חיוב ארנונה, מים, ביוב ושילוט בעסק משותף

עוד נטען, כי חלק גדול מבעלי העסקים בקומת הקרקע של המיתחם המסחרי בנו בחצרות מבנים בלתי חוקיים החוסמים את תשתיות המים והביוב ואת המעברים בין שני חלקי הבניין, וזאת שלא כדין.

בטענת הוועדה כי לא ניתן להחזיר את השלט ללא הסכמת בעלי הנכסים במיתחם אין ממש שכן מדובר בשטח צבורי בו קיימים תמרורים שונים לרכב שהותקנו ללא הסכמת בעלי הנכסים.

ככל שהעתירה נוגעת להוצאת צוי הריסה, חיקוק חוקי עזר, החזרת תמרורים או חיוב בארנונה, היא הוגשה בחוסר סמכות עניינית, מאחר ואינה כלולה בהוראות התוספת הראשונה לחוק בית המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס – 2000 (להלן – "חוק בית המשפט לעניינים מינהליים"), הקובע את גדרי סמכותו של בית משפט זה. כמו כן, העותר לא צירף לעתירה את משטרת ישראל ואת דיירי הבית המשותף, על אף שעניינם נידון בעתירה והתבקשו סעדים כנגדם.

...

המשיבים טוענים, כי דין העתירה להידחות על הסף.

דין העתירה להידחות.

סוף דבר, העתירה נדחית.

הרקע לתובענה ביום 18.12.2006 נכרת הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובעים לבין נוגטין באמצעות הנתבעים, במסגרתו הוסכם כי נוגטין תשכור את המבנה לצרכיי הפעלת עסק לייצור ושיווק מזון, למשך שנה החל מיום 1.1.2007, עם אופציות להארכת תקופת ההיתקשרות, בתמורה לדמי שכירות חודשיים, בשנת ההיתקשרות הראשונה, בסך 7,333 ₪ (להלן: "ההסכם").

לאור זאת, עתרו התובעים לפצויי בסך של 174,815 ₪, בגין אלה: השלמת חסר בסך 367 ₪ בדמי השכירות החודשיים בתקופה שמינואר 2008 ועד אוגוסט 2008 - סה"כ 2,936 ₪; תשלום דמי שכירות עבור החודשים ספטמבר 2008 - דצמבר 2008 בסכום כולל של 30,800 ₪; פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסך 35,000 ₪; חוב בשל הוצאות מים וביוב לעין נטפים בסך 2,238 ₪; חוב לחברת חשמל בסך 340 ₪; הוצאות איחסון מיטלטלין שנותרו במבנה בסך של 32,400 ₪; תשלום לפועלים שנשכרו לפינוי הציוד מהמבנה בסך של 300 ₪; הוצאה בשל הצבת שלט לצורך השכרת המבנה בסכום של 300 ₪; פיצוי מוסכם בשל אי פינוי המבנה במועד בסכום כולל של 63,000 ₪.

אציין כי בכתב הסיכומים, ויתרו התובעים על תשלום חוב בגין ארנונה לעריית אילת.

על יסודו עקרונות אלה אפנה לבחינת אומד דעת הצדדים ורצונם המשותף, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם, דרך ממושו ואופן סיומו, ובין כך אדון בסוגיות העיקריות שבמחלוקת: - האם מומשה אופציה להארכת משך תקופת השכירות ? - האם התובעים זכאים למלוא דמי השכירות לשנת 2008? - האם התובעים מנעו מהנתבעים מלהוציא את מלוא הציוד ששייך להם ונותר במושכר ? - מהו הפצוי שיש לחייב כל אחד מהצדדים בעקבות תביעותיהם ההדדיות ? כאמור, ביום 18.12.2006 נכרת הסכם שכירות בלתי מוגנת, בין התובעים לבין נוגטין באמצעות הנתבעים, לפיו נוגטין תשכור את המבנה לתקופה מוסכמת בת שנה מיום 1.1.2007.

17.2 הנני לחייב את הנתבעים בסך של 2,238 ₪, בגין אי תשלום הוצאות מים וביוב לחברת עין נטפים בסך 2,238 ₪, כפי העולה מאישור התשלום שצורף לתצהירו של זינגי; וכן, סך של 340 ₪ בגין חוב לחברת חשמל, כפי העולה מהקבלה שצורפה לתצהירו של זינגי.

