חוקיות החניה בתחנת אוטובוס מחוץ לשעות הפעילות

על פי המתואר בסעיף 2 לכתב התביעה התאונה ארעה באופן הבא: "ביום 22.2.2020 בשעה 18:00....ובזמן היה התובע בתוך הרכב מותנע מסוג סיטרואן.....מיתכונן לנסיעה יחד עם בני משפחתו (ילדים והאישה) הוחלט להוריד את הילדות מהרכב ולא לקחת אותם ואז התובע ירד מהרכב וניגש לדלת האחורית מצד ימין של הנהג וכאשר ניסה לפתוח אותה על מנת להוריד את הילדות, הילדות החזיקו בידית הדלת על מנת למנוע פתיחתה ובזמן זה הילדות עזבו/שיחררו הידית ואז הדלת ניפתחה בחוזקה רבה ופגעה בעוצמה בברך רגל ימין של התובע..." על סמך גרסה זו ומבלי שהדבר יחייב את הנתבעת – מבטחת הרכב בביטוח חובה – בהמשך, הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים.

בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הפיצויים הגדרת תאונת דרכים בחוק היא כדלקמן: "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי;"

נקבע כי יש להפעיל מבחן כפול ומצטבר על מנת לבחון האם הפעולה היא חלק מהירידה או העלייה לרכב: הראשון, האם הפעולה עונה אחר הדרישה פיסית; המבחן השני דורש כי רק פעולות שהן חלק אינטגראלי וטבעי מהנסיעה יבואו בגדר מונח זה. עוד נקבע כי רק פעולות החיוניות במובן "הפיסי" לבצוע הנסיעה יבואו בגדרי המונח נסיעה.

פסיקה קודמת שהתוותה מבחן זה, היא פסיקה בה נקבע כי סריקה ביטחונית של אוטובוס אינה יכולה להחשב כחלק מהשמוש של "נסיעה" מאחר ואינה עונה אחרי הדרישה הפיסית (ראו: רע"א 9084-05 אג"ד בע"מ נ' ינטל [פורסם בנבו]).

התאונה ארעה לאחר שהתובע, נהג במשאית המיועדת להובלת רכבים (מובילית), ניכנס לתחנת דלק לצורך תידלוק.

עוד נפסק כי יש להבחין בין חיוניותה הפיסית של הפעולה הנבחנת לשם הכניסה לרכב או הנסיעה בו, ובין נחיצותה מטעמים פונקציונאליים (כגון שמירה על המטען שעל גבי הרכב ועל הדלק שמולא במיכל) או מטעמי בטיחות הנסיעה ברכב וחוקיותה.

...

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי האירוע המתואר בכתב התביעה, במידה ואקבע כי התקיים כלשונו, אינו מהווה תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק הפיצויים.

כפועל מצטבר מכך דין התביעה להידחות.

לסיכום האמור לעיל לא מדובר בפעולה המהווה חלק מהנסיעה.

בשים לב לכך, אני מורה על דחיית התביעה.

בית המשפט היתייחס לאמור בשלט עליו הסתמך המשיב וציין כי "אין כיתוב זה מתיר או מהוה תמרור שמתיר עצירה, עמידה או חניה. הנאשם לא הצביע על כל הוראת חוק הפוטרת אותו מאיסור החנייה במקום המיועד לחניית אוטובוס לאחר שעות הפעילות". כן נדחתה בקשת המשיב לקבוע שהתקנה האמורה היא בלתי חוקית, ונקבע כי תקיפת חוקיות התקנה צריכה להעשות בערכאה המוסמכת לכך.

המשיב מדגיש כי אין הגיון באיסור על חניה בתחומי תחנת האוטובוסים מחוץ לשעות פעילותה.

בנסיבות אלה – בפרט נוכח שעת החנייה ומיקומה – לא נידרשת הכרעה בשאלה זו. חברי השופט א' א' לוי דן בפסק דינו בשאלת האפשרות לבחון, בדרך של תקיפה עקיפה, את חוקיות הסימון שבוצע בפועל בתחנת האוטובוסים.

...

