חידוש קשר בין הורים לילדים במסגרת מודל חידוש קשר מוקדם

טוענת כי בעיניינו מתקיימות כלל הדרישות לצורך עניין זה: מבחינת הקטינה, לא היתקיים כל קשר טראומטי העלול להכביד על חידוש הקשר; מבחינת ההורים הביולוגיים, הללו מסכימים לכך שהקטינה תמשיך לגדול אצל מישפחת האומנה, אינם מנסים לתפוס את מקומם ולכן הדבר לא יעורר כל קושי; ומבחינת הורי האומנה, מדובר באנשים רגישים, המכירים החשיבות הקשר המשפחתי (כגון זה המתקיים עם הסבתות) ויש להניח כי ישתפו פעולה עם הליך זה. לשיטתה, יש לקיים מפגשים אלה בלווי עו"ס השרות למען הילד, לטובת הילדה.

באשר לקשר של הילדה עימו, טוען כי בכפוף לשיקומו המלא ולהמלצות העו"ס, יש לאפשר את הדבר, במסגרת של מפגשים.

לגופם של דברים, נראה כי בעידן המשפחות החדשות, בו קיימים סוגים רבים של תאים משפחתיים כגון שתי אימהות או שני אבות, ואף תאים משפחתיים בהם לילד קשר עם שלוש דמויות הוריות (שני ההורים הביולוגיים ובן או בת זוג נוספ/ת של אחד/ת מהם אשר גידל אותם מגיל ינקות), אין עוד צורך להיצמד למודל זה או אחר של הרכב בני המשפחה והבוגרים בעולמו של הקטין.

בעיניין שלפנינו, גם בחינת אמות המידה המרחיבות לפיהן יש לבדוק אפשרות לאימוץ פתוח לגבי כל ילד, ללא נקודת מוצא מוקדמת זו או אחרת, למרבה הצער, אף היא תוביל למסקנה כי אין מקום לאפשר קשר בין הקטינה להוריה, על יסוד כל אחת מן הפרמטרים שהובאו לעיל וכפי שיפורט להלן.

...

באשר לצלע הראשונה, טובת הילדה: לפי חוות דעת המומחית, הסבתות מסייעות לקטינה בבניית זהותה (עמ' 18 לחוות הדעת): "באשר לקשר עם הסבתות, אני סבורה כי לטווח הארוך המפגשים עם הסבתות חיוביים ויעזרו לילדה בבניית הזהות. עוד התרשמתי כי המפגשים יכולים להוסיף לתחושה כי היא אהובה על ידי הסבתות, כי הן לא שוכחות אותה והן יהיו החוליה המחברת בין ההווה לעבר. עם זאת, סבתא מ' חייבת לקבל הדרכה אינטנסיבית יותר כדי שהמפגשים עם נכדתה יהיו עבור הילדה נעימים יותר ופחות מרוכזים בצרכי הסבתא. על כן אני ממליצה לקיים ביןהילדה לשתי הסבתות שלה שלושה מפגשים בשנה, בליווי ופיקוח, כשאחד מהם יתקיים מדי שנה בסמוך ליום הולדתה" בחקירתה הנגדית הסבירה המומחית (בעמ' 10): "החיבור לסבתות הוא לדעתי חיבור לעבר וכשהילדה תגדל מעט הסבתות יוכלו להגיד שאחת היא אמא של האמא ואחת היא אמא של אבא והם היו חולים ולא יכלו" בהמשך הסבירה כי מדובר בתדירות מינימלי, ואלה דבריה (עמ' 17 לפרוטוקול): "אני חושבת ש- 3 מפגשים זה מספר מינימלי כדי שלידה יהיה זכרון בין מפגש למפגש, אחד יהיה סמוך ליום ההולדת כפי שהצעתי, כדי לכוון את המפגש לעבר, ללידה, שיהיה מקום לדבר על מאיפה היא באה לעולם ושנים, על מנת לשמור על קשר מינימלי ובסיסי שפחות מזה יהיה מאוד קשה לילדה לזכור ממפגש למפגש מיהן הדמויות לכן, זה המינימלי, כל 4 חדשים" בחוות הדעת מציינת המומחית כי הסבתא א' (מצד האב) מכבדת יותר את העדפותיה של הילדה, בעוד הסבתא מ' (מצד האם) אשר כמהה למגע עם הילדה, חוזרת ומבקשת ממנה חיבוק ונשיקה, גם כאשר הילדה אינה מעוניינת בכך.

