חיוב אישי של בכירי חברות הרמת מסך ההתאגדות

" נוכח גישה זו, קבע בית המשפט העליון בפסק דינו בעיניין רשף קבלנים הנ"ל, כי ניתן לעקל רכב הרשום על שם חברה אחת, לשם גביית חובה של חברה אחרת, אם הוכח שיש להרים את מסך ההיתאגדות ביניהן, וכך נכתב שם: "לאור האמור, אין להתערב במסקנה כי החברה המבקשת והחברה החייבת הנן חברות קשורות אשר בנסיבות העניין ראוי להרים את המסך ולראותן כישות כלכלית-עסקית אחת. מכאן גם ניתן לראות את הרכב כרכב שהוא קניינה של החברה החייבת ולהכשיר את העיקול ואת צו התפיסה שניתן לגביו לצורך מימוש חובותיה של החברה החייבת." יש לבחון, אם כן, האם עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת 5 והנתבעות 1-2 נוהלו על ידי הנתבעים 3-4 באופן המצדיק הרמת המסך ביניהן.

האם ניתן לחייב את הנתבע באופן אישי בחוב הפסוק, מכח דוקטרינת הרמת המסך? לטענת הנתבע, לא ניתן לחייבו בחוב הפסוק, משום שהתובע אינו נושה של חברה שהוא בעל מניות בה. לאור מימצאי חוות הדעת ועדותו של הנתבע החלטתי לדחות את הטענה.

אף אם הנתבע 4 לא היה בעל מניות בנתבעת 5, עולה מחוות הדעת כי היה אורגן של החברה – מנהל בכיר בה, כזה המשקיע מהונו הפרטי בחברה, ומתחלק ברווחיה.

בכך, יש כדי: "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטאנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" ד"ר א.חביב-סגל "מגמות חדשות בהילכות הרמת מסך" עיוני משפט יז' (תשנ"ב – נ"ג) 197, 214.

...

חיוב הנתבע מכח הטלת אחריות אישית על אורגן בחברה: ממכלול הראיות שהובאו בחוות הדעת של המומחה, ואשר לא נסתרו על ידי הנתבעים, עולה כי הנתבע 4 פעל בחוסר תום לב בעת שפעל להקמת הנתבעת 2, תוך ריקון הנתבעת 5 מנכסיה, מבלי לשלם תמורתם, בכך גרם להברחת נכסי החברה.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, במלואה.

כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 6,594 ₪ (חלקו בשכר טרחת המומחה והאגרה) ושכר טרחת עורך דין בסך 4,775 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 10034/17 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: אליהו זקיאן נ ג ד המשיבים: 1. בר-אל מיזוג אויר והנדסה בע"מ 2. אורי חודורוב 3. מדיליאן חודורוב בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.11.2017 בע"א 6359-06017 שניתן על ידי כבוד השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטות ב' טולקובסקי ו-ח' קיציס; ובקשה לסעד זמני בשם המבקש: עו"ד אודי ירין ][]החלטה

המשיבים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי ובו תקפו את קביעותיו של בית משפט השלום בשלושה מישורים: חיובה של החברה; חיובו האישי של אורי; וכן ההמנעות מפסיקתן של הוצאות משפט לטובת מדיליאן, שהתביעה נגדה נדחתה.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי לא היתקיימו התנאים הנדרשים לצורך חיובו של אורי כבעל מניות בחברה מכוח הרמת מסך ההיתאגדות, וכן קבע כי קיים ספק אם אורי אכן שימש אורגן בחברה, וכי מכל מקום לא הייתה הצדקה להטיל עליו חיוב אישי גם במסלול זה. בקשת רשות העירעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

...

בסופו של דבר, בסוף שנת 2009 פינה המבקש בעצמו את הציוד מהמחסן.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 11174-06-19 לב ואח' נ' ש.ק.ד. בונים אחרת בע"מ ואח' תיק חצוני: מוצגים 15.07.2021 בפני כבוד השופטת הבכירה שאדן נאשף-אבו אחמד תובעים 1. עמית לב 2. שרי לב נתבעים 1. ש.ק.ד. בונים אחרת בע"מ 2. עודד המאירי 3. שלמה זאב המאירי פסק דין

התובעים ביססו את הטענה לאחריותם האישית של הנתבעים 2-3 על הוראת סעיף 6 לחוק החברות, עיקרון הרמת מסך ההיתאגדות, פקודת הנזיקין והפרת חובת תום הלב.

