חוקיות חיפוש ברכב: פרשנות סעיף 71(א) לחוק המעצרים

נקודת המוצא לבחינת חוקיותו של החיפוש מצויה בהוראת סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים).

סעיף זה קובע, כי "היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או את קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור". מן ההוראה האמורה עולה, כי סמכותו של שוטר לבצע חפוש בכלי רכב מותנית בקיומו של חשד סביר לעבירה בת מעצר.

התניית ביצועו של חפוש בקיומו של חשד סביר, מקום בו לא מעשי להשיג צו חפוש, אינו פוגע באופן ממשי בתכלית זו. שלובם של שיקולים אלה מוביל למסקנה, כי יש לפרש את סעיף 28(ב)(1) ככולל, מניה וביה, דרישה לקיומו של חשד סביר לעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, כתנאי לבצוע חפוש בכלי רכב פרטי.

...

כמו כן, מאמץ אני את תשובותיו לטענות המדינה ביחס להשוואה של סעיפים אחרים, בחיקוקים שונים, לעניין חיפוש, ואף אני סבור, כי אין בהם כדי לשלול את הצורך בקיומו של חשד סביר, לשם עריכת חיפוש בכלי רכב פרטים (פסקאות 15-17 לחוות דעתו).

סבורני, כי אם העובדות באותה פרשה היו משתנות קמעא, וכי התמונות של החוקר הפרטי לא היו מיועדות להוכיח ניאוף, אלא נועדו להכרעה בשאלת החזקת ילדים, והחוקר הפרטי היה מצלם את העותרת מכה ברצועה את בנה, קשה לי להאמין כי בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ היה פוסל ראיה כזו.

כפוף להערות דלעיל, וכפי שכתבתי בראשית הדברים, אני מסכים לתוצאה שאליה הגיע חברי כב' השופט עודד שחם, לפיה יש לקבל את הערעור.

הוראת החוק הדנה בבחינת חוקיותו של חפוש ברכב מצויה בסעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשנ"ו-1996 (להלן: "החסד"פ (אכיפה – מעצרים)") הקובע כי: "היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או את קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור". מהוראת הסעיף עולה כי שוטר רשאי לבצע חפוש בכלי רכב, גם בלא צו, אם יש לו יסוד סביר לחשד שבוצעה "עבירה בת מעצר" ושיש צורך לבצע חפוש ברכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה.

נסיבות החיפוש העולות מדו"ח פעולה שערך ברכיאל ביום 12.2.2007 הן: "במהלך המשמרת סיור ביחד עם השוטר חנוך גסנר ...נסענו ברחוב הנביאים לכיוון רחוב נתן שטראוס והבחנתי בצומת...בנהג מונית שעמד ראשון ברמזור האדום ומאחוריו רכב לבן מסוג טויוטה והבחנתי בנהג מונית עומד מחוץ לרכבו סמוך לחלון הנהג של רכב הטויוטה ושמעתי צעקות. ראיתי את נהג המונית צועק על נהג רכב הטויוטה ואמר לו איך אתה נוהג אתה מסכן את כולם. ...הוא מסר לי שהרכב החשוד נסע אחריו זמן מה תוך כדי שהוא מנסה לחתוך אותו לא מפסיק ליצפור לו ונצמד אליו בצורה חריגה כשהם הגיעו לרמזור הוא יצא מהמונית להבין מי נוהג במונית והחשוד החל לאיים עליו. נגשתי לחשוד...אציין שהיה לו ריח חזק של אלכוהול מפיו...אציין כי במהלך כל התשאול החשוד לא ענה לי תשובות בצורה ברורה תוך כדי שהוא לא שומר איתי על קשר עין כלל. נגשתי לרכב בעזרת הפנס האישי הארתי לתוכו חלון הנהג היה פתוח והבחנתי שהרכב היה מבולגן מאוד ובקבוקי אלכוהול בעלי תכולה נמצאים ברכב. נגשתי שוב לחשוד והיה בידו תיק צד שאלתי אותו למי שייך הרכב והוא אמר שהרכב בבעלותו....שאלתי את החשוד אם הוא מחזיק בדבר לא חוקי כגון כלי תקיפה והוא מסר שלא. הודעתי לו שאני רוצה לערוך עליו חפוש והוא רשאי לסרב וזה לא יהווה נגדו עילה בבית המשפט והוא לא סרב....בתיקו האישי שהיה עליו נמצא אגרופן ברזל בצבע שחור. שוקר בצבע שחור. תרסיס פלפל וסכין מיתקפלת בצבע שחור והלהב בצבע כסף. עוד נמצא בתיקו חומר החשוד כסם ועל השקית רשום 10 גרם. את החומר החשוד כסם הכנסתי לכיס המכנס השמאלי שלי לאחר שווידאתי שהוא ריק מתוכן. כמו כן החשוד הציג בפני מיסמך רפואי המראה שמותר לו להחזיק את החומר החשוד כסם...שאלתי את החשוד למה הוא מחזיק בכלי תקיפה הוא אמר לי בגלל שהא גר בשערי תקווה...הודעתי לחשוד שהוא מעוכב בחשד להחזקת כלי תקיפה...". מדו"ח הפעולה עולה שעילות החיפוש העיקריות עליהן נשען הפקח ברכיאל היו ריח האלכוהול שנדף, לטענתו, מן הנאשם.

