חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות: זכויות וחובות

בסעיף 6.1 לחוקת העבודה נקבע: "6.1 (א) קבלת עובדים לעבודה בעיריה, תיעשה על פי הוראות פקודת העיריות (נוסח משולב חדש) ותקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), התש"מ- 1979". בהתאם לנוהל משרד הפנים, התנאים המקדימים למינוי מפקח תיכנון ובניה ברשות המקומית, כוללים, בין היתר, דרישת סף של השכלה, כדלקמן: "השכלה – בעל תואר אקדמי שנרכש במוסד המוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, או שקבל ההכרה מהמחלקה להערכת תארים אקדמיים בחוץ לארץ בהנדסת ביניין או אדריכלות

בשירות המדינה וכן ברשויות המקומיות אם עובדת זכאית ליום עבודה מקוצר והיא אינה מנצלת זכות זו ונשארת לעבוד עד להשלמת מלוא שעות משרתה, היא זכאית לקבל תשלום נוסף בשיעור של 100% (להלן: "שעות עודפות").

בית הדין הארצי עמד זה מכבר על תכליותיו של חוק הודעה לעובד, והדברים יפים אף לענייננו: "חוק הודעה לעובד, בהיותו שייך לאותם הסדרים נורמאטיביים המטילים על המעסיק חובות רישומיות, שם דגש מיוחד על כמה מהתכליות העומדות מאחורי הסדרים אלה שעניינן - אכיפה יעילה ושוויונית של זכויות מהותיות; ביסוס יחסים של שקיפות ואמון בין העובד למעסיק; מניעת התדיינויות משפטיות מיותרות, שהנן פועל יוצא של מחלוקות בנוגע לתנאי העבודה המוסכמים וכן, סיוע לעובדים למצות את זכויותיהם באופן יעיל, במקרה של מחלוקת המתעוררת בהליך משפטי באשר לתוכנו של הסכם העבודה"[footnoteRef:88].

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעות לתשלום פיצוי בגין אובדן הזכאות לקיצור יום העבודה ולתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין- מתקבלות באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסכום של 1,821.38 ₪ בגין אובדן הזכאות לקיצור יום העבודה ופיצוי בסכום של 4,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום שהנתבעת תקבל לידיה עותק מפסק דין זה. תביעות התובע לתשלום פיצוי מכוח חוק עבודת נשים ולתשלום תוספת רפורמה ותוספת דרגה – נדחות.

כך, החלטת הפיטורים אמנם מצטטת את סעיף 29 לחוק יסודות התקציב ואת החובה הכללית של מועצה דתית לקבל את אישור הרגולטור לתקציבה, אך למעשה כלל לא מציינת את הטעם של העסקה ללא תקן כעילת פיטורים, ובמקום זאת מפרטת את העידר הצורך ב"רב קליטת עלייה"; את הפרת התחייבות המערער להתייצבות במשרדי המועצה שלוש פעמים בשבוע; אי הגשת דו"חות פעילות על ידו; עבודתו במקום נוסף ללא היתר עבודה כדין; וכן מציינת באופן כוללני את "צורכי המועצה וחובותיה עפ"י דין". גם מסיכומי המועצה בפנינו עלה כי המערער פוטר שכן לא מילא (לשיטתה) כל תפקיד עבור המועצה ולא התייצב כנדרש לעבודתו, כאשר כראיה לכך צרפה מכתב בודד שנשלח אליו ביום 5.6.05 בו התבקש "להגיש דו"ח פעילות חודשית", ומכתב נוסף מיום 15.5.06 בו התבקש "להופיע במשרד 3 פעמים בשבוע במח' נישואין לצורך רישום נישואין", כל זאת למעלה מעשור טרם פיטוריו בפועל.

בהקשר זה יובהר כדלקמן: ביום 4.12.75 חתמו ההסתדרות, חבר המועצות הדתיות, משרד הדתות ומרכז השילטון המקומי על הסכם קבוצי כללי, בו נקבע בין היתר כי חוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות "תחייב כאילו היתה והנה הסכם קבוצי בין הצדדים להסכם זה" (סעיף 1(א)), וכי מבלי לפגוע בכלליות דברים אלה - "עובדי המועצה הדתית שבאיזור שפוטה של רשות מקומית ייהנו מכל הזכויות של עובדי אותה רשות מקומית עפ"י העיקרון שדין עובדי המועצה הדתית כדין עובדי הרשות המקומית..." (סעיף 1(ג)); סעיף 2 להסכם מתייחס לשינויים ותוספות בסעיפי החוקה).

...

במקרה שלפנינו, לאור חומרתם של הפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים ויורדים לטעמנו לשורשה; כאשר עסקינן בגוף ציבורי מובהק; ובהתחשב בתקופת עבודתו הארוכה והממושכת של המערער, הסתמכותו על עבודתו במועצה והנזק המשמעותי שייגרם לו כתוצאה מהפסקת עבודתו - שוכנענו כי הסעד הראוי הוא ביטול הפיטורים והחזרה לעבודה (וראו גם, באותם מקרים ביחס להחלטות בסעד זמני, את בר"ע (ארצי) 20400-09-15 סוהיר תורכי - המועצה המקומית שעב (20.9.15); בר"ע (ארצי) 18103-06-20 המוסד לביטוח לאומי - מיכל ברוס (14.6.20); בר"ע (ארצי) 34728-08-20 בותיינה קייס - מדינת ישראל (13.9.20), ומנגד בנסיבות שונות ראו למשל את ע"ע (ארצי) 300253/96 המועצה הדתית נתיבות - הרב בנימין כהן (20.7.05)).

