אשר לעילת החיוב האישי של הנתבע, נטען כי הנתבעת אינה חברה ריקה מתוכן אלא חברה המבצעת פרויקטים בשווי עשרות מיליוני שקלים, בעלת מוניטין רב בתחום הבניה והשימור, מעסיקה עשרות עובדים, מצבה הכלכלי מצוין, ואין עילה להרים מסך או לחייב את הנתבע באופן אישי.
דיון והכרעה
עיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים מעלה שלוש פלוגתאות עיקריות: האחת, סכום הפצוי שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים לצורך תיקון ליקויי הבנייה שבאחריותה; השנייה, סכום הפצוי שיש לפסוק לזכות התובעים בגין נזק לא ממוני; השלישית, סוגיית חיובו האישי של הנתבע בחוב של הנתבעת.
...
הנתבע לא הציג כל ראיה שנעשה ניסיון לתאם את ביצוע עבודות התיקון עם מומחה בית המשפט ועם התובעים, ושהנתבעת לא זכתה לשיתוף פעולה בנושא זה. אני מקבל אפוא את טענת התובעים שהנתבעת הפרה את ההסדר הדיוני שבו התחייבה שעבודות התיקון יבוצעו בפיקוחו של מומחה בית המשפט (וראו לעניין זה חקירת הנתבע בעמ' 97-94 לפרוטוקול; וכן חקירת המומחה בעמ' 8, שו' 18-2).
סוף דבר
מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה וניתנים סעדים כדלקמן:
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 186,600 ש"ח בגין עלות תיקון הליקויים.
כמו כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לכל אחד מיחידי התובעים 6-2 סך של 10,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני, ובסך הכול 50,000 ש"ח.
לבסוף, יישאו הנתבעים במלוא הוצאות התובעים כנגד קבלות וכפוף לחתימה על פסיקתה וכן בשכר טרחת בא כוחם בסך של 55,364 ש"ח (שהם 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ).