חוק חיילים משוחררים החזרה לעבודה

ההליך לאחר שהתקיימה ישיבת קד"מ בפני כב' השופטת קלימן, התובע הודיע כי הוא מקבל את המלצת בית הדין ומסכים למחיקת רכיב תביעה המבוסס על הוראות חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט – 1949 (להלן – חוק חיילים משוחררים).

...

בנסיבות העניין בשים לב לכך שבגין פיטוריו של התובע כבר נפסקו פיצויים בגין נזקים בלתי ממוניים (הגם שהמקור הנורמטיבי לכל פיצויי הוא בהוראת דין שונה), מצאנו לפסוק פיצויים בגין אי קיומו של הליך שימוע בסך 10,000.

כך או כך, טענות הנתבעת בעניין זה נדחות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת כמפורט להלן: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2017 ועד התשלום בפועל: פיצויים בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות, תשמ"ח - 1988, בסך 15,000 ₪; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך 10,000 ₪.

פיצוי בגין פיטורים לא חוקיים ועוגמת נפש לטענת התובע, הוא פוטר במהלך שירות מילואים פעיל, ללא היתר מוועדת התעסוקה במשאד הבטחון בנגוד להוראות סעיף 41 לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949 (להלן – חוק חיילים משוחררים) התובע העמיד תביעתו ברכיב זה בסך של 20,000 ₪.

...

] אשר על כן, התביעה לתשלום תגמולי מילואים – נדחית.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 7,366 ₪ תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,400 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 5,000 ₪ פיצוי בגין העדר שימוע 10,000 ₪ גמול שעות נוספות בסך 59,426 ₪ פדיון חופשה בסך 6,000 ₪ דמי הבראה 1,716 ₪ חלף הפרשות לפנסיה בסך 6,143 ₪ החזר ניכויים מהשכר בסך 7,943 ₪.

בהחלטת בית הדין האיזורי מיום 30.3.2021, נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ועדת התעסוקה מכוח חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט – 1949 (להלן: חוק חיילים משוחררים), (כבוד השופטת אסנת רובוביץ-ברכש, סע"ש 64025-11-20).

...

תמצית טיעוני הצדדים בבקשה לטענת המבקש, מתקיים בעניינו טעם מיוחד להארכת מועד, שכן האיחור בהגשת ההליך הערעורי נעוץ בעיכוב בהסדרת הייצוג על ידי משרד הביטחון, מסיבות שאינן תלויות בו. עוד טען המבקש, כי יש להיעתר לבקשה, שכן סיכויי ההליך הערעורי "טובים בצורה מובהקת" וכן על מנת למנוע עיוות דין למבקש.

זאת, מכמה טעמים: ראשית, מדובר באיחור ניכר בן 48 יום בהגשת הבקשה להארכת מועד, כאשר לא מצאנו בטיעוני המבקש הסבר לכך שלא הוגשה על ידו לכל הפחות בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה בבקשת הביטול סמוך לקבלת ההחלטה, וטרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

שלישית, וזה העיקר, לנוכח האמור בהחלטה זו בעניין סיכוייה של בקשת רשות הערעור והשיהוי הקיצוני בנקיטת הליכים על ידי המבקש, ותוך עריכת איזון בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין אין די בטענותיו של המבקש אודות העיכוב בהסדרת ייצוגו, על מנת לגבור על אינטרס סופיות ההליכים של המשיבה, שהוא בעל עוצמה גבוהה בנסיבות העניין.

לאור האמור, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור נדחית.

העדים והראיות: בהליך פרץ: מטעם פרץ הגישו עדויות בתצהירים - פרץ; סובל, יהונתן יובל (להלן – יובל), שהועסק כיועץ בחברה ובעניינו היתנהל הליך לפני ועדת תעסוקה על פי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) התש"ט – 1949.

...

כללו של דבר: בנסיבות המקרה, אין מקום לבחון אם יש לשלול את ההכרה במערערים כעובדי החברה בשל התנהלות הנגועה בחוסר תום לב. זכויות המערערים: לנוכח המסקנה אליה הגיע, בית הדין האזורי לא דן ולא הכריע בשאלות הטעונות הכרעה ובכלל זאת נסיבות סיום ההתקשרות בין המערערים לבין החברה, מהן נגזרות זכויותיהם לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות; מהות התשלום בסך של $15,000 ששולם לסובל עם סיום ההתקשרות והאם קיימת לו מניעה מהעלאת תביעות נוספות.

לפיכך, אין מנוס מלהחזיר את עניינם של המערערים לבית הדין האזורי לבחינת זכויותיהם של המערערים.

סוף דבר: הערעור מתקבל ואנו קובעים כי התקיימו יחסי עבודה בין המערערים לבין החברה.

לטענת המערער, בימים 18.11.2012 – 27.11.2012 נקרא לשירות מילואים במסגרת צו 8, והמשיבה בחרה לפטרו ביום 19.11.2012 על רקע יציאתו למילואים כאמור ולאחר שהחל בהם, בנגוד להוראת סעיף 41א(א1) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט – 1949 (להלן – החוק).

...

בנוסף, אין לומר כי החלטת בית הדין האזורי מושא בקשת הביטול שהגיש המערער, אכן ניתנה "במעמד צד אחד", באופן המאפשר את ביטולה, אך מחמת שהמערער לא הגיש תגובה לתשובת המשיבה לבקשה משום שזו, לטענתו, לא הומצאה לו. לטעמנו המילים "מעמד צד אחד" אינן הולמות מצב דברים זה. שכן, הגם שבית דין זה אימץ מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, את ההסדר שהיה בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (אשר פקעו ביום 1.1.2021), לפיו זכאי בעל דין מגיש בקשה להגיב לתשובת המשיב לבקשה (ראו: בר"ע (ארצי) 29351-01-15 עלי אבו גריבאן - יצחק מנדל (14.4.2015)), ומשלא ניתנה לו הזדמנות לעשות כן הרי שנפגעה זכותו הדיונית, הרי שבענייננו, מהותית לכל אחד מן הצדדים כבר ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיו במסגרת הבקשה או התגובה לה. כך, הנזק הדיוני המסוים שאירע למערער אין כדי להפוך את החלטת בית הדין האזורי לכזו שניתנה במעמד צד אחד.

על יסוד כל האמור לעיל, אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.8.2022, וביתר שאת על ההחלטה מיום 30.3.2021.

סוף דבר הערעור נדחה.