באשר לצלע השלישית: עמדת ההורים המיועדים לאמץ המומחית העידה בחקירתה הנגדית כי הורי האומנה רואים בחיוב את הקשר עם הסבתות ומבחינתם ניתן לקיים המפגשים בתדירות משמעותית ואלה דבריה (עמ' 11 לפרוטוקול): "התרשמתי שההורים האומנים יתנו לזה מקום כמו שנותנים מקום לסבתות וכשהילדה לובשת בגד שהסבתא הביאה, הם אומרים לילדה שזה בגד של סבתא מ' או סבתא א' והם מכינים אותה למפגש. אני סבורה שכן יוכלו להתמודד ברגישות רבה. הם אפילו אומרים שיכולים לשאת תדירות גבוהה יותר כגון 5,6 מפגשים בשנה ואני סברתי שזה הרבה מדי וגם ניהלתי שיחה איתם על זה". הדברים עולים גם מהודעת העו"ס מיום 22.5.22 (עמ' 2, בפסקה שלפני האחרונה): "כיוון שהמפגש המתואר הינו המפגש שלאחר חג הפסח ומשפחת האומנה שלחה עם (הילדה) מתנות לכל סבתא לכבוד החג. כבר בתחילת הביקור הסבתות התרגשו לקבלן והניחו אותן בצד החדר ויש התפנו אל נכדתן.

סוף דבר, נפסק בזאת כדלקמן: הקטינה היא בת אימוץ כלפי שני הוריה הביולוגיים.

דירה לכולנו כולל חדר עבודה", והאב משיב בהמשך: "לא לשכוח להיתקשר לדירה". האם צרפה כנספח 8 לתצהיר התכתבויות מיום 02.10.17 המעידות על הבירורים שערכה לגבי הדירה השכורה ועל הדברים שאמרה למשכיר: "אמרתי לו שאנחנו בזוגיות שנים אבל לא נשואים ולא חיים יחד ובהמשך אתה אמור לעבור לגור אתנו". על כך משיב האב: "בסדר. השאלה מה יהיה אם ירצה לראות תעודת זהות לצלם ויראה שאני נשוי? שלא יילחץ" ולאחר מכן מוסיף וכותב לאם: "יהיה בסדר". ניתן לראות כי באף אחת מההתכתבויות הללו האב לא כותב לאם שהקשר ביניהם לא מחייב ושאין בכוונתו לעזוב את אישתו, אלא להפך, האב מבטיח לאם שהמצב המשפחתי שלו ישתנה בקרוב ואף מחפש עימה דירת מגורים משותפת.

הטענה כי האב ביקש מהאם להפסיק את ההיריון השני והאם סירבה האם צרפה כנספח 8 לתצהירה התכתבות מיום 06.06.17 במסגרתה האם דיווחה לאב מתי היא מבייצת; התכתבות מיום 25.06.17 במסגרתה האם מבקשת מהאב לקנות בדיקת היריון מאחר והמחזור שלה מאחר והאב משיב שישתדל לא לשכוח לרכוש את מבוקשה; התכתבות מיום 09.07.17 במסגרתה האם מודיעה לאב שהביוץ שלה מתחיל מחר ומבקשת שיבוא מוקדם בבוקר והאב משיב "לא יודע עדיין"'; התכתבות מיום 02.10.17 במסגרתה האם מודיעה לאב: "סתם שתדע אנחנו בשבוע 9". זאת ועוד, בתאריך 24.10.17 האם שואלת את האב: "נראה לך שיוקל לך אם אני אעשה הפלה? אתה מעדיף...?", והאב משיב: "ההיריון הוא לא פקטור, אני לא רוצה להיות אתך רק בגלל שאת בהיאיון" (השגיאה במקור –מ"ו).

במסגרת כתב התביעה נרשם, כי הצדדים מנהלים קשר זוגי מזה שנים ארוכות, והקטינות הן בנותיהם המשותפות שנולדו כתוצאה מקשר זוגי זה. צוין, כי בעת לידתן, התובע לא נרשם כאבי הקטינות בשל היותו נשוי לאשה אחרת, אולם הוא אינו מיתכחש לעובדת היותו אביהן הביולוגי והוא אף מעורב באופן פעיל, עיקבי ומתמשך בגידולן, וכן תומך בהן כלכלית.

