים בבתי המשפט לעינייני מישפחה, מחוזיים ואף בבית המשפט העליון חתרה להחלה שויונית יותר של מזונות הילדים באמצעות כלים פרשניים שונים [.

יש מקום להפנות לפסק דינו של כבוד השופט סילמן, שניתן אך לאחרונה בהקשר למזונות קטינים בהתאם לדין הנוצרי-אורתודוקסי, ויש בפסוק להתיישב עם עמדתו של בית משפט זה, שבמישור המעשי אין להבחין בין הדין העברי לדין הדרוזי: "אמנם עסקינן בבני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית אורתודוכסית, אשר הדין האישי החל לגביהם הוא חוק המשפחה הביזנטי [...] עם זאת, בדין קבע ביהמ"ש קמא כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 [...] חרף שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך היתייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עימם.

אך עם כל ההבנה, אין לכפות על האב תפיסת עולם זו, ולכך מכוונת האֵם: "אולי מוגזם, אבל מדובר בילד יחיד שרגיל לרמת חיים גבוהה ואין, הוא לובש לפי האופנה, הולך לפי האופנה וזה כן, חלק מזה. אם זה מיותר, אני לא יודעת, אנסה לחסוך. אני, אבל זה לא אומר שאבא שלו לא יהיה שותף בזה. למה שאבא שלו לא יהיה שותף בזה? זאת השאלה שלי" (תמ'-ב', ע' 9, ש' 31).

הואיל ובית המשפט מצא שיש מקום לחייב את האב במדורו של הילד, ומנגד האֵם לא סיפקה נתונים רלוואנטיים לשעור הוצאות המדור, והואיל ושיעור חלקו של הילד מדמי המדור עומד לכתחילה על שיעור 30%, בית המשפט מחייב את האב לשלם לידי האֵם עבור מדורו והוצאות אחזקת המדור של הילד, סך של 300 ₪ נוספים מידי חודש, וסכום המזונות הכולל יועמד על סך 1,600 ₪ מידי חודש.

על אף שאין לשלול ההנחה שהכספים ששולמו על ידי האיש ושמשו לבניה היו משותפים, בית המשפט ביסס את הקביעה לפיה האשה ניהלה את כספה בנפרד מהאיש ומהתא המשפחתי.

...

לא שוכנעתי שיש מקום בנסיבות אלה להכריז על האב כהורה "משמורן" משותף עם האֵם בניגוד כה מובהק לחלוקת זמני השהות וחלוקת עול גידול הבן בפועל.

יוצא אפוא שבמועד הקרע עמדה היתרה לסילוק ע"ס כ – 32,000 ₪.

בית המשפט עיין בנטען ומצא שדין הטענות להידחות.

עתירת האישה להצהרה על מחצית זכויותיה בבית ו/או בשלושת הדירות – נדחית.

בית משפט לעינייני מישפחה בחדרה תלה"מ 42389-05-20 פלונית נ' אלמוני תיק חצוני: בפני כבוד השופטת יפעת שקדי שץ תובעת פלונית ת"ז ------ ע"י ב"כ עו"ד רועי חלפון נתבע אלמוני ת"ז ------ ע"י ב"כ עו"ד צהלה הלוי פסק דין

הכלל המשפטי - מזונות קטינים סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט- 1959 קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו.

ביום 30.5.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ברמ"ש (חי') 41433-04-18 פלוני נ' פלוני שם נקבע, כי הפסיקה החילה את הילכת בע"מ 919/15 גם על מזונות קטינים שחיובם מדין צדקה גם במקרים בהם לא מדובר במשמורת משותפת.

לדברי הנתבע, הוא מנכה הוצאות של הבית מהוצאות המשרד העצמאי שלו המתנהל בבית (עמ' 20, ש' 32), הכוללות: הוצאות דלק ורכב (עמ' 21, ש' 2).

...

לאחר עיון בכל המסמכים, לא מצאתי כי הסכומים להם טוענת התובעת מבוססים כנדרש: הסכומים שנתבעו כלליים; לא צורפו קבלות המתייחסות להיקף ההוצאות הנטענות; סבורני כי הסכומים שנתבעו גבוהים מן המקובל, כך לדוגמא עותרת התובעת לסכום מצטבר שנתי של 12,000 ש"ח עבור ביגוד לשני הילדים, זאת כאשר גם האב רוכש ביגוד ונעליים עבור הילדים (עמ' 16, ש' 26).

מעבר לכך, כמפורט בהכנסות הצדדים, סבורני כי הכנסתה של התובעת גבוהה יותר מהנטען על ידה.

לאור האמור, התביעה למזונות אישה נדחית.

