בנוסף, מבקש העותר להורות למישטרה ולמשרד לבטחון פנים לאפשר לו לבצע ריענון בנשק, ולאחר מכן לחדש את רישיון הנשק שלו, כך שהוא יוכל לשוב ולהחזיק בנשק בזמן עבודתו כמאבטח.
העותר הוסיף וטען, כי אין לו עבר פלילי, וכי במהלך 10 השנים בהן החזיק בכלי נשק, לא הוגשה נגדו ולו תלונה אחת.
במקביל להודעתו זו של העותר, הסתבר לאחר עיון במסמכים שצורפו לעתירה ובתגובתם המקדמית של המשיבים, כי למרות שחלפו כשלושה וחצי חודשים מהיום בו הגיש העותר את עררו לממונה, טרם התקבלה החלטה בערר.
בתגובה להחלטה זו, חזר העותר והבהיר בשנית, כי עתירתו נסבה, אך ורק, סביב בקשתו לסגור את תיק החקירה הפלילית המתנהל נגדו, והוטעם על-ידו כי "העותר לא פנה לבג"צ בשל שלילת רישיון הנשק".
ביום 14.1.2014, הוגשה הודעה משלימה מטעם המשיבים, במסגרתה נימסר כי תיק החקירה בעיניינו של העותר ניסגר בעילה של העדר ראיות מספיקות לשם העמדה לדין.
...
סבורני, כי בנסיבות אלו, אין מקום להידרש לטענותיו הנוספות של העותר, ודומה כי העתירה מיצתה את עצמה (ראו, לעניין זה, בג"ץ 8476/08 ז'ורבין נ' משטרת ישראל (6.4.2009); בג"ץ 8512/08 רסטקס סחר והשקעות 1996 בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.2.2009); בג"ץ 4135/09 רובינג נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (4.3.2010)).
אמנם, לא מצאנו כי יש בכך כדי להביא לקבלתה של העתירה, אך יש בעובדה זו משום טעם לפגם.
לאור האמור לעיל, דינה של העתירה להידחות על הסף.