מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חיוב אב ואם במזונות קטינים עד גיל שמונה עשרה

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2021 ברבני אשדוד נפסק כדקלמן:

האב טוען שבגילו של הבן נ', חיוב המזונות הוא מדין צדקה, ולנוכח הפערים בהכנסות ובהוצאות של הצדדים נכון יהיה לקבוע שכל צד יישא בהוצאות הקטין כשהוא אצלו, ואת שכר הלימוד ישלמו שני הצדדים בשווה.
אולם במנהג המדינה עלינו להיתחשב גם במה שנעשה בבתי המשפט האזרחיים שעוסקים תדיר במזונות ילדים על פי הדין האישי, ושם מקובל היה להבדיל בין מזונות עד גיל 15 שבהם חייב האב מתוקף תקנת תש"ד, ומזונות מעל גיל 18 שבהם חייבים ההורים בשווה.
...
ודוק, סבורני כי עלינו להיזהר שלא להתעלם לחלוטין – בשם עקרונות של צדק והגינות – מהוראת סעיף 5(א)(1) לחוק, אשר מהווה את הנחת המוצא לדיוננו.
לאור כל האמור ביה"ד מקבל את עמדת האשה גם בעניין הזה וקובע שדירת המגורים ברח' א' באשדוד שייכת לאשה באופן בלעדי ולאיש אין בה כל חלק.
לאור כל האמור ביה"ד פוסק: תביעת האשה לחייב את האיש לשלם את תוספת כתובתה ופיצויי גירושין נדחית.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2021 ברבני נתניה נפסק כדקלמן:

קביעת גיל בחיוב מזונות ילדים בית הדין הרבני הגדול קובע כי ישנו חיוב מן הדין עד גיל 18 לפחות, ומדגיש כי החיוב הוא רק על האב, אף שניתן להיתחשב בהכנסות האם.
   ונ"ל ראיה לדבריו מהא דאע"פ שאחד איש ואחד אישה מחויבים בכיבוד ומורא אב ואם הרי שנישואיה של האישה קודמים לחובתה זו ולכן אישה נשואה חשיבא אין סיפק בידה ופטורה מחובה ומצוה זו של כיבוד אב ואם וכ"ש מחובת גידול ילדיה.
ובפס"ד משנת תשמ"ח מתשמ"ח כתבו הרבנים שלמה בן שמעון בר שלום ושרמן כי חיוב מעל גיל 15 אינו מעיקר הדין ולכן ניתן להתחייב בהסכם חיוב מתווסף עיין פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק טו עמוד 241: כי בעיקר הדין אין האב חייב למזונות ילדיו עד גיל שמונה עשרה.
חיוב מזונות הקטינים עד גיל שש הנו חיוב מדין התקנה, מעבר לגיל שש עד גיל חמש עשרה מתקנת הרה"ר מדין צדקה, מעל גיל חמש עשרה החיוב אינו מהתקנה אלא מדין צדקה בלבד וכפוף לדיני צדקה.
...
 אנו סבורים כי מדיניות הפסיקה אותה אנו מציעים, מדיניות המחייבת את העלויות הריאליות של הוצאות הילדים, בהתאם למקובל בחברה הישראלית ובהתאם לרמת החיים הנמדדת ומשוקפת במימצאי גופי הכלכלה שהבאנו, נאמנה למסורת הפסיקה המקובלת מדורי דורות, ואילו מדיניות הפסיקה שמציע ביה"ד הגדול, היא זו הנוטה מהפסיקה המקובלת ומתאימה לנוהג שהתקבל בבתי המשפט האזרחיים.
אנו סבורים להלכה שאין לחייב אב במזונות ילדיו מעבר למזונות המינימום הכרחיים לקיום הילד וכפי עני שבישראל, ואפילו הינו עשיר, ובפרט שהמע"ה. נעיר כי גם לסוברים שיש לחייב כבינוני, היינו כפי החציון[footnoteRef:7] ולא כפי הממוצע! [7: חציון = גובה השכר שמחצית מהשכירים בישראל משתכרים פחות ממנו ומחצית מהשכירים משתכרים יותר ממנו, לעומת השכר הממוצע שאיננו משקף את השכיר הבינוני.