בתגובה לעמדת האפוטרופא לדין טען האב, כי האפוטרופא לדין עושה יד אחת עם האם ונוטה לטובתה, וכי היא הביעה בפניו את עמדתה שהוא מהוה מודל רע לבנותיו.

כך למשל, בשאלה 27 לשאלות ההבהרה נכתב ע"י האב (הדגשה שלי-מ"ו): "עובדתית התובע היה בקשר הורי קרוב עם הבנות שהלך ונחלש לאחר שהנתבעת סיפרה למשפחתו על קיומן של הבנות המשותפות להם...", ואילו בתגובה לתשובותיה של העו"ס לשאלות ההבהרה טען האב, כי לא נהיר כיצד התקבלה המסקנה כי טובת הקטינות מחייבת המשך קשר עם האב "אשר לא גידל אותן". לאור עמידתו של האב על המשך ניהול ההליך, נקבע לדיון לחקירת העו"ס. גם בחקירתה שבה העו"ס על מסקנתה, כי טובת הקטינות היא שהאב יחדש עמן את הקשר, כדלקמן: "ש. האם לשיטתך מדובר במקרה שהוא קלסי או מורכב יותר? מקרה הקטינות, הצדדים. זוג שמתגרש או נפרד, וקטינות, חידוש קשר, או קיום קשר. האם מדובר במקרה מורכב לשיטתך יותר מיתר המקרים?

באותו פסק דין (שניתן בטרם נחקק תיקון מס' 19 תשפ"א 2020 – מ"ו) בית המשפט הדגיש, כי מדובר במקרה חריג המצריך פיתרון קצוני, וכי מבחן עזר שמסייע בהכרעה הוא שאלת תרומת שימור הקשר הורה-ילד להתפתחותו ושלומו הרגשי והנפשי של הילד.

...

אולם, על אף תוצאת פסק הדין לפיה התביעה לביטול אפוטרופסות נדחית, האב צריך להבין כי לא ניתן להיכנס ולצאת מחיי הבנות על פי גחמותיו האישיות.

במידה והאב יתעשת, ייטול אחריות על מעשיו ויבקש לשוב לקשר עם הבנות, תהא פתוחה לפניו הדרך לפנות בהליך מתאים לבית המשפט ותיבדק, בין היתר, יכולתו להתחייב לקשר קבוע עם הבנות, ללא תלות בטיב יחסיו עם האם, על מנת שהבנות לא תחוונה בעתיד נטישה נוספת חו"ח. לסיכום מכל המפורט לעיל עולה כי ביטול האפוטרופסות של האב חוטא לטובת הקטינות.

לפיכך, התביעה לביטול אפוטרופסות נדחית.

טוענת כי בעיניינו מתקיימות כלל הדרישות לצורך עניין זה: מבחינת הקטינה, לא היתקיים כל קשר טראומטי העלול להכביד על חידוש הקשר; מבחינת ההורים הביולוגיים, הללו מסכימים לכך שהקטינה תמשיך לגדול אצל מישפחת האומנה, אינם מנסים לתפוס את מקומם ולכן הדבר לא יעורר כל קושי; ומבחינת הורי האומנה, מדובר באנשים רגישים, המכירים החשיבות הקשר המשפחתי (כגון זה המתקיים עם הסבתות) ויש להניח כי ישתפו פעולה עם הליך זה. לשיטתה, יש לקיים מפגשים אלה בלווי עו"ס השרות למען הילד, לטובת הילדה.

באשר לקשר של הילדה עימו, טוען כי בכפוף לשיקומו המלא ולהמלצות העו"ס, יש לאפשר את הדבר, במסגרת של מפגשים.

לגופם של דברים, נראה כי בעידן המשפחות החדשות, בו קיימים סוגים רבים של תאים משפחתיים כגון שתי אימהות או שני אבות, ואף תאים משפחתיים בהם לילד קשר עם שלוש דמויות הוריות (שני ההורים הביולוגיים ובן או בת זוג נוספ/ת של אחד/ת מהם אשר גידל אותם מגיל ינקות), אין עוד צורך להיצמד למודל זה או אחר של הרכב בני המשפחה והבוגרים בעולמו של הקטין.