...

בנסיבות שלפניי, נוכח מכלול רכיבי הפיצוי שפסקתי לתובעים, כפי שמניתי לעיל, סבורני כי יש בהם כדי לפצות באופן מלא את התובעים, ובכלל זה תשלום מלוא דמי השכירות לשנת 2008, תשלומים להוצאות נלוות לכל משך תקופת השכירות, הוצאות פינוי הציוד מהמושכר ושיפוץ המבנה.

יתר על כן, לא הוצגה לפניי כל אסמכתא בנוגע להוצאה זו. סוף דבר תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי, כך שאני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 44,114 ₪ (ארבעים וארבעה אלף, מאה וארבעה עשר ש"ח), בצירוף ריבית והצמדה כדין שיחושבו ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (9.7.2012) ועד למועד התשלום בפועל.

תביעת הנתבעים, לפי כתב התביעה שכנגד, נדחית במלואה.

רקע המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים בגין חובות בסך כולל של 601,463.46 ₪ נכון ליום 05.06.16, עבור תשלומי חובה והיטלים של ארנונה ו/או שירותים מוניציפליים ו/או ביוב ו/או מים, והכל כמפורט בתדפיס החוב שצורף כנספח א' (להלן: "תדפיס החוב") לכתב התביעה, בגין הנכסים הידועים כמס' הפיזיים שלהלן: ארנונה: 907000400000- רח' יהושפט 4 (נכס המגורים) 9104001500100- רח' מבוא קדם 15 720200553000- רח' הגפן 5/113- קניון גת- צנט.

מים וביוב: 7202000553000- רח' הגפן 5/113- קניון גת- צנט 9101009000000- רח' כיכר פז 90 907000400000- רח' יהושפט 4 (להלן: "חובות מים וביוב") שלוט: 720200055300001- גלי לק 720200055300002- פיצה 720200055300003- גלידריה מס' 1 720200055300004- גלי לק נעים לי 720200055300005- קפה מילק בר (להלן: "חובות שלוט").

בעיניין הנכסים ברח' הגפן 720200553000, 7202000553001, המדובר בנכס עסקי ובחלק מהשטח המשותף בקניון, בו נעשה שימוש ע"י המבקשים, אשר שטחם הכולל הנו 80 מ"ר, קרי, גודל הנכס העיסקי 26 מ"ר, וגודל השטח המשותף 54 מ"ר. הטענות כי הנכס ריק ולא ראוי לשימוש, אלו טענות בעלמא ללא כל בסיס, אשר נטענות רק כיום.

נקבעו גם שיקולים נוספים בהם יטה בית המשפט להתיר לבעל דין להעלות טענות בעיניין חיוב בארנונה בפני בית משפט על אף סמכותם של גופי הערר, ובניהם: מודעות האזרח להליכי ההשגה, ומידת הפגיעה ועוות הדין שיגרמו לאזרח כתוצאה מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות (ראו: ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיות נ' עריית טירת הכרמל).

...

משכך ניתנת למבקשים הרשות להתגונן באשר לכל חובות השילוט בפיזיים הנ"ל. סיכום: אני דוחה את בקשת הרשות להגן בגין הסך של 18,470 ₪.

על מנת לקדם את התיק, אני מורה לב"כ התובעת להגיש מסמך מסודר שבו יפורט מהו החוב בגין כל נכס ונכס לפי שנים (כלומר מה החוב בגין כל שנה ולשנה), ולכל נכס יצורפו התדפיסים הרלוונטיים מהם עולה הפירוט שיינתן.

המזכירות תקבע ת.פ. ליום 21.9.18 אני קובעת קדם משפט נוסף ליום 21.10.18 שעה 09:30.

הנתבעים חבים לתובעת חובות ביחס לתקופה של 7 השנים שקדמו להגשת התביעה הכספית, משנת 2004 ועד לשנת 2010, ובכלל זה עבור ארנונה, מים, ביוב, שכר דירה ואגרות שלוט.

מסמכים של התובעת מהשנים 1966 ו- 1970 מעידים על חיוב משותף בדמי שכירות לפי חוק הגנת הדייר עבור חנות בשטח של 30 מ"ר, שזהו השטח המשותף של שתי החנויות.

