על אף מסקנה ברורה זו, בית הדין האיזורי נימק בדעת הרוב את המשך החיוב במזונות בנימוק קצר, בזה הלשון: "כל זמן שלא הוכחה עילה ברורה מצד הבעל לגירושין, והצדדים עדיין נשואים, על הבעל לשאת במזונות האשה והוצאותיה".
זאת אומרת, לדעת הרוב, כל זמן שהצדדים לא התגרשו, ולא הוכחה עילה המחייבת את האשה בקבלת גיטה, הרי שהחיוב במזונות ממשיך.
חיוב מזונות מעקרו של דין תורה, במי שמסרבת להתגרש
מרוב ככל הפוסקים משתמע, שמעיקרו של דין תורה, מרגע שהבעל מבקש להתגרש בסידור גט בפועל ומשליש לאשה את כתובתה, והאשה ממאנת ומונעת ממנו את סידור הגט בפועל בכל מיני טצדקי, הבעל מרגע זה נפטר ממזונותיה, שהרי אין לשעבדו בעל כורחו לחייבה במזונותיה, אם אינו רוצה בהמשך הנישואין עמה ומבקש לשחרר אותה בגט בפועל.
]
מכאן החל הצורך לידון בעילות גירושין כדי לחייב במתן הגט ובקבלתו, שהרי בהיעדר עילות שמוגדרות בהלכה, בית הדין לא יחייב בסידור גט, לא את האיש ולא את האשה נגד רצונם, וכמו כן, הוצרכו לידון בהשלכה נוספת בשאלת השארת החיוב במזונות או בהפקעתו.
]
שיטת הרא"ם וסיעתו, והחולקים עליהם
הרא"ם בתשובותיו (סימן ל) קבע שאם הבעל מבקש לגרש בגט מסיבות שאינו נאמן בהם, ומשליש את כתובתה על מנת ליתנה לה (והשלשת הכתובה לא נכתב בדברי הרא"ם להדיא, אבל כך הכריח הר"ב ליפקין במאמריו בהתורה והמדינה (כרך ה' עמ' קטו ואילך), דאם אינו משליש כתובה אף ללא התקנה לא יכול לגרשה, וכך נראה כפשוט לו לבעל המשכנות יעקב (סימן טז), שללא השלשת כתובה, בודאי שלא נפטר ממזונות, וגם בזה יש מהפוסקים שנחלקו, אבל אכמ"ל בנדוננו שמשליש כתובה, ועוד הרבה מעבר לזה), והיא מסרבת לקבלם כבר נפטר ממזונותיה, כי כל תקנתו של רבינו גרשום זה רק למנוע את הגירושין נגד רצונה של האשה, אבל לא נכלל בזה שחיוב המזונות נשאר על כנו עד קבלת הגט.
...
על אף מסקנה ברורה זו, בית הדין האזורי נימק בדעת הרוב את המשך החיוב במזונות בנימוק קצר, בזה הלשון: "כל זמן שלא הוכחה עילה ברורה מצד הבעל לגירושין, והצדדים עדיין נשואים, על הבעל לשאת במזונות האישה והוצאותיה".
זאת אומרת, לדעת הרוב, כל זמן שהצדדים לא התגרשו, ולא הוכחה עילה המחייבת את האישה בקבלת גיטה, הרי שהחיוב במזונות ממשיך.
המערער לא יחריג על דעת עצמו, שום מקור כספי גם אם לדעתו הוא לא בר איזון (המומחה שימונה יחריג או לא יחריג בהתאם להבנתו את החוק בנושא, כשההכרעה תהיה בסופו של דבר על ידי בית הדין האזורי בהכרעה שיפוטית).
מסקנה
אשר על כן, לאור כל האמור, בהתייחס לכל הערעורים כאחת, בית הדין קובע כלהלן:
בית הדין מבטל את חיוב מזונות האישה למפרע, מיום מתן פסק הדין האזורי.
חלק זה של הערעור נדחה.