בעיניין שלפנינו, גם בחינת אמות המידה המרחיבות לפיהן יש לבדוק אפשרות לאימוץ פתוח לגבי כל ילד, ללא נקודת מוצא מוקדמת זו או אחרת, למרבה הצער, אף היא תוביל למסקנה כי אין מקום לאפשר קשר בין הקטינה להוריה, על יסוד כל אחת מן הפרמטרים שהובאו לעיל וכפי שיפורט להלן.

...

באשר לצלע הראשונה, טובת הילדה: לפי חוות דעת המומחית, הסבתות מסייעות לקטינה בבניית זהותה (עמ' 18 לחוות הדעת): "באשר לקשר עם הסבתות, אני סבורה כי לטווח הארוך המפגשים עם הסבתות חיוביים ויעזרו לילדה בבניית הזהות. עוד התרשמתי כי המפגשים יכולים להוסיף לתחושה כי היא אהובה על ידי הסבתות, כי הן לא שוכחות אותה והן יהיו החוליה המחברת בין ההווה לעבר. עם זאת, סבתא מ' חייבת לקבל הדרכה אינטנסיבית יותר כדי שהמפגשים עם נכדתה יהיו עבור הילדה נעימים יותר ופחות מרוכזים בצרכי הסבתא. על כן אני ממליצה לקיים ביןהילדה לשתי הסבתות שלה שלושה מפגשים בשנה, בליווי ופיקוח, כשאחד מהם יתקיים מדי שנה בסמוך ליום הולדתה" בחקירתה הנגדית הסבירה המומחית (בעמ' 10): "החיבור לסבתות הוא לדעתי חיבור לעבר וכשהילדה תגדל מעט הסבתות יוכלו להגיד שאחת היא אמא של האמא ואחת היא אמא של אבא והם היו חולים ולא יכלו" בהמשך הסבירה כי מדובר בתדירות מינימלי, ואלה דבריה (עמ' 17 לפרוטוקול): "אני חושבת ש- 3 מפגשים זה מספר מינימלי כדי שלידה יהיה זכרון בין מפגש למפגש, אחד יהיה סמוך ליום ההולדת כפי שהצעתי, כדי לכוון את המפגש לעבר, ללידה, שיהיה מקום לדבר על מאיפה היא באה לעולם ושנים, על מנת לשמור על קשר מינימלי ובסיסי שפחות מזה יהיה מאוד קשה לילדה לזכור ממפגש למפגש מיהן הדמויות לכן, זה המינימלי, כל 4 חדשים" בחוות הדעת מציינת המומחית כי הסבתא א' (מצד האב) מכבדת יותר את העדפותיה של הילדה, בעוד הסבתא מ' (מצד האם) אשר כמהה למגע עם הילדה, חוזרת ומבקשת ממנה חיבוק ונשיקה, גם כאשר הילדה אינה מעוניינת בכך.

באשר לצלע השלישית: עמדת ההורים המיועדים לאמץ המומחית העידה בחקירתה הנגדית כי הורי האומנה רואים בחיוב את הקשר עם הסבתות ומבחינתם ניתן לקיים המפגשים בתדירות משמעותית ואלה דבריה (עמ' 11 לפרוטוקול): "התרשמתי שההורים האומנים יתנו לזה מקום כמו שנותנים מקום לסבתות וכשהילדה לובשת בגד שהסבתא הביאה, הם אומרים לילדה שזה בגד של סבתא מ' או סבתא א' והם מכינים אותה למפגש. אני סבורה שכן יוכלו להתמודד ברגישות רבה. הם אפילו אומרים שיכולים לשאת תדירות גבוהה יותר כגון 5,6 מפגשים בשנה ואני סברתי שזה הרבה מדי וגם ניהלתי שיחה איתם על זה". הדברים עולים גם מהודעת העו"ס מיום 22.5.22 (עמ' 2, בפסקה שלפני האחרונה): "כיוון שהמפגש המתואר הינו המפגש שלאחר חג הפסח ומשפחת האומנה שלחה עם (הילדה) מתנות לכל סבתא לכבוד החג. כבר בתחילת הביקור הסבתות התרגשו לקבלן והניחו אותן בצד החדר ויש התפנו אל נכדתן.

סוף דבר, נפסק בזאת כדלקמן: הקטינה היא בת אימוץ כלפי שני הוריה הביולוגיים.