נספח ד' לתצהירו של עת/2 הוא דו"ח יתרות למשלם נכון ליום 5/8/12, המפרט יתרה לתשלום עבור שלוט על שם אלדד פלד ומציין בפרטים "ביס בס" ו- "ספריית וידאו". עת/2 לא ידע לשייך את "ביס בס" ואת ספריית הוידאו לנתבעת (עמ' 25, ש' 29-16), מסר שאין ברשותו צלומי שלטים של בתי העסק הנ"ל (עמ' 26, ש' 10-7) ואף לא ידע לומר לאלו זמנים מתייחס החיוב (עמ' 26, ש' 20-11).

...

מסקנתי היא שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה לסך של 51,975 ₪ עבור שכר דירה.

מסקנתי היא שהתובעת הוכיחה את חוב אגרות השילוט של הנתבעת.

טענה זו אין בידי לקבל.

החובות שעומדים להכרעת בית המשפט בתיק זה במסגרת הסיכומים מטעמה הודיעה התובעת כי היא מבקשת למחוק את הרכיב של חיוב ארנונה בגין הנכס ברחוב מבוא קדם 15 אשר מספרו הפיזי בספריה 9104001500100, וכן את הרכיב של החיוב בגין אגרת השלוט בגין כל הנכסים, כאר ציינה כי בכוונתה להחזיר את הרכיבים הנ"ל לגביה מנהלית.

עוד העיד נציג הנתבעת כי השינוי בשטחים בוצע בשנת 2016, כאשר בוצעה אז מדידה בשטח הקניון ולאור שינויים בשטחים המשותפים נקבע חיוב בשטח של 41.96.

לכך יש להוסיף כי הנתבעים קיבלו את מלוא ההזדמנות להיתגונן מפני טענה זו, ואף ניצלו היזדמנות זו כאשר לכל אורך ההליך, פעלו להיתגונן מפני טענה זו. אני מקבלת את טענות התובעת לפיהן מכתבה של הנתבעת לעירייה מיום 22.12.13 מהוה הודאה במקצת הזכות בגין חובות הארנונה בגין הנכסים בקניון, דירת המגורים ביהושפט וכן בגין הנכס העיסקי בכיכר פז. באותו מכתב הנתבעת מודה במפורש שיש לה חובות בנכסים אלו, וראה בעיקר סעיפים 12 - 16 למכתב זה. תשומת הלב כי כותרת המכתב הנה – חובות ארנונה, ואין במכתב הודאה בחובות בגין מים וביוב ואין שם הודאה בחובות בגין שלוט.

...

לאחר דיון נוסף בבקשת הרשות להגן בגין אותו סך של 91,236 ₪ נותרים, במסגרתו נחקרה הנתבעת על תצהירה, ולאחר שהצדדים הגישו סיכומים מטעמם, ניתנה ביום 07.05.18 החלטתי במסגרתה דחיתי את בקשת הרשות להגן רק לגבי סך של 18,470 ₪ שהינם חובות הארנונה בגין הנכס שמספרו - 9101009000000- הנכס העסקי בכיכר פז, בגין שנים 2010- 2011 בלבד (הנתבעת טענה כי הנכס הנ"ל הושכר למר מרסל חדד בסוף שנת 2011, אולם לא הייתה רלוונטיות לטענה זו שכן בתביעה נתבעו חובות בגין נכס זה עד סוף שנת 2011 ולא מעבר לכך).

דיון והכרעה – לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי במסמכים בתיק, אני דוחה את הטענה לפיה לא הודע לנתבעים על החוב.

לסיכום: הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 246,547 ₪ בגין חוב ארנונה, בגין נכס המגורים ברחוב יהושפט; סך של 109,414 ₪ בגין חוב ארנונה, בגין החנות בקניון; סך 51,737 ₪ בגין חוב ארנונה בגין השטח הציבורי בקניון; סך 95,889 ₪ בגין חוב ארנונה בגין הנכס העסקי בכיכר פז, וסה"כ סך של 503,587 ש"ח בגין הנכסים הנ"ל. לסכום זה תתווסף ריבית פיגורים בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 32,409 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.