חיבור קבוע סעיף 12 לחוק המקרקעין

בעיניין עטא נאסר פסק בית הדין הארצי בנוגע לזקיפת בעלות על מחוברים לקרקע לעניין חוק הבטחת הכנסה ותוך יישום סעיף 12 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 כי "על פי קביעה זו של סעיף 12 לחוק המקרקעין, המערער, כבעל הקרקע, הוא גם בעל המבנה. מי שמבקש לערער 'חזקה' זו שבחוק המקרקעין, צריך שהתשתית העובדתית התומכת בקביעה השונה מ'חזקה' זו, תהא מוצקה דיה, ולא יפול בה פיקפוק"..

כאמור לעיל, לנוכח העובדה שאינה במחלוקת, כי בנו של התובע בנה את דירתו עת הקרקע כבר הוקנתה לאפוטרופוס על נכסי נפקדים, הרי שעלה בידי התובע ל'ערער' את החזקה הקבועה בסעיף 12 לחוק המקרקעין ולהוכיח כי הקרקע לא הייתה עוד בבעלותו בעת הבנייה ומשכך לא מתקיימת זיקה בין הדירה של בנו עאמר והבעלות בה לבין התובע, מבקש הגימלה.

...

טרם חתימה מצאנו להתייחס בקצרה לטענת התובע כי אין להיסמך כלל על הערכת השווי שביצע השמאי כודדי לנוכח העובדה, כי הנתונים שהיוו בסיס להערכה נאספו על ידי שמאי אחר שעובד עמו, מר עומר סרחאן, וזאת על אף שלא הייתה קיימת מניעה ביטחונית כי מר כודדי עצמו יגיע לשטח.

בנסיבות אלה איננו מקבלים את טענת התובע כי מדובר בעדות שמשקלה אפסי.

סוף דבר – על יסוד כל האמור הרינו קובעים כמפורט מטה.

לנוכח קביעה זו, קמה החזקה הקבועה בסעיף 12 לחוק המקרקעין, לפיה דירות הבנים שניבנו על הקרקע השייכת לתובע מצויות בבעלותו.

כדי לערער חזקה זו על התובע להוכיח תשתית עובדתית מוצקה המלמדת אחרת, וכפי שנקבע בפסיקה: "7.(ז) סעיף 12 לחוק המקרקעין קובע באופן ברור וחד-משמעי כי "הבעלות בקרקע חלה על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים ניבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר". הלכה דומה מצויה במשפט העברי, וזו קובע, כי "כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע" (רמב"ם משנה תורה, הילכות מכירה פרק א', הלכה יז [א]).

...

[18: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימית בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614-615 (1993); וההפניות שם.] לפיכך, טענת התובע לפיה בניית הדירות נעשתה במימון הבנים, נדחית.

לאור כל האמור לעיל- דין התביעה להידחות.

התובע לא סתר את החישובים שנעשו על-ידי הנתבע לגביי שווי הדירות ושווי זכויות הבנייה בהסתמך על דו"ח השמאי, לפיכך ומשחוות דעת השמאי לא נסתרה- אנו מקבלים את התחשיבים במלואם.

ובהמשך, בעמ' 316: "... עמדת המוצא הפרשנית תיגזר במישרין מן הסווג הקנייני של האלמנט. לצורך מיון קינייני זה ניתן לומר שארונות מטבח, תריסולים וברזים מהוים מחוברים, שכן הם מקיימים את יסוד החדירה הפיסית למקרקעין וגם מקיימים את היסוד של 'אינו ניתן להפרדה', כאמור בסיפא לסעיף 12 לחוק המקרקעין, לאור הנזק שיגרם לאובייקט ו/או למקרקעין, אם יפורק, ויעודו הקבוע של אותו אובייקט". מבחן נוסף שהוזכר הוא מבחן פיזי ומבחן היעוד, הנבחן בין היתר על פי השאלה האם החיבור או אירעי או קבוע, כפי שציין המלומד יהושע ויסמן בספרו- דיני קניין- חלק כללי, תשנ"ג, עמ' 141- "ניתן לומר כי כאשר נאמר בחוק "חיבור של קבע" יש לפרש ביטוי זה כמצב שבו נחזית הסמיכות שבין שני נכסים כסמיכות שאינה ארעית.

...

הנתבע פירט שהוא ערך ביחד עם התובע רשימת מחירים של הפריטים שנשארו באולם והם הגיעו לסיכום של 4,733 ₪.

לסיכום נקודה זו, לא מצאתי כי התובע זכאי לדרוש השבה של הכבלים או של לוח החשמל, אשר חוברו לתקרת האולם ולקיר חיבור של קבע, ובכך הפכו לחלק מהאולם.