מעבר לנדרש אציין, שאף אם מסקנת בית המשפט הייתה שהחיפוש במקרה דנן נערך שלא כדין אין פירוש הדבר שיש לפסול את הראיות שהושגו בחיפוש באופן גורף.

...

.שנמצאים המון זמן בתיק ואני לא זוכר מהם וחלק מהגראס הרפואי שאני מקבל באישור.

אשר על כן הנני מרשיע את הנאשם בשתי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

לעומת זאת, אם נמצא כי החשד לא מבוסס, או התפוגג בטרם שהחל החיפוש כטענת הנאשם, הרי שהשאלה באם ניתנה "הסכמה מדעת" לחיפוש ברכב, או לא, תהיה רלבאנטית במלוא היקפה לצורך הכרעה בשאלת חוקיותו של החיפוש.

הכלל הוא ש"סבירות" החשד נבדקת בשעת ביצוע הירי ולא בדיעבד, וכי בכל מקרה יש לשמור על מרחב "גמישות" באופן פרשנותו של הביטוי "סבירות" (ע"א 3889/00 יצחק לרנר נ' מדינת ישראל פ"ד נו(4) 304, 313 (2002) – להלן פסק דין לרנר; ע"פ 486/88 סמ"ר דוד אנקונינה נ' התובע הצבאי הראשי פ"ד מד(2) 353, 379 (1990)).

סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 קובע כדלקמן : "היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור." (ההדגשה לא במקור) סעיף 71(א) הנ"ל מקנה סמכות לשוטר לבצוע חפוש ברכב ללא צו שפוטי באם היה לשוטר "יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר". ב- רע"פ 2178/12 אביב סקייריס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.7.2012) (להלן : פסק דין סקייריס) היה מדובר בחיפוש שנערך בקטנוע של המבקש על ידי שוטר ואשר במהלך החיפוש נתפסה סכין.

טענה זו נדחתה וכבוד השופט ג'ובראן קבע כדלקמן : "אף בית המשפט השלום נתן אמון מלא בעדותו של השוטר בדבר החשד שבסס את החיפוש באשר לפי גירסתו לאחר שהמבקש וחברו היתנערו מאחריות לקטנוע ומשנודע כי המבקש פסול לנהיגה ובעל עבר פלילי, חשד השוטר כי בקטנוע מאוחסן דבר מה שהחזקתו אסורה ומכוח כל אחד מחשדות אלה רשאי היה השוטר לעכב את הקטנוע ולבצע בו חפוש אחר ראיות הקשורות באותן עבירות. הדבר מקיים את תנאי סעיף 71(א) לחוק המעצרים.

...

