חיבור מים למחסן בלתי חוקי בבניין מגורים

המבנה לא חובר לתשתיות מים וביוב ונבנה מחומרים קלים ולכן עומד בדרישות סעיף 145ג לחוק התו"ב ותקנות הפטור.

לאחר שהמפקח הודיע לו שמדובר בבנייה לא חוקית, הגיב המבקש באדישות ועד למועד כתיבת תגובת המשיבות, לא עשה דבר להסרת המבנה או להסדרתו.

כל המבנים בטיפול, לרבות המחסנים שבבנין ליד הבנין בו מתגורר המבקש "כל מחסן שאנו יודעים עליו אנו מטפלים בו. אם יש מחסן שהתפקשש אנחנו עוברים ובודקים את זה. כל מבנה שיש לך ולא טופל, פתח קריאת מוקד ואנחנו נגיע אליהם כמו שהגענו למבנה שלך בע"ה". כחלק מהליכי בקרה בהליכי רשוי או תיכנון ובעקבות הודעות המוקד, הגיע לבניין ב-9.8.20 וכעולה מדו"ח הפיקוח [נספח ב'], ראה בקומת עמודים מבנה "מבניה קלה שממוקדם סמוך למדרגות", "בנייה בחצי קומה שזה קומת מקלט". הדלת היתה נעולה, נקש בדלת, יצא אדם.

מבחוץ נראית מסילת חשמל שיוצאת מחיבור החשמל של מנורת הבניין לתוך המבנה [צד ימין למעלה בתמונה האחרונה בנספח ב' לתגובה - סימן בחץ על גבי התמונה את המסילה].

...

תמצית טענות המשיבה הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: תקנות סדרי הדין), שכן לא הוגשה תוך 3 ימים מיום שנודע למבקש על הצו [תקנה 2(א)(1) לתקנות סדרי הדין], לפיכך על הבקשה להידחות ולו מטעם זה. הבקשה לא עומדת גם בהוראות תקנה 2(ב) לתקנות סדרי הדין, שכן המסמך שצורף לבקשה לא עונה להגדרת "תצהיר בכתב", כהגדרתו בסעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 וחסר בה פירוט על אודות ההליכים הנוגעים לבנייה, למעט המסמך, שהוא "העתק הדבק" של הבקשה.

בניית המבנה לא בוצעה כדין ולא עומדת בדרישות הדין לפטור מהיתר טענת המבקש כי בניית המבנה עומדת בדרישות הדין לבניה הפטורה מהיתר, שכונה על ידו בבקשה "חוק הפרגולות", כשעולה כאמור לעיל, כי הכוונה לסעיף 145ג לחוק התו"ב) ו-תקנות הפטור - דינה להידחות מהטעמים הבאים: המבנה לא עומד בתנאי הוראות סעיף 145ג(2) לחוק התו"ב, שכן מדובר במבנה המהווה מטרד ומפגע סביבתי.

סוף דבר בהינתן כל המפורט לעיל והכלל כי מרחב התערבות בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי של הרשות מצומצם הוא עד מאוד - אני קובעת כי צו ההריסה המנהלי הוצא בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק התו"ב. מדובר במבנה המהווה בנייה אסורה.

לא עלה בידי המבקש להוכיח קיום התנאים לביטול צו ההריסה המנהלי, כדרישת סעיף 229 לחוק התו"ב. אשר על כן, לאחר עיון במסמכי הצדדים, שמיעת עדויות וטיעונים בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי להידחות.

טענות המבקש: מדובר במחסן מחומרים קלים, שעשרות מתושבי ערד בנו בכניסה לבניינים בהם הם מתגוררים, וזאת בהתאם לחוק הפרגולות ועל כן לא נידרש להוציא היתר בנייה.

המחסן לא מחובר לתשתית מים, ביוב וחשמל ונבנה מחומרים קלים.

...

אמנם ברור, מעצם קיום הדיון והגשת הבקשה על ידי המבקש כי הוא אינו מסכים לעמדת העירייה, אולם בסופו של דבר לא ניתן שלא ליתן משקל לחובת המבקש בדבר אי חקירת המצהירה.

סוף דבר מכל האמור לעיל ולאור הכלל הידוע כי מרחב התערבותו של בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי של הרשות הינו מצומצם עד מאוד, אני קובע כי: צו ההריסה השני הוצא בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק התכנון והבנייה, כחמישה חודשים לאחר בניית המחסן.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.

למשמע תשובת הנאשמת, ניתן להבין כי אינה חולקת על כך שבקומת העמודים בבניין מגוריה בוצעה סגירה של חלל, והותקנה דלת כניסה, אלא שלטענתה, לאחר מתן גזר הדין הקודם, הפסיקה את השמוש כליל, ובל מקרה, לא היתקיים שימוש למגורים.