סיכום אשר על כן מצאתי שיש לקבל את התביעה באופן חלקי.

בהתאם לסעיף 12 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, בעלות בקרקע משתרעת גם על הבנוי והנטוע עליה.

הוא אינו קיר שבמיצר ולא חלה עליו חזקת הבעלות המשותפת של בעלי חלקות סמוכות הקבועה בסעיף 49 לחוק המקרקעין (רע"א (מחוזי-ב"ש) 2692-10-1818 סוגת תעשיות בע"מ נ' המר ס.ע.ר ייצור מתכת בע"מ [פורסם בנבו] (3.12.2018)).

סעיף 49(ב) לחוק המקרקעין מטיל חיוב הישתתפות בהוצאות תיחזוקה של מחוברים במיצר שכבר קיימים, להבדיל מהוצאות הקמת קיר חדש בחלקה אחרת (ראו; ע"א 521/08 (מחוזי-חיפה) צרפתי נ. אלבו [פורסם בנבו] (2.3.2009); ע"א (מחוזי-נצרת) 24159-09-15 אורגובי נ' לוי [פורסם בנבו] (25.1.2016)).בכל מקרה על פי הוראת הסעיף, חלוקת הוצאות התחזוקה תהא באופן שווה בין הבעלים של החלקות הסמוכות, ולא כדי שטח דירתם כפי שדורשת הערייה.

...

מכל האמור אני קובעת את עלות העבודות נכון למועד הגשת התביעה בסך של 443,600 ₪ כולל מע"מ, כפי שקבע מומחה בית המשפט, המהנדס אורמן.

בהתאם לסיכום ישיבה בעירייה מיום 3.12.2012 (נספח 16 לתצהיר מר רז) הוחלט שהעירייה תבצע את העבודות ותגבה מהבעלים.

יתר טענות הנתבעים אין בהם לשנות ממסקנתי בהקשר זה. סוף דבר התביעה נדחית.

ככלל "משעה שנקבע כי המקרקעין היא בבעלות מבקש גמלה, והדירות שניבנו על ידי בניו מחוברות לה, הרי שמתקיימת זיקה בין הדירות והבעלות בהן למבקש הגימלה עצמו. עם זאת נקבע, (כי) משעה שהבנים השקיעו מכספם בבניית הדירה שעל המקרקעין של אביהם, לא יזקף לחובת האב לעניין חוק הבטחת הכנסה מלא שוויו של הנכס כי אם שווי זכויות הבניה בלבד, ובילבד שעובדה מוכחת היא כי בנו של המערער הוא שהשקיע מכספו והוא נשא בכל עלות בנייתו של המבנה שבו מדובר. אין בפנינו פיקציה, ואין טענה בדבר חוסר תום לב של המערער" (עב"ל (ארצי) 1078/00 מוחמד פואז- המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.10.20221); עב"ל (ארצי) 29732-10-13 אחמד אבו טיר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.8.2015).

דרך חישובה של הכנסה רעיונית קבוע בתקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב- 1982 (להלן- התקנות).

הדברים מקבלים משנה תוקף, עת התובע הוא בעלה של הקרקע כאמור, כך שלא הופרכה החזקה בסעיף 12 לחוק המקרקעין.

...

התובע טען בהמשך כי "הבית בנוי מ-96. אני גרתי בבית ב-2000 בקומת קרקע. היה שלד למעלה. הילדים גמרו את הבית והתחתנו. אני מקבל הבטחת הכנסה מ-98. ב-2021 היו 3 קומות. זה מזמן 3 קומות משנת 2000" (ע' 3 ש' 2-4).

שביעית, לא מצאנו לתת משקל לראיות שצורפו לסיכומי התובע.

לגבי החשבוניות שצורפו- מדובר במוצרי חשמל בלבד אשר אינם בהכרח רלוונטיים למגוריו של עבד בדירה מעל התובע; בהתייחס לאישור לימודי בתו לשנים 2016-2017 (סע' 21 לסיכומי התובע) – הדבר אינו מחייב כי עבד התגורר בשנים אלה מעל דירת התובע דווקא; ואשר לקרמיקה - כיצד זה עבד רכש מוצרי חשמל בשנת 2012 לדירה (מכונת כביסה ושואב אבק) עת לדידו רק בשנת 2014 רכש קרמיקה לבניית ביתו? כאשר בהסכם המתנה הדירה הושלמה בשנת 2008? נוכח כללם של דברים, לא מצאנו בסיס לטענת התובע כי הוא זכאי לכך שלא תזקף לו הכנסה רעיונית בגין הדירה שמעליו- דירה בה מתגורר כיום בנו עבד.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.