בפסק דינו עמד בית המשפט (כב' השופט ד' רוזן) על תכליתה של ההוראה שבחוק העזר: "הבטחת שלומם של ציבור המשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית בתחנת האוטובוס הנדונה, כמו גם שמירת התנועה בטוחה של האוטובוסים". כן עמד בית המשפט על "אחריותה של עיריית תל-אביב-יפו לדאוג למיקסום מספר מקומות החניה בעיר – אחריות שמממשת מטרה חקיקתית בפני עצמה". נוכח אלה, קבע בית המשפט כי "התרת החניה בתחומי תחנות אוטובוסים לאחר שעות פעילות הקווים תגשים תכלית זו מבלי לפגוע בפעילותם של קווי האוטובוסים או בבטיחות הנוסעים, העולים והיורדים". תימוכין למסקנתו זו מצא בית המשפט במדיניות העירייה, כפי שהוצגה לו על ידי התובעת העירונית, "ללכת לקראת התושבים ולאפשר חניה בתחומי תחנות האוטובוסים בשעות בהן אין כל ספק שלא יעבור בהן קו אוטובוס – כגון בשעות הקטנות של הלילה או במהלך סופי השבוע". בית המשפט דחה את טענת המבקשת לפיה משמעותו של השלט שהיה מוצב בתחנה הינה כי האוטובוס האחרון אמור לצאת לדרכו מתחנת המוצא בשעה 23:10.

על יסוד כל אלה, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי "משחנה רכבו של המערער בתחנת האוטובוסים אחרי שעות הפעילות, הרי לא עבר עבירה שהיא, ואין להרשיעו בדין". לכך מכוונת בקשת רשות הערעור שלפנינו.

מדיניות זו של העירייה, כשלעצמה, אינה עומדת לדיון בגדרו של הליך זו. ממילא אין אנו קובעים בעניין זה מסמרות.

כחברי, אף אני סבור כי מסלול זה מעורר קשיים שונים.

אין מחלוקת, כי המבקש חנה בתחום המסומן כתחנת אוטובוסים, שלא על-פי תמרור המתיר חניה זו. כמו חברי, השופט פוגלמן, אף אני סבור כי די היה בכך לשכלל את יסודות העבירה.

מבוא כנגד הנאשמת נרשם דו"ח חניה מספר 5620-1-7 וזאת בכך שהחנתה/העמידה את רכבה ביום שבת, בתאריך 29.7.17, בשעה 17:21, בתחום המועצה האזורית חוף השרון, תוך הפרת הוראות חוק עזר (העמדת רכב וחנייתו) התשע"א-2011, במקום שבו נאסרה החניה לפי חוק עזר זה, פקודת התעבורה או לפי כל דין אחר והאיסור מסומן על ידי תמרור (להלן:"הדו"ח").

הקף הבקורת השיפוטית הינו מצומצם ואכן לרשות המנהלית שיקול דעת רחב בכל הנוגע ליישום והפעלת סמכויותיה על מנת לבצע את תפקידה.

כך למשל, נקבע תחת סימון 818 (הוא המספר הרישומי לאדום לבן) בסעיף 2 שכותרתו "הצדקים לסימון" כי יש מקום לעשות שימוש בסימון כגון דא עת המקום מתאים ל"איסור עצירה בקטע קצר, או בקטע בעל תנאים קשים להגדרה באמצעות תמרור, למשל, אוזן, קטע ללא שדה ראיה, קטע קצר בין צומת לתחנת אוטובוס וכדומה".

מהי התוצאה המתבקשת מן האמור לעיל? בבג"צ 2159/97 מועצה אזורית חוף אשקלון נ' שר הפנים, פ"ד נב (1) 75, 89 (1998) נקבע כי: "העדר הנמקה הוא פגם בהחלטה. עם זאת, בדרך-כלל אין די בו, כשלעצמו, כדי שבית המשפט יבטל את ההחלטה. כך, בין היתר, משום שבפני בית המשפט מתגלים הנימוקים להחלטה, ובית המשפט יכול וצריך לבקר את ההחלטה לגוף העניין. גם כאשר חובת ההנמקה מוטלת על פי החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), הפרת החובה אינה פוסלת את ההחלטה, אלא רק מעבירה את נטל הראייה, בבקורת שיפוטית על חוקיות ההחלטה, אל הרשות המינהלית, להוכיח שההחלטה התקבלה כדין. ראו סעיף 6 לחוק". מקובל על בית המשפט כי נציג המישטרה בוועדה אינו אמור להחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית במקרה זה. יחד עם זאת, מצופה כי נציג המישטרה יעמוד בדיוני הוועדה על הצורך והרלוונטיות של סימון החניון באדום לבן, בהתאם לתקנות וההנחיות של הצבת תמרורים והצורך בהגברת הבטיחות.

רביעית, לא נעלמה מעיני בית המשפט טענה נוספת והיא בדמות אכיפה בררנית והכל בהקשר לטענת הנאשמת כי תושבי ארסוף תולים מחוץ לביתם שלטים באופן פיראטי לפיהם החניה אסורה והדבר מתבצע ללא כל הסמיכה חוקית (ראו נ/1).

...

