חיוב אם בדמי שימוש כשהאב משמורן

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 917531/2 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ, הרב שלמה שפירא המערער: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד צוריאל בובליל) המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד גלעד גלזמן) הנידון: חיוב האם במדור הילדים ודמי שימוש כאשר האב משמורן פסק דין

...

בסופו של דבר הצדדים התגרשו ביום כ"ב בכסלו תשע"ג (6.12.2012).

ביה"ד בעצמו אמר "עוד לא החלטנו בנושא זה". ביה"ד: נכון, אנחנו שומעים אתכם היום כדי לתת החלטה.

שהרי אם צד מן הצדדים יחשוב שאם יוותר ויתור כל שהוא במהלך המשא ומתן, הדבר ייזקף לחובתו וייחשב כוויתור גמור, שוב לא ישתף פעולה בניהול משא ומתן זה. לפיכך רק אם נעשה משא ומתן, ובסופו של דבר נעשה קנין, או שניתן תוקף של החלטה או פס"ד למה שנאמר – הדברים מחייבים.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1071289/1‏ בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס, הרב מימון נהרי המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יעל כץ-מסטבאום) הנתבע/ת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד צבי טהורי) הנידון: ערעור על אי-הצמדת מזונות ואי-חיוב דמי שימוש פסק דין

הילד יהיה במשמורת האם.

בסעיף 11 הוא כותב: "למבקש כאמור הובטח גם קשר עם הקטין, ובטול חיוב המזונות היה ברור ומובן מאליו, כי כל עוד הקטין לא יתגורר בארץ וינותק הקשר עם האב, יבוטל תשלום המזונות, שכן לא יעלה על הדעת למנוע מהאב לראות את בנו... ולצפות שישלם מזונות". מכאן עולה כי לגירסתו זו, לא הייתה הבטחה, אלא היה ברור ומובן מאליו.

...

ברור גם כי צדק בית הדין האזורי בנימוקיו לכך שבנידון דידן יש טעם וסיבה לכך שהאישה לא תבעה מזונות במשך השנים, וזאת על רקע היותה בחו"ל. אמנם בעניין חישוב ההצמדה נראה לבקש את הבהרת בית הדין האזורי, וכך נאמר בפסק הדין: "לאור כל האמור לעיל, בית הדין קובע שעל האב לשלם לגרושתו את חוב המזונות של הקטין עבור כל השנים משנת 2005 ועד 2013 דהיינו 96 חודשים כפול 500 ₪ לחודש סה"כ 48000 ₪. ומאחר שיש להצמיד את חיוב מזונות למדד יוקר המחיה, כך נקבע בפסק הדין המקורי, ומאחר והמדדים היו נמוכים מאד במשך שנים אלו, נעגל כפשרה את סכום החוב ל50000 ₪, בניכוי 4000 דולר לפי שער יציג, סכום ששילם הגרוש במהלך השנים, ולטענת הגרושה סכום זה נועד למזונות הקטין". דברים אלו היה ניתן לקבל אילו בסיס ההצמדה היה משנת 2005 אמנם פסק הדין למזונות ניתן בשנת 2000 ואין חולק כי בפסק דין זה נאמר מפורשות כי הסכום מוצמד למדד כפי שאף ציין בית הדין האזורי בעצמו, ואף מבדיקה מהירה עולה כי 500 ₪ בשנת 2000 עלה שווים לכ-530 ₪ בשנת 2005 ולכ-600 ₪ בשנת 2010 ולכ-650 ₪ בשנת 2013.

הרב מימון נהרי לסיכום: יש לקבל את הערעור בעניין המזונות.

לדעת המיעוט: יש לקבל את הערעור בעניין שכר הדירה ולחייב את המשיב בתשלום מחצית שכר הדירה השייך למערערת, ובשני שליש ממחצית שכר הדירה של המשיב המגיע למערערת על פי פסק הדין מדין נהנה.

לאור האמור פוסק בית הדין: הערעור מתקבל לעניין המזונות בלבד.

בתצהיר כתב שהוא נותן את המשמורת ואת אחריות הטיפול על הילד לאישתו התצהיר צורף לתיק.

שתי שאלות עומדות לפנינו, האחת מתייחסת לחיובו של האב במזונות העבר של בנו, והשניה נוגעת לשאלת חיובו של אותו אב בדמי השכירות ובדמי השמוש של הדירה שהנה בבעלותם המשותפת של הצדדים, אך בפסק דין שיצא מלפני בית דין זה בהרכבו הקודם ניתנה לגרושה הזכות להשתמש בו או אף להשכירו עד הגיע הבן הקטין לגיל חי' שנים.

