חזרה לעבודה בזמן מחלה לאחר תאונת עבודה

כך תוארה גירסתה של גב' סדן בתצהירה: "...מועד התאונה הוא לפי מה שלירן סיפר לי. לא הייתי נוכחת בתאונה עצמה ולא ראיתי אותה... אני זוכרת שלירן היה כאוב עם הברך וגם סיפר לי על אותו מקרה בזמן העבודה שמאז החלו לו הכאבים. מהיכרותי עם לירן הוא לא טיפוס שמרבה להתלונן ומאוד מסור לעבודה. אני זוכרת את המצוקה שלו לגבי הברך היה מספר שקשה לו לכופף ולעלות במדריגות." בחקירתה הנגדית, ציינה גב' סדן, בין היתר, את הדברים הבאים: "...לאחר שאירע לו הארוע, אני נימצאת בסמוך למקום הארוע והוא בא ושיתף אותי...שהוא היה בחוץ ליד המשאבות שזאת עבודתו, והוא התכופף למשאבות והרגיש קליק ברגל...הוא סיפר שהוא קם והרגיש כאב חד ברגל." ובהמשך "אני זוכרת שהיה ארוע. הוא ניכנס למשרד בסמוך לארוע, ושיתף אותי בפרטים שזה קרה ממש עכשיו, אמר שכואב לו, התיישב על הכיסא במשרד ושיתף אותי שמאוד כואבת לו הברך." בפסק הדין הראשון דחה בית הדין האיזורי את תביעת המערער, משני טעמים: הראשון, משום שגירסת המערער לארוע אינה מצביעה על היתרחשות תאונת עבודה.

על אף קבלת העירעור, בית דין זה לא פסק הוצאות לטובת המערער אלא קבע כי "בית הדין האיזורי ייקח בחשבון את הצורך בהגשת העירעור בעת פסיקת הוצאות בסיום ההליכים". פסק הדין השני בבית הדין האיזורי – הוא מושא העירעור שבפנינו בפסק הדין השני שב בית הדין האיזורי ודחה את התביעה לאחר שהתרשם כי לא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של ארוע תאונתי בעבודה בינואר 2017.

המערער העיד כי הגיש תביעה למוסד לאחר שיחת חולין עם לקוח, לאחר שובו לעבודה מחופשת המחלה לאחר הניתוח בברכו, במהלכה הסתבר לו כי ייתכן וזכאי לזכויות מסוימות.

...

בנסיבות המקרה שבפנינו, שוכנענו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותנו בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, זאת משלטעמנו יש להסיק מסקנות שונות מהראיות.

לטעמנו, אין מדובר בסתירה או באי התאמה בין העדויות האמורות, שכן המלצתה של גב' סדן לדווח למעסיק שונה מההמלצה המאוחרת למצות זכויות מול המוסד לביטוח לאומי.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי גרסתו של המערער לאירוע הוכחה, כך שהאירוע מינואר 2017 יוכר כפגיעה בעבודה.

סוף דבר - הערעור מתקבל.

בהזמנה לשימוע מיום 5.1.2016 צוין כי נשקל סיום העסקת התובע "בעקבות אי שביעות רצון מתפקודך". ביום בו אמור היה להתקיים השימוע, 7.1.2016, שלח התובע לאורי שחר מכתב (נספח ת10 לתצהירו) ובו הלין על המאמץ שנידרש ממנו לשוב לעבודה 3 חודשים לאחר הניתוח שעבר בעמוד השידרה; על הטלפונים שקבל והסיוע שנתן ללקוחות, למוקד ולטכנאים בתקופת שהייתו בחופשת מחלה; על כך שעקב רכישת חברת לביא ביטחון על ידי הנתבעת, נוצר לחץ בעבודה שהוא מתקשה לעמוד בו ועל הציפיה שלו להיקרא לשיחה כדי לבדוק אם הוא יכול לשוב לעבודה סדירה באופן מידי או לתת לו אפשרות לעבוד באופן זמני על קריאות שאינן מצריכות מאמץ פיזי ניכר.

במסגרת מכתבו זה, ציין התובע כך: "לצערי גם הודות לעובדה שלאחר חודשיים וחצי נימסר לי על ידך טלפונית כי במידה ולא אשוב לעבודה אתה תשקול את המשך העסקתי בחברה, דבר בלתי קביל ולא אנושי, במיוחד כאשר נחבלתי בגב כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה במהלך עבודתי בחברה (נקבעו לי 24% נכות עקב התאונה)". אורי שחר הצהיר כי במהלך שיחת השימוע התובע הסכים כי אין כל קשר בין האמור במכתבו מיום 7.1.2016 לבין הסיבה לזימונו לשימוע (ס' 17 לתצהירו).

...

בנסיבות אלה, לא הוכח פגם בקיזוז הסכום של 2,808 ₪ משכרו ותביעתו בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ₪.

ביום 27.6.18 ניתנה הכרעה נוספת על ידי הנתבעת בעיניינה של התובעת בה נקבע: "דיון ומסקנות: בת 41 עובדת ניקיון בעיסוקה. בתאריך 31.12.17 ניחבלה בברך שמאל בתאונת עבודה. בבדיקת אורטופד נקבע כסובלת מנקע בברך. הופנתה ליחידת ארטוסקופיה לבדיקה. להערכת הוועדה העמיתה לא הייתה כשירה לעבודה בעיסוקה לאחר התאונה. אך להערכתינו יכלה לעבוד בעסוק סביר אחר כגון : עבודה חרושתית קלה בישיבה , עבודת מיון והרכבה קלות, זאת החל מחודש לאחר הפגיעה" .