ראשית נציין כי אכן כיום מחייבים עד גיל 18, אך, סבורני, שדיין הפוסק שהחיוב הינו רק עד גיל 15, הרי שסברא זו יסודה מוצק וכך נהגו רבים מהדיינים עד לאחרונה.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2020 ברבני תל אביב נפסק כדקלמן:

[14: יעויין שם שהאריך בזה והביא נפק"מ מעניינת בגוונא שהאם תבזבז לריק את הכספים שהאב העביר למזונות הקטינים, ובמקום לכלכל בהם את ילדיה היא ביזבזה את הכספים לצרכיה הפרטיים, והשאלה היא האם הילדים יוכלו לתבוע את אביהם בשנית? וכתב שם שאם נימא שהתחייבותו של האב הנה כלפי הילדים והאם מהוה רק כצנור להעברתו, הרי שהאב ביצע את חלקו ומילא אחר התחייבותו, והאם היא זו שגזלה את ילדיה, ולכן לא יהיה ניתן לחייב את האב בשנית.
נצטט את דברי השולחן ערוך באבה"ע (סימן עא סעיף א') במלואם: "חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אימם". ויעויין בדברי הט"ז שם בס"ק ב' שגם הוא הסיק לדינא לחייב את האב בכה"ג מאחר וגדר חיובו במזונות ילדים עד גיל שש הוי כחיובו למזונות אישתו, ושם התחייב בכל גוונא 'אנא אפלח ואזון' – גם באופן שיש לה ממקום אחר.
אם כן, בנידוננו, שהבעל התחייב למזונות בהסכם הגירושין בזמן שהילדים היו זקוקים למלוא הסכום, ורק לאחר מכן החלה להיתקבל קצבה בגינם – שאלת הקזוז תהיה תלויה לכאורה במחלוקת: לדעת ההפלאה לא נוכל ללמוד מדין בת אישתו להמשיך ולחייב במלוא ההיתחייבות, ואילו לדעת החכם צבי, לפי שני התירוצים, לכאורה ההיתחייבות עומדת בעינה: לפי התרוץ הראשון – היות וההתחייבות מוגבלת לזמן – עד גיל 18, ולפי התרוץ השני – היות והאשה היא צד לגיבוש ההסכם, כפי הסברא שנקט החכם צבי לגבי בת אישתו.
...
ויעויין עוד ב'נתיבות המשפט' (חושן משפט סי' ר' ביאורים ס"ק א') שמדבריו שם עולה כביאור השיטה מקובצת בביאור התוס', ואכמ"ל. על פי הדברים האמורים נמצאנו למדים, שהתוס' בכתובות מ"ז: חידש לנו שני יסודות חשובים למדי: שכל מה ששנינו ש'אומדנא' עתידית משפיעה על 'חלות המעשה לשעבר' זהו רק היכא שיש כאן צד אחד של הנותן והכל תלוי אך ורק בדעתו, מה שאין כן היכא שישנם שני צדדים בעשיית עסקה כלשהי דאז אי אפשר לילך אחר האומדנא שהרי הצד השני גם הוא יש לצדו 'אומדנא' שהוא לא היה מוכן לעסקה זו אם וכאשר יש תנאי זה או אחר המגביל את קיום המקח לאור מה שיתרחש בעתיד.
נמצא א"כ שאין זו 'אומדנא דמוכח' בגדר של 'אנן סהדי' ואשר על כן ולאור כל האמור אין לפשר ולבוא לקראתו.
סוף דבר.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2020 ברבני נתניה נפסק כדקלמן:

שלמו חדשיו וגמלתו אם רצת המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו, ואחר שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו איני נותן לו כלום, והבת אצל אמה לעולם ואפילו לאחר שש. ובהלכה יח כתב: כיצד היה האב ראוי לצדקה מוציאין ממנו הראוי לו בעל כרחו וזנין אותה והיא אצל אמה ואפילו נשאת האם לאחר בתה אצלה ואביה זן אותה משום צדקה עד שימות האב ותזון מנכסיו אחר מותו בתנאי כתובה והיא אצל אמה, ואם לא רצת האם שיהיו בניה אצלה אחר שגמלתן אחד זכרים ואחד נקבות הרשות בידה ונותנת אותן לאביהן או משלכת אותן לקהל אם אין להן אב והן מטפלין בהן.
אלא שאם באנו לחייב את האב בשכר ראוי, היה צריך לשלם לאם שכר של מטפלת, ורוב רובם של האבות לא יעמדו בנטל התשלום, וכפי שראינו בתשובת הגאונים כותבים עליו שטר עבור מה שאין בידו לשלם, לכן יש לקצוב את המזונות בתורת פשרה וכסידור החוב בתורת הלוואה מהאם עד להגיע הילדים עד לגיל שמונה עשרה או לסיום הלימודים התיכוניים, הגם שמעיקר התקנה לאחר גיל חמש עשרה חיוב המזונות הוא מדין צדקה בלבד.