העולה מכל האמור לעיל הינו כי נודף ריח חזק ורע של שרירותיות מהחלטת ועדת התמרור המחוזית של המועצה האזורית חוף השרון.

משכך אפוא, ובהתאם לדוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים אני קובע כי החלטת הועדה המחוזית בטלה.

כפועל יוצא אני מורה על ביטול הדו"ח וזיכויה של הנאשמת.

עובדות כתבי האישום בתמצית התיק העקרי כתב האישום המתוקן כולל פרק מבוא ומונה חמישה אישומים והוא חלק מפרשייה רחבה במסגרתה הופעל שוטר כסוכן סמוי אשר ביצע מול הנאשם (ונאשמים רבים אחרים) עיסקאות סמים מסוג קוקאין וMDMA -.

תיק הצירוף לפי עובדות כתב האישום המתוקן – ביום 18.3.20 בשעה 08:00 הגיעו הנאשם ואדם אחר לחנות מכולת.

האחר משך את הנאשם ומנע ממנו להתקרב אל המתלונן והוציאו מחוץ לחנות.

בעקבות פנייתו של המתלונן למישטרה, הגיעה ניידת מישטרה לתחנת האוטובוס סמוכה בה שהו הנאשם והאחר.

...

לאור כל האמור ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות וחלקו של הנאשם בהם, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 18-9 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

לאור כל האמור בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה אני קובעת את מתחם העונש ההולם בתיק הצירוף בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד לשנת מאסר ורכיבי ענישה נוספים.

תוצאה : לנוכח האמור ובאיזון בין הנסיבות לזכותו של הנאשם לבין הנסיבות העומדות לחובתו אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין התיק העיקרי - 12 חודשי מאסר.

זאת, לנוכח העדרו של סיכון תחבורתי הנובע מחנייה במפרץ לעצירת אוטובוסים כלפי הרכבים שנוסעים במסלולים המקבילים, ומבלי להכריע בחוקיות החניה במפרץ האוטובוסים במועד שבו חנתה המערערת.

המונח "תאונת דרכים" מוגדר בחוק הפיצויים כלהלן: "תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי.

כעבור זמן קצר, היתנגש בהן הרכב הפוגע: "[...] עצרנו אחרי רמזור במפרץ תחנת אוטובוס בשביל להיתקשר למסעדה ואז פיתאום מישהו ניכנס בנו..." (הודעת המערערת במישטרה מליל הארוע); "המשכנו ישר ברמזור, הרמזור היה ירוק. לאחר מכן נעצרנו במפרץ של האוטובוס בערך לדקה או שתי דקות בשביל להחליט מה אנחנו עושים הלאה ופתאום מישהו ניכנס בנו מאחורה [...]" (הודעת החברה במישטרה מליל הארוע); "עצרנו עם הרכב במפרץ אוטובוס שהיה פנוי, [המערערת – י"ע] הפעילה 4 וינקרים ברכב והתחלנו להתעסק עם הטלפונים, כאשר אחרי כמה שניות בודדות נכנסנו לסיוט" (סעיף 9 לתצהיר החברה).

המערערת וחברתה עצרו את הרכב במפרץ של תחנת אוטובוסים, מקום שלפי בית משפט קמא היה נראה להן כבטוח לעצירה, אך לא ניתן לומר כי הוא מיועד לחנייה, ונזכיר כי ארבעת פנסי האיתות של הרכב (ה"וִינְקֶרים") היבהבו.

זאת, בשונה למשל מעצירה רגעית של אוטובוס בתחנה למשך זמן קצר עד לסיום עליה וירידה של הנוסעים (דוגמה שהובאה בפסק דינו של בית משפט קמא), או מעצירה ליד בית ספר לצורך איסוף ילד סמוך לשעת הצלצול המסמל את סיום הלימודים ויציאת הילד מבית הספר (דוגמה שהובאה על ידי ב"כ שומרה).

...

לסיכום חלק זה של הדיון: בנסיבות המקרה דנן יש לראות במערערת כמי שעשתה שימוש ברכב מסוג נסיעה, ומתקיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לנזק.

אף אני סבורה כמותו כי מבחן הסיכון בשילוב עם מבחן השכל הישר מביאים למסקנה לפיה השימוש במכונית תרם במקרה דנן באופן משמעותי להתרחשות הנזק.

ת השופט ע' גרוסקופף : גם עלי מקובלת התוצאה אליה הגיע חברי, השופט יצחק עמית, ועיקרי הנמקתו.

אכן, לא בידנו היא, ואת חוסר היעילות שבדין הקיים אין מנוס מלהפנות לטיפולו של המחוקק.