נוכח תוצאות פסק הדין, קבלת התביעה בענין מזונות הקטינים באופן חלקי ודחייתה לענין מזונות אישה ולאחר ששקלתי את התנהלות הצדדים, אני מורה כי הנתבע יישא וישלם לאישה הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך של 3,500 ש"ח. אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 15475-11-09 גלייזר ואח' נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' מספר בקשה:64 לפני כבוד השופטת רחל ערקובי מבקש: אלכסדנר גלייזר – החייב ע"י ב"כ עו"ד משיבים 1. עו"ד שי הולנדר-גרוס - נאמן 2. כונס נכסים רישמי תל אביב 3. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד אדרעי החלטה

בעיניין ד.מ. הנ"ל נקבע כי בבחינת תום הלב הנידרש בהליך פשיטת הרגל, יבחן בית המשפט באילו נסיבות נימנע החייב מלשלם את החוב הפסוק: "הדגש בבדיקת תום לבו של החייב בתקופה שלפני הגשת הבקשה, מושם על דרך יצירתם של החובות. במקרה שבו עניינה של הבקשה, רובה או חלקה, בחוב מזונות לעבר – ראוי לתת משקל למידת אי-ההגינות, או חוסר-המוסריות, שדבק בהתנהלותו של החייב, כלפי הזכאים למזונות ממנו, אשר פרנסתם היתה (וייתכן שעודנה) עליו. נטישה של בית המגורים, על ידי החייב, הפקרתם של הזכאים למזונות ממנו למחסור ממשי, תוך ניתן הקשר עמם והתחמקות מהם לאורך שנים (בתקופה שבה הם נחשבים כמי שזכאים למזונות ממנו), קל וחומר כשמדובר בקטינים – נוגדת, באופן מהותי, את "תקנה הציבור" (יוער כי מדובר בהתנהלות, אשר עלולה להחשב, כשלעצמה, "מעשה פשיטת רגל" לפי סעיף 5 לפקודה).

עוד קבע בית המשפט בעיניין ד.מ. כי בין היתר יבחנו האופן והקף הפרעון של החובות בעבר על ידי החייב, האם החייב עשה מאמצים לפרוע את חובותיו או חלקם ביוזמתו או שמא החוב נפרע עקב הליכים שננקטו על ידו על ידי הזכאים למזונות, שיעור המזונות של החוב מכלל הקף הנשייה, בשים לב לתביעות החוב שהוגשו ובהקשר זה את כושר הפרעון של החייב בנקודת הזמן הנוכחית והשינויים הצפויים לחול בכושר פרעון חובותיו בעתיד, מצבו האישי והבריאותי והאם נותרו בידיו נכסים מהם ניתן להפרע.

בעיניין אחר, עמד כבוד השופט אנגלרד על ההבחנה בין חוב מזונות שוטף כלפי קטינים לבין חוב מזונות עבר וציין כי היחס אל החייב יהיה נוקשה יותר עת מדובר בחוב לתשלום מזונות שופטים לבני מישפחה הנזקקים לו, להבדיל מחוב שהצטבר על אי פרעון של חוב מזונות עבר אשר ניתן להקל בו. עם זאת, הוסיף כי על בית המשפט להשתכנע שאין לחייב אפשרות לשלם את החוב במלואו וכי הוא אינו מנסה להישתמט מתשלום החוב [ע"א 6456/13 נעמה ישעיהו נגד יוסף גמזו ואח' (פורסם במאגרים, 3.5.15)].

ועוד, הגם והחייב טוען כי כבר בסמוך ללידה טענה בפניו הגרושה כי הילדה אינו שלו, החייב לא עשה עם המידע הלכאורי הזה דבר, ואף חתם על הסכם הגירושין בשנת 1997, כאשר הבת הייתה כבת שנתיים.

...

נוכח כל אלו, אני סבורה כי ניתן לקבוע שמדובר בחייב שאינו תם לב, ולאור האמור לא עמד החייב ברף הנדרש להחלת הפטור החריג מתשלום חוב מזונות.

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, אני דוחה את בקשת החייב לפטור מחוב המזונות לנושה ביטוח לאומי.

בשולי הדברים אציין כי המוסד לביטוח לאומי נוקט בגישה מקלה בכל הנוגע לגבייה מקצבאות שונות, ומקזז סכומים שנקבעים על ידי רשמת ההוצאה לפועל לאחר חקירת יכולת, וביהמ"ש סמוך ובטוח שכך יפעל גם בתיק זה. בכפוף לאמור בסעיף 39 הבקשה נדחית.

בית משפט לעינייני מישפחה בתל אביב - יפו תלה"מ 1891-02-23 פלוני נ' פלונית בפני כב' השופט יהורם שקד התובע: פלוני ע"י ב"כ עו"ד דוד טובול הנתבעת: פלונית ע"י ב"כ עו"ד ירון קוק פסק דין

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (עמ"ש 38903-06-22) מיום 24.10.22, נקבע בהסכמה כי העירעור יידחה ואולם חיוב התובע במזונות הילדים ייפסק עם הגיע כל אחד מהם לגיל 18 שנים.

ביום 1.2.23, כשלושה חודשים וחצי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (להזכיר, ניתן בהסכמה), הגיש האב את התביעה מושא פסק דין זה, בה עתר, שוב, להורות על ביטול/הפחתת מזונות הקטינים.