סכום זה מחושב בדרך כלל כך: 1300-1400 ש"ח לכל ילד עבור מזון, ביגוד, ביטוח בריאות חובה, חינוך חובה ושאר צרכים מינימאליים בסיסיים (הסכום נחפף באופן חלקי כשמדובר בכמה ילדים), בתוספת כשליש עד מחצית מהסכום שמשלמת רחל עבור שכר דירה ועלויות המדור הנילוות לו. וממשיך שם בסעיפים 21-22 לפסק הדין ומבהיר כי מדובר על הצרכים ההכרחיים לקיומו של הקטין: על פי פרשנותו המקובלת של הדין העברי, חובת האב במזונות "מעיקר הדין" – שהיא כאמור החובה החלה בגילאי 15-0, ובכלל זה בגילאי 15-6 – מוגבלת לגדר הצרכים הבסיסיים של הקטין בלבד.
מזונות ילדים עד גיל 6 לחודש מלא לפי רמת הכנסה נטו מזונות ילדים לחודש מלא – ממוצע רב-גילאי עד גיל 18 נספח 2 – המחשת הפערים בין בית האם לבית האב לפי הפסיקה המקובלת בבתי המשפט ובתי הדין נהוגה עפ"י פראקטיקה פסיקתית של חיוב האבא בדמי מזונות לפי סכום מזונות לכל ילד שהוא סכום קבוע פחות או יותר בתוספת חיוב להישתתפות בהוצאות המדור ואחזקת המדור שהאם מוציאה.
...
ואכן, בשו"ע מצאנו פירוט מדויק מה האב צריך לתת לילדיו, וממילא לגרושתו, בזמן שהם אצלה, והם מזונות וכסות וכלי בית ומדור, ולא אישתמיט שום פוסק שכתב שצריך לשלם לאם דמי טיפול או לשכור מטפלת לילדיו, דפשיטא ליה לשו"ע ושאר פוסקים, שזהו תפקידה העצמי של האם ולא מכח שיעבודה לבעלה, דאל"כ למה לא כתב אף פוסק שחייב לשכור אומנת או לשלם לאמם כשכר אומנת, והרי גם בזמנם היה מקצוע כזה, אלא ודאי לא עלה על דעתם כלל המחשבה כי האב חייב גם להאכיל את הילדים וגם לטפל בהם, אלא ודאי כ"א מחוייב בתפקידו המסורתי, האב לספק מזון, כסות, כלים ומדור והאם לטפל בילדים.
מסקנה - כל אחד מההורים זקוק, לפני כלכלה וביגוד, לסכום מינ' של 2500+1000+750=4250 ₪ [שכ"ד,רכב ואחזקת מדור].
  גיל הילד פחמימות מס' מנות מומלץ ליום מחיר למנה סה"כ ליום חלבונים מס' מנות מומלץ ליום מחיר למנה סה"כ ליום מוצרי חלב מס' מנות מומלץ ליום מחיר למנה סה"כ ליום 2-3 4 1+0.5+0.6 2 ₪ 1.5 בין 1  ל-2 ₪ 2.5 ₪ 2 1 2 4-6 כנ"ל כנ"ל 2 ₪ כנ"ל כנ"ל 2.5 ₪ 3 1 3 ₪ 6-12 8 5 פרוסות – 1.5 ₪ דגנים,תפו"א,קוסקוס 3.5 ₪ 3 בין 1 ל2 4 ₪ 2 1 2 13-14 6 4 פרוסות – 1.2 ₪ דגנים,תפו"א, 3 2.5 כנ"ל 4 ₪ 3.5 1 3.5 14-18 7 4 פרוסות – 1.5 ₪ דגנים,תפו"א,קוסקוס 3.5 ₪ כנ"ל כנ"ל 4 ₪ כנ"ל כנ"ל 3.5  גיל הילד ירקות מס' מנות מומלץ ליום מחיר למנה סה"כ ליום פירות מס' מנות מומלץ ליום מחיר למנה סה"כ ליום שמנים מס' מנות מומלץ ליום מחיר למנה סה"כ ליום סה"כ [כולל כל המוצרים] ליום 2-3 3 0.6 1.8 2 1.2 2.4 - - - 10.7 ₪ 4-6 3 0.6 1.8 2 1.2 2.4 2 0.5 1 12.7 ₪ 6-12 4 0.6 2.4 2 1.2 2.4 - - - 14.3 ₪ 13-14 5 0.6 3 2 1.2 2.4 - - - 15.9 ₪ 14-18 5.5 0.6 3.3 2 1.2 2.4 - - - 16.7 ממוצע רב גילאי 14.06 הנה כי כן לאחר מסע ארוך של שקלול מנות המזון המומלצות ע"י גורמי המקצוע הגענו לאותה מסקנה, והיא כי עלות המזון לילד בממוצע הינה כ-14 ₪ ליום.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2019 ברבני אשקלון נפסק כדקלמן:

מסעיף 30 ועד סעיף 35 בפסק הדין ישנה הרחבה בשתי הפרשנויות של התקנה הנ"ל. ישנן מס' השלכות הלכתיות להגדרת חיוב המזונות מדין צדקה או כדין המזונות שעד גיל 6: הכנסות ממקורות אחרים לילדים: אם החיוב הוא כמו עד גיל 6 האב חייב (פרט לשיטת הרשב"א, שלא התקבלה להלכה), אך אם החיוב הנו מדין צדקה – יש להיתחשב ביכולותיו האישיות של הקטין.
