חיוב בארנונה על מפעלים במועצה אזורית

בהמשך לכך קבע בית המשפט קו גבול של 10 שנים לאחור מהמועד בו ניתן צו הארנונה לשנת 2006, ועל יסודו דחה את העתירה על הסף ביחס לשינויים שנעשו בצו הארנונה עד 1.1.1996, ואיפשר העלאת טענות חוקיות בגין שינויים שנעשו בשעורי הארנונה בלא אישור השרים למן 1996 ואילך, אם וככל שהיו כאלה (עת"מ (חיפה) 3032/06 מפעלי סאיקלון בע"מ נ' מועצה האזורית מטה אשר (29.8.2006)).

שהוי בהעלאת טענות חוקיות בצוי ארנונה טענות בדבר חיוב לא חוקי או גבייה בלתי חוקית, המבוססים על פגמים ישנים בצוי הארנונה על רקע חקיקת ההקפאה, העסיקו רבות את בתי המשפט בהליכים שונים; אם בתקיפה ישירה של חיובים ודרישות תשלום מסי ארנונה, ואם בתקיפה עקיפה במסגרת תביעות השבה להשבת תשלומים שניגבו כנטען שלא כדין.

...

בית המשפט הגיע להכרעה פה אחד, בפסק דין רחב יריעה, כי נוכח המאפיינים הייחודיים של חקיקת ההקפאה וההשלכות השליליות רחבות ההיקף על האינטרס הציבורי של המשך אי הוודאות הכרוך במציאות זו, אין מנוס מתחימת גבולות בזמן לטענות אי חוקיות מעין אלה.

מטעמים אלה ונוספים נקבע בענין תל אביב, כי "בחינת מאפייניהן של עתירות המכוונות לפגמים משורשרים כבענייננו מוליכה למסקנה כי מבין פגמי חוסר הסמכות, פגם מעין זה שנפל לפני שנים רבות מצוי במדרג חומרה יחסית נמוך, ואינטרס הציבור להידרש לו הולך ופוחת ככל שחולפות השנים" (שם, פסקה 44 לפסק דינו של השופט פוגלמן).

נוכח כל המקובץ לעיל נראה כי בענייננו הכף נוטה בבירור לקבלת טענת השיהוי ולדחיית הערעור ללא צו להוצאות, וכך אציע לחבריי כי נעשה.

זהו ערעור מינהלי לפי סעיף 6(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר"), על החלטותיה של ועדת הערר לארנונה שליד המועצה האזורית גליל תחתון, בשני עררים שהגישה המערערת בגין חיובה בארנונה לשנים 2012 ו- 2013, בנוגע לנכסים המצויים בתחום המשיבה, במכון לטיהור שפכים המצוי בשדה אילן (להלן: "מט"ש שדה אילן").

המשיבה מבקשת לדחות את הטענה כי יש לסווג את הנכס בסווג 401 כ"מבנה המשמש לתעשייה", שכן תאור הנכס מלמד בבירור כי הוא משרת את המט"ש, כחלק אינטגראלי מן הפעילות בו. כן מבקשת המשיבה להותיר על כנה את קביעת ועדת הערר לפיה נפלה טעות קולמוס בהחלטת מנהל הארנונה, בהשגה לשנת 2013 כאשר נרשם כי "[...] יצויין כי במבנה זה מתקיימת פעילות של מיפעל תעשיה" שכן ברור, מקריאת התשובה במלואה, שהושמטה ממנו המילה "לא". באשר לסווג נכס ג', טוענת המשיבה יש לדחות את ניסיונה של המערערת להחיל על שלושת מכלי הבטון העגולים והבלתי מקורים סיווג של מאגרים פתוחים (לפי סיווג מספר 860), לאור נימוקי הועדה.

המערערת סמכה טענתה לכך שמי - גת היא "המחזיק" הנכון בנכס לצורך החיוב בארנונה על הסכם שנערך בינה ובין מי - גת ביום 10/01/07 (הסכם אותו לא צירפה לערעור, ראה מוצג מ/7 שהוגש על ידי המשיבה).

...

הוועדה גם שגתה בסעיף 9.10.6 , כאשר התייחסה להגדרת "מבנה", שהיא הגדרה כללית, הנדחית מפני ההגדרה המיוחדת והמסוימת בצו הארנונה, למאגרים הפתוחים.

בכל הנוגע לטענה כי המשיבה נתפסת בהודאתה, שאכן זהו הסיווג הנכון, בשל האמור בהחלטות מנהל הארנונה בהשגות לשנים 2012 -2013, הרי מן הטעמים שפורטו לעיל, גם דין טענה זו להידחות, מאחר והחלטת הוועדה מבוססת ומנומקת ולא נפלה בה טעות.

גם לגופו של עניין, ההחלטה המתקנת מתחייבת מההחלטה המקורית ונועדה לתקן השמטות מקריות שנפלו בה. לאור המפורט לעיל, אני דוחה את הערעור ומחייבת את המערערת לשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.

