האם יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחובות הנתבעת לפי חוק ההסדרים?
סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, קובע כדלקמן:
"(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים".
סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], קובע כי:
"(3) בלי לגרוע מהוראות פסקות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה"."
מן המקובץ עולה כי על מנת שניתן יהיה להטיל על בעל השליטה בחברה אחריות אישית לתשלום חוב הארנונה של החברה, יש צורך כי יתקיימו שישה תנאים מצטברים:
הנכס נושא החוב אינו משמש למגורים;
מדובר בחוב ארנונה סופי;
החברה לא פרעה את החוב;
החברה הפסיקה את פעילותה;
הנתבע הוא בעל השליטה בחברה;
הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית.
משעה שבחרה הערייה לנקוט בהליך של גבייה משפטית על דרך של הגשת תביעה אזרחית, אזי גם בהעדר ראיה ישירה שנשלחו שומות ארנונה אשר התקבלו אצל הנתבע, עמדה בפני הנתבע ההזדמנות לשטוח מלוא טענותיו ולהציב תשתית ראייתית, אשר תוכיח טענותיו כנגד החוב וכנגד הטלת החיוב האישי עליו, אולם הנתבע בחר שלא להתייצב לחקירה, ולא ביסס תשתית שכזו.
בנסיבות אלו, יש לראות את החוב כסופי, וחבותו של בעל השליטה, הנתבע, נגזרת איפוא מחבותה של החברה, הנתבעת.
...
סוף דבר
התביעה מתקבלת.
הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 86,951 ₪, בתוספת הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם -1980 מיום 8.5.2016 ועד התשלום בפועל.
בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 13,000 ₪.
