חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) - הוראות חדשות

הממונה עפ"י חוק צער בעלי חיים, חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, (להלן "החוק") הורתה שלא להחזיר את בעלי החיים לידי המבקש "מחשש ממשי לחייהם". (ראה הוראת הממונה, נספח ח' לסיכומי המשיבה) עיקר טענות המבקש וב"כ הוא שלקיחת בעלי החיים הייתה בנגוד לדברים שנמסרו ע"י מר חנוך יחיא, מנהל מרחב מרכז של יחידת הפיצו"ח, שלפיהם המבקש נידרש להעביר את בעלי החיים לאלתר למקום אחר, לסדר את המקום בו הם שוהים כיום ולאחר מכן להחזיר אותם.

הפקח ממשיך ומציין כי המבקש יצר קשר בשעה שעמד לידו עם אדם שלישי וזימן אותו למקום באופן בהול ע"מ שיסייע לו לבנות ולהקים מחדש את הסככות שקרסו ולבנות מחדש את מבנה החממה.

...

אני סבור, כי בענייננו ממצאי הבדיקה של הווטרינר לאחר שהסוסים והחמורים נתפסו מצביעים באופן שלא משתמע לשני פנים על תנאי אחזקה בלתי נאותים, הזנחה קשה והיעדר טיפול מתמשך בכלל הסוסים והחמורים.

אני סבור, כי תיאור הדברים כפי שהוא מצדיק לחלוטין את החלטתה של הממונה שלא להחזיר את בע"ח למבקש מכלל הסיבות שפורטו על ידה, ובשל כך שהחזרתם למבקש תגרום לחשש ממשי לחייהם.

עוד אין בידי לקבל את טענתה כפי שפרטה בסיכומיה המשלימים כי מדובר בסוסים מבוגרים או אף זקנים בני 20 שנה כדי להסביר את מצבם הגופני והרפואי הירוד.

נדגים את הדברים באמצעות אי-אלו הוראות חוק, מוכּרות יותר ומוכּרות פחות, המשקפות זאת: לפי סעיף 130(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969, מקום שבו בית המשפט הרשיע עובד מדינה או חייל בלקיחת חלק בתעמולת בחירות, עליו להורות "בנוסף על כל עונש" על השעייתו מעבודתו או ממילוי תפקידו, ללא תשלום, עד ליום הבחירות; לפי סעיף 13(ג)(1א)(ב)(1) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי, "נוסף על כל עונש ועל אף האמור בכל דין", לפסול למשך שנה רישיון נהיגה של אדם שהשליך פסולת בנגוד לחוק; לפי סעיף 35(ב) לפקודת הטבק [נוסח חדש], ניתן לחייב יצרן טבק בתשלום כפל הבלו בגין כמות טבק חסרה, וזאת "נוסף על כל עונש שניתן להטילו". אלו הן דוגמאות לסנקציות עונשיות שבית המשפט רשאי להשית "נוסף על כל עונש". בדברי חקיקה אחרים הביטוי "נוסף על כל עונש" מתייחס לסנקציות שנועדו להגשים תכליות אחרות.

לדוגמה, סעיף 17(ו) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 קובע כי בית המשפט רשאי לצוות, "נוסף על כל עונש שיטיל", כי אדם שהורשע יוגבל מלהחזיק בעלי חיים לתקופה שיקבע, אם "מצא בית המשפט כי נוכח אופי העבירה ונסיבותיה הדבר נחוץ להגנה על בעלי חיים". זוהי דוגמה לתכלית מניעתית (הגם שמדובר במקרה ייחודי שבו התכלית מופיעה במפורש בהוראת הסעיף).

...

היבט עונשי זה אף הוא תומך במסקנה כי אין להתיר ניכוי של סכומי החילוט.

סוף דבר, שההלכה שנקבעה בפסק הדין מושא הדיון הנוסף – ולפיה כספים שהושגו בעבירה וחולטו בתום הליך פלילי אינם הוצאה המותרת בניכוי מהכנסתו החייבת של הנישום שהורשע – בדין נקבעה, ויש להותירה על כנה.

