חיוב בארנונה על חצר המשמשת מסעדה

המערערות טענו כי בפועל הערייה מחילה על מסעדות "ותיקות" בעיר, היינו על מסעדות שהוטל עליהן חיוב ארנונה עוד לפני שנת 2008, את תעריף הארנונה החדש (בכל הנוגע לחצר המסעדה) באופן מדורג, ולכן אין מקום להבדיל בין תעריף הארנונה שחל עליהן לתעריף שיחול על מסעדות "ותיקות". המערערות הוסיפו וטענו כי אישור השרים להעלאת הארנונה בצו משנת 2008 כולל בתוכו אישור להעלאה הדרגתית של תעריף הארנונה החל על חצר של מסעדה.

כפי שכבר צוין, לשונו של צו הארנונה היא ברורה ביותר וקובעת כי "שטחים בחצר, במעברים וכדומה המשמשים את בית הקפה או המסעדה, יחוייבו ב-50% משטחם בתעריף המפורט בסעיף 3.2". אם כן, צו הארנונה אינו כולל כל היתייחסות להעלאה הדרגתית של תעריף הארנונה החל על שטח החצר של המסעדה ובית הקפה, וממילא לא יכול להיות תוקף אלא למה שפורסם.

...

מטבע הדברים, ההליך שבפנינו לא נתן תשובה מלאה לשאלה באיזו מידה העירייה נוהגת לגבות ארנונה באופן "מדורג" ומהן ההשלכות הצפויות של מסקנתנו לפיה היא אינה מוסמכת לבצע עליה מדורגת כזו על עסקים אחרים.

סיכום כאמור, יש לדחות את תביעת המערערות להחיל את תעריף הארנונה על החצר שברשותן באופן הדרגתי.

לפיכך, דינו של הערעור להידחות.

אין לך כמו מה, שכתב בשמם של התובעים בא-כוחם, בערר משנת 2007 על חיוב בארנונה, לאמור: "האמור בחצר הבית שבמדרחוב של נחלת בנימין 13 בת'א – הצמודה למסעדה של המערער בבית הנ'ל" (נספח 43 לתצהיר-הנתבעים.

בתצהיר – לא פחות – שהגיש התובע לועדה הזו הוא כתב ביום 19.10.2006 לאמור: "השטח של החצר אינו משמש את העסק שלי, אלא משמש כמעבר של כל בעלי החנויות ואורחיהם – לשירותים שבחצר וכן למעבר מהמחסן לבית הקפה. הצבתי במקום 2 שמשיות, כדי למנוע מהאורחים להירטב, אך אני מוכן להוריד אות[ן]. תמוה כיצד יכולים לחייב אותי בארנונה על שטח שאינו שלי, אינו בשימושי ומשתמשים בו מבקרים ואורחים של כל החנויות והעסקים שבבנין" (נספח 40 לתצהיר-הנתבעים).

...

התביעה בענינו נדחית.

בכפוף לכל האמור לעיל, אסור לתובעים למנוע מן הנתבעים לערוך פעולות-שיפוץ או שימור של הבנין, ככל שהן נעשות לפי הדין.

התובענה הכספית – נדחית.

אפילו ואקבל את גירסתו של דג'דלטי כי לא ביקר במושכר בתקופת RDB, עדיין הייתה מוטלת עליו החובה לבדוק את אפשרויות השמוש במרתף ולטפל בהסדרת הרישיון, על מנת לנהל במקום עסק של מסעדה.

פישמן אמנם הסכימה לאפשר שימוש מוגבל בחצר ואף לא היתנגדה להצבת מטלטלין, אך הכול כפוף לקבלת רישיון.

משלא הוכח שידה של פישמן בחיוב ביתר של הארנונה, אני דוחה את התביעה גם ביחס לראש נזק זה. ניזקי חשמל על פי עדותו של דג'לטי, ביום 27.6.2009, בערך בשעה 18:00 נגרמה לפתע הפסקת חשמל במושכר.

...

