חזקה למסירת דבר דואר בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, קובעת חזקת מסירה, מקום בו ההזמנה לדין נשלחה בדואר רשום, אלא אם הנאשם יוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו. זאת לא עשה הנאשם.

תקנה 44א יוצאת מנקודת הנחה כי נמענים מקבלים דברי דואר לרבות הודעות בדבר דואר רשום ומחוקק המשנה לא מצא לנכון לחייב מסירת הודעות אלה במסירה אישית תוך ביקור בבית הנמען.

...

דיון והכרעה לאחר עיון ושקילה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה דחייה, ואנמק: נתחיל בשאלה הראשונה, לעניין מסירת הדוחות לידי המבקש, ומועד ידיעתו על קיומם.

"לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו (חשש לעיוות דין- ב.ג), במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם [25.3.18]).

  אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

לעניין זה ראה רעפ 6153/20   אריאל טורג'מן נ' מדינת ישראל; לכן לא נסתרה חזקת המסירה כי דבר הדואר היתקבל אצל המבקשת בחלוף 15 יום וההודעה נימסרה כדין למבקשת.

כל זאת בהתאם לתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974, מהאמור לעיל, אני קובע כי הדוח נשלח כדין למבקשת.

...

סבורני, כי טענה זו אינה יכולה להתקבל.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; משלא שוכנעתי כי הייתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד; משאישור המסירה תקין ופלט המשלוחים צורף; משמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בעפ"ת 15057-04-22 מיום 15.6.22 – כבוד השופט צלקובניק נקבע ביחס לטענה זהה כך: " לא ראיתי מקום לקבלת העירעור. עפ"י תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד – 1984, רואים את ההודעה לתשלום קנס כאילו הומצאה כדין, גם בלא חתימה על אישור מסירה אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלה.

על כן אני קובע, כי לא נסתרה חזקת המסירה כי דבר הדואר היתקבל אצל המבקש בחלוף 15 יום וההודעה נימסרה כדין למבקש.

כל זאת בהתאם לתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974, סופיות הדיון: בית המשפט מחויב לתת ביטוי לעיקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

...

על כן אני קובע, כי לא נסתרה חזקת המסירה כי דבר הדואר התקבל אצל המבקש בחלוף 15 יום וההודעה נמסרה כדין למבקש.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; משלא מצאתי חשש ממשי לעיוות דין; מאחר וקבעתי כי חזקת המסירה עומדת ולא הופרכה על ידי המבקש; משמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

   תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, קובעת חזקת מסירה, מקום בו ההזמנה לדין נשלחה בדואר רשום, אלא אם הנאשם יוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו. זאת לא עשה הנאשם.

   המערער ניכשל בבית משפט קמא והן בפניי מלהצביע על שבוש בקבלת הדואר ו/או כל ראיה אחרת המלמדת כי דבר הדואר לא הגיע ליעדו, שעה שעל פניו חזקת המסירה לא הופרכה כלל ועיקר.

...

    דיון והכרעה :   דין הבקשה להידחות.

  סוף דבר, הבקשה נדחית.

התביעה בתגובתה הכתובה שהוגשה במסגרת הדיון שנערך ביום 18.9.22 מפנה להוראות תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 (להלן: תקנות חסד"פ) וטענה כי על פי רישומיה, הדואר נשלח דבר לנאשם בתוך תקופת ארבעת החודשים ועל כן חל על הנאשם הנטל להוכיח כי לא חלה חזקת המסירה (כלומר שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו).

...

בנסיבות אלו אני קובעת כי לא קמה חזקת המסירה.

עם זאת, בכך לא די, התייחסות לשאלה דומה לזו שבפני ניתנה על ידי בית המשפט העליון במסגרת רעפ 4967/21 ‏ אליהו נחום בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ‏2.8.2021) (להלן: "פרשת נחום") בו נקבע: "סיכומו של דבר, משהוכיחה המבקשת כי לא קיבלה את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בה, ניתנה לה האפשרות להארכת מועד להישפט, אך כל עוד ההודעה נשלחה אליה בתוך התקופה הנקובה בסעיף 225א1, אין בכך כדי למנוע הגשת כתב אישום נגדה מחמת התיישנות." בניתוחו את לשון החקיקה הרלוונטית קבע בית המשפט העליון כי:סעיף 225א1 שצוטט לעיל, נוקט בלשון ברורה.

לעניין זה סבורני שמשהופרכה חזקת המסירה, הרי שלכל הפחות מתעורר ספק בנוגע למועד משלוח ההודעה על ידי המאשימה ובנסיבות אלו, יש מקום לדרוש מן התביעה הוכחה פוזיטיבית לגבי משלוח ההודעה.

אשר על כן, בעוד שאיני מקבל את טענת הסנגור בהתבסס על טיעוניה, הרי שמכוח סמכותי על פי סעיף 108 לחסד"פ אני מורה לתביעה להגיש בתוך 30 יום אישור מרישומיה על משלוח ההודעה לנאשם.