הראיות המפקח אליהו חדאד העיד כי ביקר במקום מספר פעמים ורשם דו"חות ביקור, כמפורט להלן: ביום 16.4.19, ביקר במקום וציין כי עדיין נראה כמשמש למגורים ומחובר לתשתיות (ת/2).

שעה שצוותה הנאשמת "לפנות כל סממן למגורים במחסן" עד יום 21.7.17, לא ייתכן כי בשנת 2019, יימצאו שם תשתיות מים חשמל ומיזוג ביתיות, מקלחת ושירותים מתפקדים ומאובזרים, ציוד אישי רב לרבות פרטי מזון וביגוד, ומכשירי חשמל ביתיים המותקנים ומוכנים לשימוש.

...

אין בידי לקבל את הטענה.

כללו של דבר, הטענות בעניין הזימון למסירת גרסה, נדחות.

סיכום התביעה הוכיחה כי במבנה התקיימו סממנים למגורים ואף שימש למגורים בניגוד לצו בית המשפט, לפיכך אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות של הפרת הצו ושימוש אסור.

בנוסף נטען, כי הנאשמים ביצעו את השיפוצים בתום לב ותוך הסתמכות על המצב הקיים בעת רכישת המבנה, הבעלים הקודמים עשו שימוש במחסן למגוריה של המטפלת ולכן היה במקום חיבור למים וללוויין.

סעיף 1 לחוק מגדיר מהו ביניין כך: ""בנין" – כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות – (1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע".

את העבודות שבוצעו תיאר הנאשם כך: "החלק הקידמי לא נהרס ומהחיצוני הורדנו ועשינו פנל. במחסן בקטע שסומן עם העט הוספתי יחידה של גבס חצוני, את הגג הרחבתי ימינה ובניתי הכל בגבס חצוני ובקיר החצוני לא נגעתי. אני בא מתחום הבניה אני קבלן של עבודות גמר. הקירות של המחסן לא הוזזו ולא נהרסו במילימטר אחד. הם עברו צביעה ושליכטה. הייתה נק' מים, גרו במחסן הזה לפנינו המטפלת של האדם המבוגר שגר בדירה ואפשר לראות שצלחת לוויין נימצאת שם.

...

מקובלת עליי עמדת ב"כ הנאשמים כי החלפת גג אסבסט מחומרים מסרטנים הייתה מחויבת המציאות, אך אין בכך לשנות מתוצאות ההכרעה בתיק זה לגבי הבנייה והשימוש בשתי יחידות הדיור.

הנאשמים לא הביאו כל ראיות לביסוס טענותיהם ולכן דין הטענה לאכיפה בררנית להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הוכיחה המאשימה, כי הנאשמים ביצעו עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין, בכך שבנו מבנה בשטח של כ-50 מ"ר, ולא עלה בידם להקים ספק באשמתם או להוכיח קיומה של הגנה בגינה לא יורשעו, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות של בנייה ושימוש כמיוחס להם בכתב האישום.

כמו כן, מתבקש בית המשפט ליתן צו המופנה לנתבע ו/או מי מטעמו, המורה לו להסיר מהמקרקעין את הציוד שהתקין בו ולהחזיר את מצב הרכוש המשותף לקדמותו, ובכלל זאת: להסיר את מנועי המזגנים שהתקין בקומת הקרקע ובקומת המרתף ולהחזיר את המצב לקדמותו; להסיר את הסוככים שנתלו מעל המקרקעין תוך החזרת המצב לקדמותו; לסגור את הפתחים לחלונות ולארבע הדלתות של יחידות המגורים שפתח במקרקעין ו/או ביסודות הבניין כדי לאפשר כניסה ליחידות הדיור שבנה; להסיר את דודי השמש שהתקין בגג הבניין; להסיר כל חיבור של המקרקעין לתשתיות הרכוש המשותף בבניין לרבות לצנרת הגז, המים, הביוב והחשמל של הבניין; להחזיר את מצב המקרקעין לקדמותו ולסגור את המעברים שבנה מצידי הבניין עבור יחידות המגורים במקרקעין; ולסלק כל ציוד ו/או רכוש שהתקין ו/או הניח בחצר הבניין.

לכל היותר, היה בידיו של מר טוטיאן רישיון לשימוש בשטח כמחסן מטעם בעלי הדירות (הגם שרישיון כזה איננו חוקי שעה שלא היתקבל היתר לשימוש בשטח כמחסן).

...

אין בידי לקבל אף את טענת הנתבע בדבר העדר היריבות, שכן שעה שהנתבע מחזיק בשטח המצוי בבעלות התובעים, מובן שקיימת יריבות בין הצדדים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.