על פי האמור בתביעת פושקין, פישמן הייתה מודעת לרצונה של פושקין לשכור את המושכר על "חורבות"RDB , ועל רקע האמור לעיל, ניהלה עימה משא ומתן שלא בתום לב, תוך הצגת מצגי שווא, וניצול מצוקתה של פושקין אשר גרמו לחתימתה על החוזה ולהוצאות כספים אותם היא תובעת בתביעה שלפניי.

לכל האמור לעיל, יש להוסיף את העובדה שאף במהלך חקירתו הנגדית אישר רוגובסקי שאין באפשרותו לומר בוודאות מה הסיבה לתקלה.

נוכח האמור לעיל, אני דוחה את תביעת פישמן בכל הנוגע לתשלום דמי שכירות וביטוח של פושקין.

סוף דבר אני מחייבת את פישמן לשלם לפושקין בגין נזקי החשמל והביובית סך של 81,078 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בעקבות פניות רבות לועדת הערר ושני פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים (ע"מ 228/06 ספיר יוסף נ' מנהל הארנונה בעריית ת"א; עמ"נ 175/08 יריב קפנטו נ' מנהל הארנונה בעריית תל אביב), הגישה מועצת העיר ביום 20.1.08 בקשה לשר הפנים ולשר האוצר לאישור חריג לשינוי צו הארנונה, באופן שיתיר לחייב שטח חצר מסעדה בסווג 'בניינים שאינם משמשים למגורים' במקום בסווג 'קרקע תפוסה'.

בפניה זו לא חלקה המערערת על אופן סיווגו של הנכס לצרכי הארנונה ולמעשה הסכימה, כי בהתאם לצוו הארנונה התקף במועד פנייתה (צו הארנונה לשנת 2012) היא מחויבת כדין לסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים". טענתה היחידה של המערערת היתה, כי יש להחיל על החצר העלאה מדורגת של10% לשנה, וזאת לכאורה מכוח אישור השרים ועל אף שאישור השרים לא כולל הוראה כאמור.

...

כאמור, בית המשפט בענין אלמוג הגיע למסקנה, כי אין לקבל את ההבחנה שעושה המשיב בין נכסים "ותיקים" לבין נכסים "חדשים". ההיגיון העומד בבסיס קביעה זו, מקובל גם עלי, ואיני מקבלת את עמדת המשיב כי יש להחיל את עקרון ההעלאה המדורגת על חלק מהנכסים (הישנים) אך אין להחילו על חלקם האחר (החדשים).

כפי שכבר ציינתי, עמדתו של המשיב לגופו של ענין וההבחנה הנעשית על ידו, בין נכסים ישנים לנכסים חדשים, אינה מקובלת עלי.

הערעור נדחה בזאת.

הקבוצה אותה מבוקש לייצג היא כל מי שחויב בתשלום ארנונה בגין חצרות על פי התעריף השיורי לתקופה בת 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה והסעד המבוקש הוא השבת סכומים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה בגין חיוב חצרות בתעריף גבוה מתעריף קרקע תפוסה.

המשפט שהיה בסיפה של סעיף 3.4.11, אשר בוטל, הועבר, באותו הנוסח, לסעיף ההגדרות בצו הארנונה באמצעות הוספת סעיף 1.3.1 י לצוו אשר קבע: "שטחים בחצר, במעברים וכדומה המשמשים את בית הקפה או המסעדה, יחויבו ב – 50% משטחם". ניתן לראות, אם כן, כי מטרת השינוי הייתה ביטול תעריף החיוב הנפרד של בתי קפה ומסעדות ואיחודו עם התעריף השיורי, הנמוך מעט יותר באזורים 2-1, תוך הקטנת חיוב בשיעור מצומצם עקב כך. כפי שעולה בבירור מדברי ההסבר לא הייתה כל כוונה או מטרה לערוך שינוי כלשהוא בתעריף החצרות ולקבוע להן תעריף שונה מתעריף המבנים עצמם.

...

אף דין טענה זו להידחות.

דין טענה זו להידחות.

לאור כלל האמור הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.