חיוב הנתבעים 2-3 בחובות החברה הנתבעת באופן אישי אקדים את המאוחר ואומר, כי התובעים הצליחו להצביע על עילה ספציפית שמכוחה ניתן להטיל חיוב אישי על הנתבעים 2-3 ואף הניחו לפניי תשתית ראייתית להוכחת יסודותיה של עילה זו. כידוע, הרמת מסך ההיתאגדות אינה מהוה מקור עצמאי לאחריות אישית, שכן האחריות המקורית היא של החברה עצמה, כאשר רק בתנאים מסוימים ניתן להרחיב את מעגל היריבות ולהטיל אחריות גם על בעלי מניות בחברה.

...

בנסיבות אלה, הפר עודד את חובת תום הלב במשא ומתן, תוך עשיית שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה הנתבעת, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולות החברה למלא אחר ההסכם, השימוש בתעודת קבלן רשום של חברה אחרת מבלי לגלות זאת לתובעים, אי גילוי עובדת הרשעתו בפלילים והצפי לריצוי עונש מאסר, שיש בהם כדי לפגום באחריות שנטל עודד על עצמו כמנהל עבודה של הבניה, המצג בעניין ההכשרה של מכין תכנית הקונסטרוקציה (הנדסאי ולא מהנדס) והעברת המניות של עודד בחברה אל שלמה ששימש בנסיבות העניין כאיש קש. לאור מכלול הטעמים שמניתי לעיל ומשקלם המצטבר, אני מורה על חיוב הנתבעים 2-3 באופן אישי בחוב הפסוק.

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה מתקבלת.

הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים בדמות עוגמת נפש ופיצויים עבור הריסת מחוברים של קבע וגידול עלויות בניה ממועד מתן פסק הדין ועד מועד סיום הבניה, נדחית בזה, לאור קביעות מומחה ביהמ"ש בנושאים אלה שעליהם עמדתי לעיל במסגרת פסק דין זה. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

התובע טוען כי נסיבות הענין מחייבות את הטלת האחריות לנזקיו, אותם העמיד לצרכי אגרה על סך 300,000₪, על הנתבע 2, מחמת התנהלותו במסגרת התפקיד שמילא עובר להתקשרות כמתווך, ולחילופין עתר להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייבו בשל היותו בעל תפקיד בכיר בחברה שהכיר את העובדות לאשורן ומי שפועלו הביא להתקשרות בהסכם תוך הצגת פוטנציאל עיסקי מבטיח אף על פי שידע כי אין בדבר אמת.

בכתב הגנתו הכחיש הנתבע כי שימש כמתווך וטען כי בסך הכל עבד בחודשים אוקטובר, נובמבר ואמצע דצמבר 97' כשכיר בחברה וכל פעולותיו נעשו בשירות החברה במסגרת עבודתו כשכיר ועל פי הנחיות, הוראות ומידע שקיבל מן הממונים בחברה לכן לא ניתן לחייבו אישית בגין התנהלות החברה.

ב"כ התובע ביקש להקיש על תפקידו הבכיר של הנתבע בחברה מהיקף מעורבותו של הנתבע בענייני החברה והעיסקה ומתוך כך ליישם את כללי הרמת המסך וחובת תום הלב.

...

ד.סוף דבר 23.

לא שוכנעתי כי הנתבע הפר איזו שהיא חובה כלפי התובע.

בשל האמור לעיל אין עוד מקום לידון בהקף הנזק ועם כל ההבנה למצב העגום אליו נקלע התובע לא הוכח במידה הנדרשת מתובע במשפט אזרחי כי האחראי לנזקי התובע הינו דווקא הנתבע,לפיכך תביעת התובע כנגד נתבע מס' 2 נדחית בזאת.

הרמת מסך: יש לבחון האם קיימת עילה להרמת מסך ההיתאגדות, מכוח דיני החברות.

לצורך כך, יש לבחון את סוגית הרמת המסך וחיוב מנהל חברה באחריות לפעולות החברה.

סעיף 8 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א- 2000, דן באחריות נושא משרה בתאגיד וקובע: מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנידון, אלא אם כן הוכיח שניים אלה: (1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו; (2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות הענין כדי למנוע את העוולה.

ביכולתו האישית של המנהל לקבוע ולהשפיע על מערך סינון וסלקציה בקביעת האנשים אשר יכניסו למועדון.

על כן , אני מוצאת לנכון להרים מסך בעיניינו ונתבע 2 חב אחריות אישית על הנעשה במועדון.

...

אני מקבלת במישור זה, את טענות התובעים ודוחה את עמדת הנתבעים.

לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבעים לא התנהלו באופן המהווה הפליה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, ומשכך, יש לדחות התביעה.

סיכום: מן המקובץ עולה כי דין התביעה להידחות.