הנתבעת ביקשה בכתב הגנתה לדחות את התביעה מטעמים אלה ממש, טענה כי התובע בוחר להציק לה בתביעות חסרות תוחלת פעם אחר פעם, ובדיון שהתקיים בפני זה עתה, אמרה בקול שבור: "קודם כל, כל הנושא הזה מאוד מאוס עליי ותביעות חוזרות שמטרידות אותי, אני אימא ל-7 ילדים, כשהייתי צריכה היום בבוקר סוער, אני לא גרה קרוב לבית המשפט, למצוא סידור לילדים קטינים זה מאוד קריטי עבורי, זה פוגע לי באורח החיים שלי, מטריד אותי ממש, הוא הגיע איתי רק באוקטובר האחרון לבית המשפט המחוזי לערעור באותו עניין ובאותו נושא, הטענות שלו הן אותן טענות, אני מוצאת את עצמי מגדלת את שלושת הילדים המשותפים שלנו לבד, והוא חוזר עם אותן טענות ותביעות חוזרות ובאותו עניין. אני חושבת שבית המשפט חייב לפסוק לי גם הוצאות וגם לדחות את התביעות שלו, הוא חייב לתת פה את הדין. זה כבר 10 שנים שהוא רודף אותי. זה 10 שנים. בהתחלה הייתי נשואה לו והוא היה שולט בי והייתה אלימות, ברחתי. היום אני מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי אבל זה בייביסיטר וזה עולה לי, אני מפסידה ימי עבודה, ימים שאני הולכת לחתום על תצהירים, אני מגדלת 7 ילדים ויש לי התעסקות" (ר' עמ' 1, ש' 18 – עמ' 2, ש' 2).

...

ב"כ התובע היה מודע לטענתו של ב"כ הנתבעת וחרף זאת ביקש לקיים את הדיון בהיעדרו, שכן לטענתו, הוא ביקש אסמכתאות לחוליו של ב"כ הנתבעת ואלו טרם נמסרו לו. לאחר ששמעתי את ב"כ התובע ואת הנתבעת, מצאתי ליתן פסק דין זה. עיון מעמיק בכתב התביעה מלמד כי טענותיו של התובע הן אותן טענות בדיוק מההליך הקודם, בבחינת אותה הגברת עם אותה האדרת.

אשר על כן ועל יסוד הוראת תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, אני מורה על דחיית התביעה.

בית משפט לעינייני מישפחה בתל אביב - יפו תלה"מ 3917-04-21 פלונית נ' פלוני בפני כב' השופטת תמר סנונית פורר התובעת: פלונית, ת"ז xxx ע"י ב"כ עו"ד רביב עקירב ועו"ד קופיט הנתבע: פלוני, ת"ז xxx ע"י ב"כ עו"ד סמון ועו"ד בן שמואל פסק דין

בכל הנוגע לטענת ב"כ האב כי אין לפסוק מזונות לאור בע"מ 919/15 הרי שבפסק הדין בעמ"ש 2091-12-20 נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כדלקמן: "הדין המהותי שעל פיו יש לפסוק את מזונותיהם של ילדים אלה הוא הדין האישי שמחייב את האב במזונותיהם ההכרחיים, תוך היתחשבות, כמובן, בזמני השהות ובנתונים רלבאנטיים נוספים ככל שיש כאלה." ראו: עמ"ש 2091-12-20 ז' ואח' נ' א' (19.4.2021) סעיף 3 לפסק הדין.

בנוסף, האב טען בסיכומיו כי, מאחר והוא עמד בתשלומי מזונות זמניים בסכום גבוה בהרבה מהסכום שצריך להפסק כעת לטענתו, יש לפטור אותו מחיוב מזונות כבר עתה, ולחלופין להורות על השבה רטרואקטיבית של המזונות ששולמו ביתר.

צרכי הילדים בכתב התביעה עתרה האם לחייב את האב במזונות עבור כל אחד מהקטינים בסך של 1,700 ₪ לחודש (בסה"כ 3,400 ₪ לשניהם), ו-2/3 הוצאות החינוך ומהוצאות הרפואה החריגות אשר אינן מכוסות ע"י ביטוח הבריאותי והמשלים, זאת לאור פערי פוטנציאל ההישתכרות ביניהם.

אז גם אם אני הולכת לפי גישה של 17,690 שאתה טוען ההוצאות שלך, וגם אם אני הולכת לפי התצהיר עדות ראשית שרשמת 14,990, עדיין ההוצאות שלך ושל הילדים לא עולות על שכרך.

כמו כן, בחקירתה היא טענה כי את האסמכתאות להוצאותיה ניתן לראות בפירוט כרטיסי האשראי שלה שהוצג בפני בית המשפט במסגרת הצוו לגילוי מסמכים.

...

לאחר בחינת ראיות הצדדים ועדויותיהם ואת הרכיבים השונים וכן את פערי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים אני קובעת כי האב ישא בצרכים לא תלויי שהות של כל קטין בסך של 400 ₪ לחודש לכל קטין.

בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין ההורים – בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות לשני הקטינים ותשלום המדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שווים.

בכל הנוגע לתשלומי המל"ל – בפערי ההכנסות בין ההורים אני מורה כי קצבאות הילדים יועברו לידי האם בנוסף לתשלום המזונות.