הגירושין וגם נוכח ההלכה שהתחדשה בבע"מ 919/15
התובע טוען וכאמור כי במו"מ עובר לחתימת הסכם הגירושין, הביע הוא מורת רוח מעצם
הדרישה לחייבו בתשלום מזונות לילדיו ובהתייחס לכך שבעת עריכת הסכם הגירושין
הרויחה האם משכורת חודשית גבוהה משלו, ומתקיימת ביניהם משמורת משותפת שויונית
עת במהלך שבועיים שוהים הקטינים 7 ימים עם כ"א מההורים.
התובע טוען כי הוא "ניכנע" לשלם לידי הנתבעת סך של 2,900 ₪ לחודש למזונות הילדים אך
לאחר שהיועצים המשפטיים שלו הסבירו לו כי נוכח ההלכה המשפטית בעת ההיא מוטלת
על אב חובה אבסולוטית לשלם מזונות הכרחיים לילדיו וזאת בלי להיתחשב במקורות
ההכנסה של בת הזוג, ובלא להיתחשב בגילאי הילדים.
בעניינינו הוברר כי האב אשר קיים משמורת משותפת שויונית כבר מתחילת הפירוד של
הצדדים ושילם המזונות שהושתו עליו למרות מצבו הכללי המאתגר, תוך הפניה כי הוא
נאלץ להסכים לחיוב האמור ונוכח הוראות הדין אותה עת, הוא גם השתמש לשם כך
בכספים אשר קיבל מתמורת חלקו בדירה המשותפת, אולם גם אלו הולכים וכלים.
...
הנתבעת טענה כי התובע נותן גם שיעורים פרטיים, התובע הכחיש זאת ולשאלת בית
המשפט מדוע אינו עושה כן כבר בשלב אישור הסכם הגירושין, השיב:
"אני מורה שנה ראשונה במערכת, משכורת 6,500 ₪. מלמד ספרות ותנ"ך, במקצועות
הנתבעת אישרה גם בחקירתה הנגדית כי כל ילד מקבל מהמוסד לביטוח לאומי מענק שנתי
18 ₪ בראשית שנת הלימודים ועל סך של כ- 1,000 ₪ דהיינו, תוספת בממוצע סך של כ-
לחודש:
"ת: תשלום בית ספר שנתי אני משלמת. אני מקבלת 2,000 שח. שילמתי 1500 שח לגדול
סיכום
לאחר שבחנתי כלל הנתונים כאמור לעיל, תוך התייחסות גם לכך שמדובר במזונות שנקבעו
בהסכם כולל , ותוך התייחסות גם להתחייבויות שנטלה על עצמה הנתבעת בהסתמך על
ההסכמות שבהסכם הגירושין נחה דעתי לקבוע כדלקמן:
החל מיום 10.9.20 ובכל 10 לחודש שלאחריו ישלם התובע לנתבעת למזונות הילדים סך של
500 ₪ לחודש לכ"א מהם (ובסך הכל תשלום מזונות בגובה 1,000 ₪ לחודש, כולל מדור).