כך, חיוב רטרואקטיבי נחשד מלכתחילה כפסול, והנטל לסתור זאת מוטל על הצד המבקש להתיר את החיוב, ואילו חיוב לא רטרואקטיבי נתפס תחילה כתקין, והנטל לסתור זאת מוטל על הצד המבקש לפסול את החיוב
כלומר, חזקת התקינות המנהלית נסדקת כאשר מדובר בגבייה רטרואקטיבית של ארנונה.
...
שכן, אף לשיטתו של העותר, אימוץ הקביעות המשפטיות מפרשת דוד מזרחי יובילו למסקנה המתבקשת כי עליו לשלם ארנונה, לפחות עבור התקופה ממנה הודיעה לו העירייה על כוונתה לגבות ארנונה בגין הנכסים.
בנסיבות שפורטו, מצאתי כי איזון נכון של הדין הקיים לגבי חיוב רטרואקטיבי, התנהלותה של העירייה מחד גיסא, האינטרס הציבורי בדבר שיוויון בנטל הארנונה (והעובדה שהסכום שגבתה או לא גבתה הרשות מתגלגל לבסוף אל פתחו של הציבור הרחב) ואשמת העותרים היחסית מאידך גיסא, יש לקבל את העתירה באופן חלקי, כך שחיוב הארנונה יחול רק מהודעת הרשות הרשמית על כוונתה לגבות ארנונה בגין הנכסים.
סוף דבר
העירייה תוציא שומת ארנונה חדשה, במסגרתה יחויב העותר בארנונה למגורים, לשני חלקי הנכס, החל מיום 01.7.2013, מועד שליחת מכתב רשמי מטעם העירייה לעותרים, על כך שנפתח חשבון ארנונה כללית בגין נכסיהם ברח' ל"ו 12, כפר שלם.