מטעמים אלה אף אני סבור כי יש להותיר את הכרעתו של בית משפט זה בפסק הדין נושא הדיון הנוסף על כנה.

כך, למשל, הוגשו הצעות חוק פרטיות שתכליתן להגביל את אפשרות המסחר בפרוות, אך אלה לא הבשילו לכדי חקיקה של הכנסת (ראו, למשל: הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 8) (איסור הפקה, ייצור, ייבוא, ייצוא ושיווק של פרוות, התש"ע-2009); הצעת חוק איסור ייצור וסחר בפרוות, התשע"ו-2015, פ/2134/20; [הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון – איסור מכירת פרוות), התשע"ז-2017], [פ/4590/20]).

(1) ההיתר המבוקש תואם את הוראות האמנה; (2) מנהל השירותים הוטרינריים נתן הסכמתו למתן היתר כמבוקש; (3) אם ההיתר הוא למבקש שעיסוקו בגידול או ברבייה של חיות בר מסדרת הקופאיים (הפרימאטים) שיובאו לישראל, יינתן היתר ליצוא חיות הבר או יצוא תולדותיהן למדינה אחרת, או היתר אחר שנועד לשרת יצוא כאמור, רק אם ההיתר הוא למטרות של שמירת טבע, שקום והצלה, או חינוך ותצוגה; (4) אם ההיתר הוא לסחר בפרוות חיית בר או במוצר הכולל פרווה כאמור, יינתן היתר כאמור רק לסחר בפרווה או במוצר כאמור שמשמשים או שמיועדים לשמש לצורכי דת או מסורת דתית, למחקר מדעי, לחינוך או להוראה, למטרות פקוח ואכיפה או לצורך יבוא או יצוא של פריט אישי שהועבר בירושה למבקש ההיתר; לעניין זה, "פרווה" – עור בעל חיים הכולל כסות שיער.

אין צורך שאחזור על מלוא השיקולים שפרטו המשיבות, אך אציין כי לטעמי, משקל הבכורה נתון לשני שיקולים מרכזיים: השיקול הראשון, צופה פני עבר, נעוץ בעובדה שקידום התיקון אינו אלא המשך שיגרתי וטבעי של הליכי חקיקה שהחלו שנה קודם לכן – טיוטת התיקון פורסמה לציבור עוד ביום 4.10.2020, ועבודת המטה המקצועית נעשתה הרבה לפני התפזרות הכנסת ה-23 – ומכל מקום לא עסקינן ביוזמה חדשה שנולדה לראשונה בתקופת הבחירות, או כזו שמעלה חשד מפני קידום מהלכים לצרכים פוליטיים (עניין ההסכם הימי, פסקה 12 לחוות הדעת של הנשיאה א' חיות).

...

מכל מקום, שוכנעתי כי למרות שהיקפי המסחר בישראל בפרוות אינם כה גבוהים, הרי שעדיין נודעת לתיקון תועלת חברתית ממשית – הפחתת הסבל, ולוּ באופן חלקי, של בעלי חיים; צמצום הניצול של חיות בר לצרכי מסחר ופנאי, שאינם נתפסים בעיני מחוקק המשנה כאינטרסים חיוניים; שידור מסר חינוכי של חמלה ורחמנות כלפי בעלי חיים, תוך הסתייגות מניצולם להפקת רווח כלכלי.

סוף דבר לא נמצא מקום להתערב בהחלטת השרה להתקין את התיקון בעיתוי שבו נעשה.

אשר על כן, דין העתירה להידחות, וכך אציע לחברי לעשות.