כאמור, באיזור התעשייה החדש, לעותרת 'בנייני תעשייה ומחסנים' בשטח כולל של 6,341.2 מ"ר, ו'קרקע תפוסה במפעלים' בשטח כולל של - 2,687.8 מ"ר. ביום 10/07/2014 החליטה המשיבה לחייב את העותרת בתשלום ארנונה כללית בגין בנייני תעשייה ומחסנים וקרקע תפוסה במפעלים, על פי צו המיסים של המשיבה לשנת 2014, ובהתאם לכך שלחה לעותרת הודעת חיוב, לפי התעריפים המלאים שנקבעו בצו וללא הנחה (להלן: "הודעת החיוב").

לטענתה, המועצה קיבלה החלטה (בכפוף לאישור השרים כחוק), להשוות את תעריפי הארנונה על המחזיקים במפעלים באזורים השונים.

...

לאור המפורט לעיל, ובשים לב להלכה בדבר היקף סמכותו של בית המשפט בביקורת השיפוטית שלו על החלטות הרשות, כפי שפורטה לעיל, דין הטענה לחוסר סבירות התעריף ביחס לתעריף הנוהג ברשויות אחרות להידחות.

מעבר לכל, המשיבה הצהירה כי התכוונה אכן לאפשר לעותרת ליהנות מן ההטבה שאושרה על ידי משרד הפנים, ולא חזרה בה מכוונתה זו, לכן גם פנתה לשר הפנים לקבלת היתר להעניק לעותרת את ההנחה המדורגת, ויתכן כי כוונה זו תצא לפועל, לכשתענה פנייה זו. סוף דבר העתירה נדחית, למעט המפורט בסעיף 37 דלעיל.

התוצאה היא שעל המשיבה לתקן את השומה ביחס לסיווג קרקע תפוסה במפעלים, כך שהיחס בין התעריפים לחיוב קרקע תפוסה במפעלים בין אזורים א', ב', ג' לבין אזור ד' יהא זהה ליחס בין התעריף החל בגין בנייני תעשייה ומחסנים, בין האזורים א', ב', ו - ג', לבין אזור ד'.

בית המשפט המחוזי ב חיפה עתמ 3032/06 מפעלי סאיקלון בע"מ מועצה האזורית מטה אשר פסק דין

העותרות חייבות לשלם למשיבה ארנונה בגין הנכסים המוחזקים על ידן במפעליהן הנמצאים בתחום השיפוט של המועצה המשיבה.

נראה לי לפרש כי שינוי זה בצו הארנונה, הנוקט תחילה בהפחתת כפל שטח הבנין ולאחר מכן בהפחתת שטח הבנין (בלא הכפל), לא נועד להביא להעלאה בחיוב בארנונה או לשם הוספת חיוב בארנונה על השטח שניכויו (לכאורה, ר' להלן), נחסך.

...

נראה לי כי מוטב היה להמנע מהעלאת טענה מעין זו. הטענה העיקרית של העותרות היא כי יש לחזור אחורנית אל שנת 1985 בה נחקק החוק לייצוב המשק, התשמ"ה-1985 ולדברי החקיקה שנחקקו מאז (ובהם חוק יציבות המשק (הוראות שונות), התשמ"ז-1987), ולחשב מחדש את הארנונה על פי שיעוריה ובהתאם לסיווגים שנקבעו עד אז, שכן השינויים בארנונה ובסיווגים כפי שבאו לידי ביטוי בצווי הארנונה שהוצאו על ידי המשיבה מאז שנת 1986 ועד לשנת 2006, לא אושרו על ידי השרים, כמתחייב מחוקי ההקפאה ואין ליתן להם תוקף.

נראה לי כי בקשר לשומות הארנונה לשנים האמורות חל שהוי בהגשת העתירה.

אני דוחה את טענת ההפליה ואת הניסיון להיתלות במה שנפסק בפרשת מילוטל, והדברים בנידון זה כבר הוסברו בעמ"נ (חיפה) 281/05-מפעלי סאיקלון בע"מ ואח' נ' מנהל הארנונה.

סוף דבר: העתירה לגבי שנויי הסיווג נדחית.

מחלוקות בעינייני ארנונה עירונית המוטלת על מפעלים בשטחה של המועצה האזורית מטה אשר שבות ומתבררות בבתי המשפט שוב ושוב, ועל אף ריבוי ההתדיינויות לא נמצא פיתרון שיפשט ויבהיר את חיובי הארנונה המוטלים על המפעלים.

בה"פ (חי') 127/00 מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ נ' מועצה אזורית מטה אשר, פ"מ התשס"א 385 (2001), קבע בית המשפט המחוזי, כב' השופט ביין, כי ההבחנה בין האזורים אינה סבירה ועל כן הורה לחייב את המבקשת שם לפי שעורי הארנונה באיזור ב'.

...

כן הגעתי למסקנה שיש לבטל את סיווג הקרקע התפוסה על פי פריט 740 "קרקע תפוסה ביתרת שטח" וכי יש מקום לחייב את הקרקע התפוסה בפועל, כאמור בהחלטת ועדת הערר, בסיווג השיורי "קרקע תפוסה המשמשת לכל מטרה אחרת" (סיווג 736).

שאר טענות העותרות לגבי אופן חישוב הארנונה ולעניין סיווג שטחי המשרדים נדחות.

אשר על כן הנני מורה על ביטול השומות נשוא העתירה והערעור וכן אני מורה למועצה לתקן את השומות על פי האמור בפסק דין זה ולהמציא לעותרות שומות מתוקנות תוך 30 יום.