וכבר התבדרו בבתי מדרשות דברי הפת"ש (שם סק"ג) שהביא את דברי הרב שבו"י (ח"ב סי' קמ"ה) שכתב: "כי סתם פשר הוא מלשון פושרין לא קר ולא חם, וכדאמרינן [בב"ב דף קל"ג ע"ב] דייני חצצתא, פירש"י דייני פשרה שחולקין הדבר והוא מלשון מחצה, כן הוא ע"פ הרוב, אלא דמ"מ יש רשות ביד הפשרן לעשות כפי מהות הדבר לפי ראות עיניו לעשות שלום בין הצדדים בלי נטיית צד, ובנדון זה שקבל לעשות פשר קרוב לדין, נ"ל דפחות שליש מיקרי קרוב לדין, דהיינו אם חייב ע"פ הדין שלש מאות, יפשר בשתי מאות, שליש פחות, וזה מיקרי קרוב, ומביא שם כמה סמוכות לזה, ומסיים, אך עכ"פ לא יהיה זה שיעור מוחלט שלא לפחות מזה, ואם יראה בעיניו שבדבר מועט יכול לפשר בעל דינו בעיניין שיהא שלום ביניהם, ודאי טפי עדיף, כיון שע"פ הדין זוכה לגמרי. כלל הדבר הכל תלוי בראות עיני הפשרן, ועכ"פ לא יותר משליש שחייב או פטור ע"פ הדין, כי פחות משני שלישים מיקרי רחוק." ומדבריו עולה ברור כי הדבר תלוי בראות עיני ביה"ד, רק שבדרך כלל שיעור פשרה קרובה לדין הנו כשליש מהחיוב או מהפטור, ובנד"ד שנראה שיש להאמין את השוכר אין לחייבו בשיעור של למעלה משליש.

...

וראה למעלה מכך בדברי רבנו החתם סופר (חלק ה חושן משפט סימן קיט) בנדון חתן שחמיו הבטיחו לשכנו בביתו למשך שנתיים וסופו של דבר ששכן בו שתים עשרה שנים, ואח"כ בא חמיו ותבעו על עשר השנים שדר שם יותר משהבטיחו ואזיל לקולא ופטר את הנתבע מכוח כמה אומדנות שחמיו מחל לו על אותן שנים, וביניהם מה שחמיו לא תבעו על כך מעולם, וטעמו ונימוקו עימו: "ואף ע"פ שהתובע טוען שבאמת תבע בתה בחי' כמה פעמים ודחאתו לך ושוב ומחר אתן בודאי אי הי' עדים שתבעה ועי"ז נאמר שנעשה החוב ברור משם ואילך, ומה שהשיב על זה חתנו אולי פרעה אשתי כי הייתה נושאת ונותנת בתוך הבית. ולכאורה ה"ל איני יודע אם פרעתיך וחייב לשלם אך כיון דליכא עדים על זה ה"ל איני יודע אם נתחייבתי לך דלמא תחלה בתורת מחילה ומתנה דרתי בתוכו ולא נתחייבתי מעולם ולא תבעת בתך מעולם ואת"ל וכו'

והאמת תורה דרכה שקרובים דבריו להישמע ולהתקבל על הלב שאם לא ננהג כך לא שבקת חיי לכל בריה שכל מי שיכפור הכל יצטרך לשלם שליש גם אם אין כל טעם בדבר, ועל כרחין שהדבר נתון לשיקול דעת ביה"ד, כל מקרה ומקרה לפי מסיבותיו המיוחדות לו. ועל כן נראה שבדין זה שהיה נקל לקבל את דברי הגרוש הכל כאמור לעיל, אלא שאנו מפשרים ביניהם די שנפשר על תשלום שליש מחוב השימוש אך בחלקה של האשה, היינו ממחצית הדירה בניכוי חוב המשכנתא ששולם ע"י הבעל, וכפי שכתב גם כב' ראב"ד נתניה בחשבון זה. לאור כל האמור, על הגרוש לשלם לגרושתו על שתי תביעותיה, מזונות העבר ודמי שימוש בדירה, סך של 67,256 ₪.

הרב יהודה יאיר בן מנחם לפיכך לאור כל האמור לעיל, בית הדין פוסק ברוב דעות כדלהלן: על הגרוש לשלם לגרושתו על שתי תביעותיה, מזונות העבר ודמי שימוש בדירה, סך של 67,256 ₪.

