עוד נטען כי "הוצאות הניהול של תובענות אישיות יביאו לבזבוז כספים לשוא ולחוסר יעילות של המערכת המשפטית" וכי "גם גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת תובענה ייצוגית, ואין ספק כי נישומים רבים נמצאים במצב דומה למצבם של המבקשים, שכן המשיבה חולשת על שטחי בניה רבים". בכל הנוגע לאומדן גודל הקבוצה וסכום ההשבה נרשם כי "מספר החברים בקבוצה אינו ידוע למבקשים והוא קשה לאמדן משום שלמיטב בדיקת הח"מ לא פירסמה המשיבה נתון שישקף את הקף השטחים המשותפים שחויבו בארנונה". עוד צוין במסגרת הבקשה כי המבקש 1 הגיש השגה בנושא חיובו בגין שטחים משותפים, אשר נדחתה.
בנסיבות העניין, כאשר מהודעת החדילה ניתן ללמוד כי הבניין נושא הבקשה היה הבניין היחיד שחויב על ידי המשיבה בארנונה בגין שטחים משותפים, כאשר הטעם להבחנה שנעשתה בין ביניין זה ובין בנייני משרדים אחרים לא הוברר, לא אעשה צו להוצאות.
...
כאשר תובענה ייצוגית המוגשת נגד רשות מנהלית נדחית בשל הודעת חדילה שהגישה הרשות, קיים שיקול דעת לבית המשפט אם לפסוק גמול ושכר טרחה.
שיקול נוסף הוא, כי תובענה ייצוגית, אשר בקשת אישור בגינה נדחית, עקב הודעת הרשות על הפסקת גבייה, מטבע הדברים אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה ומסתיימת בהכרעה שיפוטית.
עולה ספק אם המבקש 1 יכול לשמש כתובע ייצוגי ובכל מקרה עצם הגשת הבקשה על ידו, כאשר הוא חוזר בו באופן חד צדדי מהסכם הפשרה, לאחר שנהנה ממנו קודם להגשת הבקשה, מבלי לפנות כלל למשיבה בנושא זה לפני הגשת הבקשה, מעלה חשש כבד להתנהלות חסרת תום לב. תשלום גמול ושכר טרחה מהקופה הציבורית לא נועד למקרים מסוג זה.
לאור כלל האמור ובחינת השיקולים השונים, מסקנתי היא, כאמור, כי אין הצדקה במקרה זה לפסוק גמול למבקשים ושכר טרחה לבא כוחם.