לפני בקשה למתן צוים בהתאם להוראות ס' 17א. לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד-1994 (להלן – "החוק"), לפיו מתבקש בית המשפט ליתן צוים המורים למשיב, שהנו בעל עסק לממכר חיות מחמד קטנות מסוג ארנבונים, שרקנים וכו'(להלן – "העסק"), לתקן ליקויים בעסק המהוים לכאורה הפרה של הוראות החוק והתקנות על פיו ובין היתר להורות למשיב לנקוט את הפעולות הנדרשות לתיקון הליקויים הנטענים נשוא הבקשה כדלקמן : לספק ריצפה מתאימה, מקומות מיסתור ומצע של חומר נקי להתחפרות לכלל הארנבונים והאוגרים לתת מחסה מהשמש ומהגשם לכלל בעלי החיים באופן קבוע להפסיק אחזקתם של הארנבים בבידוד לתת אמצעי העשרה סביבתית מתאימים לכלל בעלי החיים במיתחם לדאוג לאספקת מים שוטפת וקבועה לכל בעלי החיים במיתחם להחזיק את כלל בעלי החיים בבית הגידול בשטח המתאים לצרכיהם ולמצער בשטח הגידול המזערי הקבוע בתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(החזקה שלא לצרכים חקלאיים) התשס"ט-2009.

עד לקיומם של התנאים הללו התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לקלוט בעלי חיים חדשים נוספים.

...

היעתרות לבקשה בנוסחה כפי שהוגשה לפניי מביאה להחלפת שיקול הדעת המסור על פי הדין לרגולטור להכרעת בית המשפט- ולבקשה זו אין מקום להיעתר.

במצב זה, לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה לקבוע תנאים העולים על דרישות משרד החקלאות, בהעדר מסד עובדתי ומקצועי מתאים ותוך החלפת שיקול דעת הרגולטור בשיקול דעתו של בית המשפט.

לאור כל האמור לעיל ולאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שלא הצליחה המבקשת להצביע על התקיימות היסוד העובדתי לפיו נגרם סבל לבעלי החיים בשל אופן החזקתם בעסקו של המשיב ובהתאם אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

תכלית החוק היא להגן על בעלי החיים המוחזקים בידי האדם ובאחריותו, ולהבטיח כי ככל שנדרשת פגיעה בבעלי החיים, היא נעשית לתכלית אנושית ראויה ובאופן מידתי (ראו הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 13), התשע"ה-2015 (ה"ח הממשלה תשע"ח מס' 944 עמ' 950)).

זאת, בהתאם להוראת סעיף 10א לחוק הקובע כדלקמן: "(א) הבעלים של בעל חיים או מי שהיה מחזיקו רשאים לפנות לבית משפט שלום בבקשה לקבל בחזרה את בעל החיים בתוך 10 ימים מיום קבלת ההודעה לפי סעיפים 9(ג) או 10 או בתוך 20 ימים מיום קבלת ההודעה לפי סעיף 9(א), לפי המאוחר.

במצב דברים זה ובהיתחשב במטרת העל העומדת בבסיס החוק – הגנה על רווחת בעלי החיים, יש מקום לטעמי להוביל את המבקשות והמשיבים למתווה בו הם ישלבו ידיים וישתפו פעולה - הן למען טובתם של הכלבים התפוסים והן למען טובתם של הכלבים שייקלטו בעתיד על ידי המבקשות בכלבייה החדשה.

...

לפיכך סבורני כי בהינתן שהמדינה יכולה לדרוש החזר ההוצאות בהליך נפרד, לא יהא זה נכון לדרוש מהעמותה תשלום מלוא ההוצאות כתנאי להחזרת הכלבים לידיה.

בצד זאת לאור ההוצאות הגבוהות שהושתו על המשיבים, יש מקום לתשלום החזר הוצאות משמעותי, אם כי יהא זה בתשלומים על מנת לאפשר למשיבה לעמוד כלכלית בהתחייבות זו. לאור כל האמור אני קובע כי הכלבים התפוסים יוחזרו לידי המבקשות בכפוף לעמידתן בתנאים הבאים: המבקשות יבצעו, בתוך 30 ימים מהיום, את כלל ההתאמות הנדרשות בכלבייה החדשה על מנת לעמוד בדרישות הקבועות בחוק ובתקנות.

המבקשות תשלמנה למשיבה 6 הוצאות בסך 400,000 ש"ח. זאת, כחלק מההוצאות שהוצאו על ידי המשיבים להובלת הכלבים התפוסים למתקן המוגן, הזנתם והטיפול בהם.