העתירה שבפני מתבררת במסגרת המודל הקיים במחוז תל אביב שענייננו חידוש קשר מוקדם ככל האפשר כאשר הוא מנותק בין קטין לבין הורהו, ועניינה בעצם בתובענה המתבררת בפני כבוד סגנית הנשיאה, כבוד השופטת דהן, אגב טענה כי הקשר בין האב לבת נותק מזה שנים והקשר בין האב לבן נתון תחת איום.

המכון סבר שהאם רוצה שליטה מלאה על הילדים ולא מעוניינת בדמות הורית נוספת, המכון גם סבר שהמפתח לחידוש הקשר בין הבן לאב נמצא בידי האם אלא שאני ביני לביני כבר איני בטוח שיש דרך בעולם שבו תחליף האם את היתנהגותה, אולי כן ואולי לא. דבר אחד ברור, הסביבה שבה שוהים הילדים היום מבחינת הניכור ההורי היא הסביבה שהוגדרה על ידי המומחים 13 כסביבה פתוגנית.

...

בין הפתרונות שנוקט בית המשפט בסופו של דבר עלולים הדברים להגיע או לזניחה חלילה של ההורה הנפגע את הסוגיה כולה, ואו אז בעצם יצירת (לא תומלל) פסיכולוגית, או פעולה על פי חוק הנוער טיפול והשגחה תוך הוצאת הקטין ממשמורת ההורה אשר גורם בעצם, או משרה אווירה של אי חידוש הקשר.

כך או אחרת, אשר לאחריותה של האם באשר להתנהלות הבת, כבר אמרתי שסבור אני שהבת יצאה מכלל שליטתה.

אכן סבור אני כי הקטינים זקוקים לטיפול פסיכולוגי.

כאמור, הצדדים, לרבות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, והערכאות הקודמות, היתמקדו בבחינת סעיף 19 לחוק האימוץ כמודל אפשרי לביטול צו הורות פסיקתי.

גם אם מדובר באקט מכונן, בבוא בית המשפט לבחון – במועד בו הוגשה הבקשה – האם להעניק צו הורות, עליו לתת את דעתו גם לעובדות העבר, כגון: האם בני הזוג היו שותפים להבאת היילוד לעולם, במסגרת קשר זוגיות בו שהו "עובר להיריון וללידה". כאשר מדובר ביילוד שנולד לתוך מסגרת זוגית, מתוך כוונה ששני בני הזוג ישמשו לו כהורים, והם אכן נהגו כך, יש למציאות זו משקל רב מנקודת המבט של השיקולים שביסוד אדן הזיקה לזיקה: טובת הילד, זכויות הצדדים המעורבים להורות, וביסוס "מוסד ההורות הזוגית" (שחר ליפשיץ "אתיקת ההורות והזכות להורות המשותפת של בני זוג מאותו המין" ספר ג'ובראן 33-35 (אהרן ברק ואחרים עורכים; צפוי להתפרסם ב-2022) (https://law.biu.ac.il/sites/law/files/shared/segel/etikathoroutt_0.

תקופה כזו של חידוש משפטי עשויה להסביר את היתנהלות והסכמות הצדדים, הן לגבי הקשר ביניהם והן לגבי העידר פנייה לבית המשפט קודם לכן.

אכן, יש במקרה זה כדי ללמד על היתרונות הברורים שיש לפנייה מוקדמת לערכאה שיפוטית לצורך הסדרת המעמד ההורי של בן הזוג, באותם מקרים שבהם בני הזוג חפצים בכך.

...

לטעמו, הבקשה מופנית כלפי הכרעה הנטועה "בנסיבות המקרה הפרטני ובקביעות עובדתיות" – וגם אם תינתן רשות ערעור, יש לדחות את הערעור לגופו משום "שטענות המבקשת אינן מתיישבות עם ההלכה הפסוקה בעניין צווי הורות פסיקתיים"; עם חוק האימוץ, "ממנו שואב צו ההורות הפסיקתי את השראתו"; ועם המלצות הצוות המקצועי לבחינת התנאים לצו הורות פסיקתי (להלן: הצוות המקצועי).

מעמדו של ההורה מכוח צו ההורות הפסיקתי – אינו עומד אפוא על הפרק; וסכסוך חריף באופן שבו מעמדו ההורי של אחד מבני הזוג מועמד בסימן שאלה – אין לאפשר.

סיכומו של דבר, אני מצרף למסקנה בדבר דחיית הערעורים.

אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל כי דין שתי הבקשות שנדונו כערעור להידחות.