אף לא מצאנו ממש בדרישה מהמערער להחזיר שכר בגין התקופה במהלכה עבד מכוח החלטותיו של בית הדין האזורי.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלות כדלקמן: א. מי היא מעסיקתן של התובעים? האם רק החברה או שמא גם המועצה? ב. האם זכאים התובעים לתנאי העסקה מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות? האם זכאים התובעים לתשלום בגין שעות נוספות וזכויות כספיות שונות וכן לתשלום פיצוי בגין היתנהלות פוגענית.

זאת ועוד, הצדק עם הנתבעות בטענתן כי הקמת מוקד רפואי אינה מצויה בליבת חובותיה כרשות מקומית.

...

משכך, נדחית טענת הקיזוז.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

משנדחתה התביעה על כל רכיביה ומשמצאנו כי חלק מטענותיהן העובדתיות של התובעים אינן יכולות לדור זו עם זו, יישאו התובעים, ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבעות בסך של 10,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות, אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פיטורי המבקשת נעשו בנגוד להוראות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה"), מאחר שפיטוריה נעשו ללא סיבה מספקת, ללא הסכמת ועד העובדים ובנגוד לעמדתה של הסתדרות הפקידים אשר היתנגדה לפיטורי המבקשת.

הערייה פעלה בנגוד לחוקת העבודה באופן מודע ונהגה בחוסר תום לב, פגעה בזכויותיה האישיות והארגוניות של המבקשת, ובכלל זאת פגעה בזכות המבקשת לייצוג כלשהוא או ייצוג נאות מול הערייה.

על הערייה בהיותה מעסיקה וגוף צבורי, חלות חובות הגינות ותום לב מוגברות בכל הקשור להעסקת עובדים וסיום עבודתם, מצופה מהעירייה הקפדת יתר במילוי הוראות החוק ובאופן הפעלת סמכויותיה בהגינות ובסבירות.

...

פגמים אלו יש בהם כדי לחזק את המסקנה אליה הגענו לעיל בדבר קבלת הבקשה למתן צו מניעה בחלקה.

בבואנו לבחון את מאזן הנוחות, ולאחר ששקלתי את הפגיעה שעתידה להיגרם למבקשת באי מתן הסעד, ובשים לב לנזק שייגרם למבקשת בדמות אובדן מקום עבודתה ומקור הכנסתה ובשים לב לאינטרס הציבורי ולחובה המוטלת על הצדדים למלא אחר הוראות ועדת מינהל השירות, אנו סבורים כי המאזן נוטה בבירור לטובת יישומה של ההצעה שהוצעה לצדדים עוד במהלך הדיון ולפיה הקפאת פיטוריה של המבקשת, המשך שהייתה של המבקשת בחופשה ללא תשלום ובמקביל פניה לוועדת מינהל השירות על מנת שתדון מחדש בעניינה של המבקשת וזאת בשים לב למכלול השיקולים ובין היתר שינוי הנסיבות שנוצר.

לסיכום, בהינתן כי תביעת המבקשת לדמי אבטלה במוסד לביטוח הלאומי אושרה, ובשלב זה לא נגדע מקור פרנסתה באופן מוחלט וסופי ובשים לב לפרק הזמן שחלף בין מתן החלטת ועדת מינהל השירות ועד להחלטה בדבר פיטורי המבקשת ומאחר והמדינה לא מילאה אחר האמור בהחלטת בית הדין מיום 23.1.23, אנו מורים כדלקמן: ההחלטה בדבר פיטורי המבקשת מוקפאת, אך מנגד המבקשת תמשיך לשהות בחל"ת לתקופה של 90 ימים מהיום או עד למתן החלטה חדשה על ידי ועדת מינהל השירות לפי המוקדם מביניהם.

ההסכם עוסק במעמד ובתנאי העבודה של רבני ישראל לרבות רבני השכונות, ומכוחו מוחלות הוראות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות על רבני השכונות.

תפישה זו באה לידי ביטוי גם בסעיף 5 להסכם קבוצי 88, שם נאמר, בין היתר, ביחס לתפקידי רבנים המועסקים במועצות דתיות כי "תפקידו של רב נימנה עם התפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, ותנאי עבודתו ונסיבותיה אינם מאפשרים כל פקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו...". מעבר לכך, איננו מוצאים מקום להדרש לפרטי פרטיהם של ההסדרים בענין חובות הדיווח אף אם הם מצומצמים, לרבות בהקשר להיעדרויות על רקע מחלה או חופשה (ראו: ענין אביאני).

בע"ע (עבודה ארצי) 291/03 הרב יוסף שמחה גינזבורג - המועצה מקומית עומר (24.10.06) (להלן: ענין המועצה המקומית עומר) נידונה השאלה האם רב מקום שהועסק במועצה המקומית זכאי למעמד רב עיר וזאת בשל כך שתוכן תפקידו בפועל היה דומה לתוכן תפקיד רב עיר.

...

גם אם בסופו של יום שוכנענו שלא ניתן לתת לסוגיה מענה בדרך של קביעת יחסי עובד-מעסיק בדיעבד, הרי ששאלה זו ראויה למענה מוסכם ומכובד.

(ז) סוף דבר שני הערעורים מתקבלים, ופסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל.

משהערעור העלה שאלות ראויות לדיון, ובשים לב לתקופה הארוכה בה מילא המשיב תפקיד תורני-רוחני בקהילתו כמתנדב ללא תמורה בצידו– לא מצאנו מקום לחייבו בתשלום הוצאות משפט.