טענות הצדדים המאשימה טוענת כדלקמן : נסיבות האירוע, עצירת רכב לפני מחסום ושינוי מקומות הישיבה על ידי הנהג והנוסע שעימו, יש בהן בכדי להקים חשד סביר שבוצעה עבירה שתצדיק חיפוש ברכב, ללא צו שיפוטי וללא הסכמת הנאשם ודור; החשד שנוצר אצל השוטרים כולל קשת רחבה של עבירות, לרבות עבירות סמים, ואיננו מוגבל לסוג מסוים של עבירות; החשד לא התפוגג בשום שלב, אלא התעצם לאור העובדה שדור היה לא תעודת זהות והנאשם מסר גרסאות סותרות לגבי הסיבה שבשלה הוא ודור שינו את מקום מושבם ברכב ; מעבר לנדרש, נתבקשה ונתקבלה ההסכמה של הנאשם ואחיו לביצוע החיפוש ברכב; החיפוש ברכב היה חוקי לחלוטין ולכן הסכין שנתפסה היא ראיה חפצית קבילה ; הנאשם מסר גרסאות סותרות לגבי נסיבות החזקת הסכין ברכב ויש לדחות את טענתו כי שכח את הסכין ברכב, ובכל מקרה טענה זו אין בה כדי להועיל לו בהיותה לא רלבנטית ; הנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי החזיק את הסכין למטרה כשרה, ולכן דינו להיות מורשע.

אנו סבורים, כי טענת השכחה הוכחה במקרה זה כנדרש מהמערער שכן הוא טען, כבר ברגע הראשון, כאשר הסכין נמצאה על ידי השוטר ברכבו בתחנת הדלק, כי הוא שכח את הסכין ברכבו (ר' דו"ח הפעולה ת/2), וחזר על גירסה זו בעקביות גם בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח כי העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום בוצעה מעל לכל ספק סביר.

לפיכך, הנני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

עיקר טענותיו בעירעור היתמקדו בטענה, כי החיפוש שנעשה על גופו וברכב הקטנוע שלו נעשו ללא סמכות חוקית בחוק, שכן לא היה לשוטר כל חשד סביר כי המבקש ביצע עבירה כלשהיא המעניקה לו סמכות חפוש וכי אין די בעובדה שלמבקש עבר פלילי כדי להצדיק את החיפוש.

יתרה מכך, לבד מהסכמת המבקש, לא היה לשוטר כל מקור סמכות לחפש בגופו ולאחר מכן בקטנועו של המבקש, שכן המבקש לא נעצר טרם החיפוש, בנגוד לסעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי ולא ניתן לפרש את החוק בצורה רחבה כך שיעניק סמכות חפוש לשוטר, גם מקום בו לא נעצר אדם.

כמו-כן טוען המבקש, כי החיפוש שנערך בקטנוע של המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בהוראת סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

מאחר והראיה המפלילה נתפסה במסגרת חפוש בקטנועו של המבקש ולא בגופו,טוענת המשיבה, הרי שיש לבחון את חוקיות חפוש זה. אשר לחיפוש בקטנוע, טוענת המשיבה, כי לא נפל כל פגם או פסול בחיפוש שנערך בקטנוע של המבקש וכי החיפוש לא נשען על יסוד הסכמת המבקש לבדה.

...

לפיכך, הגעתי למסקנה, כי לא נפל פגם בחיפוש אשר ביצע השוטר בקטנוע גם אם לשיטתו סבור היה השוטר כי סמכות החיפוש נבעה ממקור אחר.

מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 15.3.2012 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת בזאת.

שאלה זו עניינה בפרשנות הוראת סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), שמסדירה עניין החיפוש ברכב ומידת תחולת סעיף 26 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), שמסדירה את הנוהל בעריכת החיפוש, אם בכלל.

נקודת המוצא לבחינת חוקיותו של החיפוש ברכב מצויה בסעיף 71(א) לחוק המעצרים הקובע כי: "היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור". מן ההוראה האמורה עולה, כי סמכותו של שוטר לבצע חפוש בכלי רכב מותנית בקיומו של חשד סביר לעבירה בת מעצר.

...

קיימת דרך נוספת המובילה לאותה המסקנה.

זו ההבחנה עליה עמד ביהמ"ש העליון בשאלת הסמכות, ואני סבור כי בהיעדר הוראת חוק מפורשת שמחילה נוהל זה או אחר על חיפוש ברכב נכון להחיל, ולו על דרך ההיקש, הלכה זו גם באשר לנוהל החיפוש ברכב, דבר שמתיישב גם עם הצעת החוק.

עוד נימוק שמוביל לאותה המסקנה.