לפנינו בקשת האישה לפירוק שתוף מיידי באופן שיויוני בדירת הצדדים הרשומה על שם שני הצדדים ברח' [פלוני] בפתח תקוה, ותביעתה לחייב את בעלה לשעבר בדמי שימוש ראויים על שימושו יחד עם הילדים [האב נקבע כמשמורן על הילדים] בחלקה של האישה בדירה מיום עזיבתה את הבית.

...

אך למרות גודל ההוכחה שא"א לחייב שותף בחיוב 'נהנה' נראה לי כי בנדון יש לחייב את הבעל בדמי השכירות הנ"ל, ומכמה סיבות: הרשב"א שהוא מקור הדין הוסיף בטעמו דברים נוספים והם: "דכל שלא חלקו בשלו הוא משתמש ואלו רצה חבירו היה משתמש בו". נראה שכוונתו שהגם שטעמו לפטור את השותף מחיוב 'נהנה' הוא כי 'בשלו הוא משתמש' וכראב"י בפ"ה דנדרים ומשום יש ברירה כלשון הרשב"א. מ"מ זה אינו אלא כשהשימוש אינו מונע מהשותף השני מלהשתמש אף הוא בנכס.

על הפטור מחיוב נהנה, נימק הרשב"א רק במילים 'דכל שלא חלקו, בשלו הוא משתמש' בלי ההוספה של 'ואלו רצה חבירו היה משתמש בו', ובזה י"ל שסבירא ליה שבכל גווני אנו דנים את שימוש השותף בנכס השותפות ש'בשלו הוא משתמש'.

לסיכום: אני מצטרף לדעת חברי בית הדין כי על האב לשלם דמי שימוש ראויים על שימושו בחלקה של האשה בדירה.

האם טוענת כי החל מיום 01.07.19 עם מעבר הקטינות דה פאקטו למשמורתה הבלעדית חל שינוי משמעותי במצב העובדתי בעטיו הוסר מהאב נטל כלכלי כבד שהועבר לכתפיה על כל המשמעויות הכלכליות המשתמעות מכך ביחס לקביעת דמי המזונות עבור הקטינות, ועל כן עותרת להגדיל את המזונות שנקבעו עבור הקטינות ולהעמידם על סך 5,482 ₪, קרי תוספת של 1,216 ₪ עבור כל קטינה (ביחס למזונות שנפסקו בפסק הדין מיום 24.1.2017 בתלה"מ 10723- 06- 12 ולא לאלה שנפסקו בהחלטה למזונות זמניים בתיק דנן) ובנוסף לחייב את האב במחצית מהוצאות החינוך והבריאות.

18 ביום 18.04.19 לטענת האב יש לזקוף לחובתה של האם את דמי המזונות בגין תקופה זו, אם כדמי מזונות ואם כהחזר הוצאות.

יחד עם זאת לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי האב אינו נושא בעלויות מדור כלל, שכן הוא רכש את חלקה של האשה בדירה ללא נטילת משכנתא (את ההלוואות מבני המשפחה אפילו האב עצמו אינו טוען כי הוא משלם בפועל) – מהאמור אני סבור כי יש להוסיף על החיוב את חלקו של האב בהישתתפות דמי המדור וזאת בנוסף לעלויות אחזקת המדור, קרי הוצאות חשמל, מים ואינטרנט (להלן: "דמי השמוש במדור").

...

יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה כי האב אינו נושא בעלויות מדור כלל, שכן הוא רכש את חלקה של האישה בדירה ללא נטילת משכנתא (את ההלוואות מבני המשפחה אפילו האב עצמו אינו טוען כי הוא משלם בפועל) – מהאמור אני סבור כי יש להוסיף על החיוב את חלקו של האב בהשתתפות דמי המדור וזאת בנוסף לעלויות אחזקת המדור, קרי הוצאות חשמל, מים ואינטרנט (להלן: "דמי השימוש במדור").

הוצאות הקטין עומדות על סך של 1,600 סוף דבר ₪ האב ישלם לאם, בגין מזונות הקטינות סך של 3,350 ש"ח, מדי חודש (סך של 1,600 עבור הקטינה **** סך של 1,750 ₪ עבור הקטינה*****) והאם תשלם לאב, בגין מזונות הקטין ***** סך של 1,600 ₪ (להלן: "דמי המזונות").

הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של הצדדים במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהצדדים ימצו כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.