ביום 26.2.19 ניתנה הכרעת הועדה הרפואית של קרן הפנסיה לעניין תביעת הנכות של התובעת בה נקבע: " דיון ומסקנות:.... מעדה ונחבלה בעבודה אך אין תעוד על פניה לבדיקה במרפאה אלא לאחר שבוע . לאחר חופשת מחלה קצרה חזרה לעבודה במשך 3 שבועות ואז הפסיקה ולא שבה לעבודתה. במצבה הנוכחי ניכר כי היא כאובה, אך אין ממצא בבדיקתה הגופנית או בפיענוח MRI שהציגה שיכול להצביע על פגיעה משמעותית ביכולת עבודתה. אמנם הוורסטיליות התעסוקתית שלה מצומצמת עקב השכלתה, ניסיונה התעסוקתי ואוריינות קלושה מאוד בשפה העברית. אך עם זאת לא ניתן לקבוע נכות כאשר לא נמצא ממצא אובייקטיבי בבדיקתה הגופנית ואף לא בבדיקת הדימות שביצעה". בסיום מיסמך זה צויין כי סיבת הדחייה היא תקופת אי הכושר קצרה מ-90 יום.

...

משכך שוכנענו כי התובעת לא קיבלה את המכתב מיום 27.11.18 ושוכנענו כי הנתבעת לא יידעה את התובעת בדבר חובתה לבצע השלמת כיסוי ביטוחי וההשלכות הנובעות מכך.

אשר על כן ונוכח הנסיבות המיוחדות שבפנינו, התביעה מתקבלת באופן שאנו מצהירים כי התובעת תושב למעמדה כעמיתה בקרן, כאילו לא הפסיקה את חברותה בקרן.

בכפוף לביצוע האמור, התובעת תהא זכאית ל30% הנכות שנקבעו לה על ידי הועדה הרפואית האחרונה החל מהמועד בו יצאה החלטה זו. משכך התביעה מתקבלת בחלקה.

התובע נבדק על ידי וועדות רפואיות בענף נפגעי עבודה של המל״ל בגין התאונה ונקבעה לו בגין התאונה נכות רפואית משוקללת בשיעור 51.04% לצמיתות, עפ"י הפרוט הבא: 20% נכות לצמיתות בתחום הנפשי; 20% לצמיתות בגין הפיברומיאלגיה; 15% לצמיתות בגין הפסוריאזיס; ו-10% נכות לצמיתות בתחום הגסטרואנטרולוגיה (נספח 5 לתצהיר התובע).

ראשית, עת נישאל התובע מתי שב לעבודה לאחר התאונה השיב כי "חזרתי לעבוד בסופו של דבר, לא זוכר מתי. נכון שהמשכתי באותה עבודה משך כשנה. אם כתוב. לא זוכר." (ש' 26-28 עמ' 27 לפרוטוקול).

דיון והכרעה התובע לא התאשפז בבית חולים לאחר התאונה ואף חזר לעבודה זמן קצר לאחריה.

...

משהתובע לא עשה כן, אני סבור כי לא הוכחה הטענה כי פיטוריו היו דווקא בשל מצבו הרפואי.

לפיכך אני סבור כי התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת על הצד הנמוך אך עדיין זכאי לאור נכויותיו התפקודיות והנני מעריך בסך גלובאלי של 100,000 ₪ בעיקר לעתיד עד תוחלת חיים.

ניכויים התובע בסיכומיו טען כי יש לדחות את עתירת הנתבעת לניכוי רעיוני שיבוצע בהתאם לחוות הדעת הרעיונית שהגישה מאחר והחישובים שבוצעו ע"י המומחים מטעם הנתבעת אינם בתחום מומחיות המומחה, לא בוססו ואינם נכונים.

התובע טוען שנפל ונחבל בדרכו לפגישת עבודה בבוקר יום שישי, 24.7.20, ומבקש להכיר בארוע הנפילה ובארוע הלבבי בו לקה יום לאחר מכן, כתאונת עבודה.

הלכה היא שלגבי "עובד עצמאי" – "תאונת עבודה" היא כל מקרה שבו נפגע המבוטח העצמאי עת עסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עסוקו במשלח ידו (דב"ע (ארצי) נז/0-42 יהודה שטרן - המוסד לביטוח לאומי (14.7.07), וההפניות שם).

[footnoteRef:16] גירסתו של פרג'ון לפיה התובע מסייע בבצוע הזמנות הייבוא של העסק שבבעלותו אינה מתיישבת עם העובדה שלא יכול היה למסור פרטים מתי נערכה ההזמנה האחרונה באמצעות או בסיוע התובע, וכיצד הצורך בסיוע שוטף של התובע המצריך פגישות שבועיות מתיישב עם העובדה שלא הוצגה כל דוגמה להזמנה שבוצעה מהתובע או באמצעותו, ואף לא ניתן פירוט ולו כללי בנוגע למועד ההזמנה האחרונה שנערכה טרם הפגיעה, כפי שלא ניתן הסבר מדוע פרג'ון לא טרח לברר עם התובע מדוע אינו מתייצב לפגישה עמו במועד הארוע, ומתי אם בכלל חזרו התובע ופרג'ון להפגש ולבצע הזמנות לאחר אשפוזו של התובע.

...

לסיכום - לא הוצגה גרסה אחידה בנוגע למועד אירוע הנפילה; לא הוצגה גרסה אחידה בנוגע למקום הנפילה; התובע לא ביסס את דבר קיומו של קשר בין היציאה מביתו ביום אירוע הנפילה לבין עבודתו.

בנסיבות אלה אנו קובעים שלא עלה בידי התובע להוכיח שאירוע הנפילה התרחש תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע במשלח ידו.

] סוף דבר – התביעה נדחית.