גם ראה מה שכתב הגרי"א הרצוג זצ"ל בפס"ד מתש"ג (אוסף פסקי דין עמוד יז), וז"ל: "אפילו לפי הדין, שחיוב האב במזונות ילדיו בגיל למעלה משש הוא מדין צדקה, הרי כל בתי הדין בארץ נוהגים לידון סתם אדם בדין אמיד לגבי מזונות ילדים, ומחייבים וכופים אותו לדאוג לכל צרכיהם." הוא לא נימק את דבריו, אך אפשר שכוונתו לדברי המהר"ח אלגזי הנ"ל. אך אין זה מעלה ארוכה, מפני שגם לדבריו של המהר"ח אלגאזי אין גדרי אמיד שכתב נכונים אלא עד גיל מצוות בלבד, ובפועל מחייבים גם מעבר לכך.
דבר זה בא לידי ביטוי גם בהחלטת הרבנות הראשית מיום י"ח בכסלו תשע"ו (30.11.2015): הוזכר במועצה כי ההחלטה להגדיל את גיל חיוב האב במזונות ילדיו עד גיל שמונה-עשרה שנה, נתקבלה כבר בישיבת מועצת הרבנות הראשית מיום כ"א בסיון תש"מ, והמועצה אף החליטה בישיבתה מיום כ' במרחשוון תשמ"ו, כי חיוב המזונות על ההורים הוא עד גיל שמונה-עשרה שנה.
לפיכך אין ספק שלפי ההלכה הנוהגת כעת חיוב המזונות עד גיל 18 אינו מדין צדקה והוא מוטל על האב בלבד.
כך לדוגמא כותב הראש"ל הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר אה"ע יא, סז): "ואם האב אינו אמיד ופרנסתו מצומצמת והאם אמידה שתוכל לפרנס את הבן או הבת שהם למעלה מגיל שש שנים יש לחייב את האם במזונות מדין צדקה..." כך גם נכתב בהחלטת מועצת הרבנות הראשית: "על היושבים על מדין להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים את היכולת הכלכלית של האם". מדבריהם עולה שיש מקרים בהם האב אינו מסוגל לפרנס ומאידך האם בעלת יכולות גבוהות ופרנסה מרווחת, ואזי יש להפחית את מחיוב המזונות של האב.
...
מה שכתב הטור אה"ע סי' עא שהזן את ילדיו הקטנים מקיים מצוות צדקה הוא לשיטתו, שמסקנת הגמ' בכתובות דף מט ע"ב היא שליתא לתקנת אושא, והיא לא נפסקה בסופו של דבר, אך הרמב"ם הרי סובר שאיתא לתקנת אושא כאמור לעיל, וכן פסק השו"ע אה"ע סי' עא. לפיכך ברור שגם אם נקבל את הפרשנות הנ"ל לתקנת הרבנות הראשית נצטרך לומר שלפחות עד גיל מצוות חייב האב לזון שלא מדין צדקה, והרבנות הראשית חידשה בתקנתה שלא מסתפקים בהכלמתו אם אינו זן, אלא כופים אותו לזון.
סוף דבר לענ"ד פסק הדין בבע"מ 919/15 המשווה את האב ואת האם בחיוב מזונות הקטינים לוקה בכמה משגים: סמכו על פוסקים הסוברים שתקנת הרבנות הראשית הינה מדין צדקה בעוד שמלשון התקנה מוכח לא כך, וגם דעת הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף אינה מוכחת כשיטה זו, מלבד הקושיות שיש על שיטת הגר"ע יוסף כאמור לעיל.
בנוסף אני סבור שבדרך כלל בפסיקת מזונות המקובלת כבר מוטל חלק מהמזונות על האם, שכן הסכומים המקובלים בפסיקה נמוכים יותר מאשר נתוני הלמ"ס לגבי הוצאות ילד במשפחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו