בסיכומיהם טענו התובעים, כי במסגרת ההליך הודו הנתבעים כי עשו שימוש בדירה החל משנת 1987, ועל כן יש להחיל את החריג לכלל ההתיישנות הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעים דמי שימוש ראויים החל משנת 1987 ועד להיום.
עוד נטען כי יש להפחית ולקזז את חלקם היחסי של התובעים שכנגד בגין הכספים ששולמו וישולמו בעיניין ההוצאות המשפטיות בתביעה שנוהלה מול מר אופיר אמינוב בסך 60,000 ₪, בתביעת חוב הארנונה העומד על מיליון ₪ ובשכ"ט העו"ד שמטפל בסך 65,000 ₪, ובתיקון הליקויים לצורך הכשרת הנכס בסך 300,000 ₪, לאור העובדה שכולם לכאורה נוצרו לאחר פטירת המנוחים.
מן האמור לעיל עולה שהנתבעים ביקשו לשלם בעצמם את מס הרכישה, ככל שאכן שילמו בעצמם סכום זה, ורק בשלב זה, כ-10 שנים לאחר ביצוע התשלום הם מבקשים לידרוש את חלקם של התובעים בתשלום זה.
במובן זה, ממילא התיישן כל חוב שהיה חב בסליאן המנוח ו/או התובעים כלפי הנתבעים בקשר לבצוע תשלום מס הרכישה, ככל שקיים חוב כזה בקשר לתשלום מס הרכישה על ידם שכאמור לא הוכח בפני על ידי הנתבעים, ויש בעובדה כי לא פנו עד להגשת התביעה לבסליאן המנוח ו/או לתובעים בדרישת תשלום בקשר לתשלום מס הרכישה כדי לפגום בטענתם.
...
סוף דבר
התביעה הראשית מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעים ישלמו לתובעים דמי שימוש ראויים על הדירה, דהיינו כ-50% מדמי השימוש הראויים שנקבעו בחוות הדעת לגבי הדירה, החל ממועד פטירת בסליאן המנוח ועד ליום הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
הנתבעים ישלמו הוצאות בסך 10,000 ₪.
התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעים שכנגד ישלמו לתובעים שכנגד דמי שימוש ראויים על המבנה, דהיינו כ-25% מדמי השימוש הראויים שנקבעו בחוות הדעת לגבי המבנה, תוך הפחתת הממצאים שנקבעו בחוות הדעת בקשר לדירה הדרום מזרחית, החל ממועד פטירת בסליאן המנוח ועד ליום הגשת התביעה שכנגד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
