חופשת לידה מרובת עוברים: תאומים ושלישיות

טענות הצדדים לטענת התובעת - הריון אחרון היה בהפריה חוץ גופית (IVF) לאחר הפלה והריון תאומים נוסף, שהסתיים עם לידת תאומים פגים עם סיבוכים שנולדו בשבוע ה - 30.

לדבריה, מסר לה רופא הנשים שאין צורך להגיע למיון על כל דימום, מכיוון שלפני שבוע 24 "העובר אינו בר חיות ואין מה לעשות הרבה עם הדימומים, פשוט לנוח כמה שיותר, לא להתאמץ ולא לקיים יחסי מין". בביקור במרפאה מיום 12/8/18 הומלץ על שמירת הריון למשך חודשיים ובחלוף 5 ימים, התובעת חשה שלא בטוב על רקע דימומים, קרישי דם, ובשל כך פנתה למיון (בשבוע 23), כפי שהמליץ רופא הנשים.

ככל שמדובר בדימומים חוזרים ומתמשכים, ניתן לאשר חופשת מחלה ממושכת או שמירת היריון עד להיעלמותה של התופעה או בהוכחת סיבת הדימום, למשל אם קיימת שליית פתח אותה מאתרים בסקירת מערכות מאוחרת.

...

לסיכום: דימום ראשון בהיריון על רקע שליית פתח.

לכן, על רקע הממצאים והמסקנה הרפואית יש בכך כדי להקנות לה גמלה לשמירת ההיריון לתקופה שבמחלוקת.

לפיכך, על יסוד קביעות המומחית, שוכנעתי כי נתקיים מצב רפואי שהיה בו כדי לסכן את התובעת או עוברה כנדרש על פי הוראות סעיף 58 לחוק, דין תביעת התובעת - להתקבל.

למרות זאת, בסעיפים 53-50 לכתב התשובה לעתירה הנוכחית חזרו המשיבים, באופן מעורר תמיהה, על הטענה בדבר תחושת הרדיפה שעלולה להווצר כתוצאה ממסירת יומני השגריר המלאים; והפעם זקפו תחושה זאת לשגרירים בארה"ב ובאו"ם. ג. נוהל מס' 8 של היחידה הממשלתית לחופש המידע מיום 20.4.2015 ("הקצאת משאבים בלתי סבירה") קובע (בסעיף 4.1) כי כגודל העניין הצבורי שבמידע, כך גדלה ההצדקה לחיוב הרשות המינהלית בהשקעת משאבים רבים יותר על מנת להענות לבקשה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי ככל שמדובר בשגרירים המסוימים שבהם עוסקת העתירה – לאמור: שגרירי ישראל בארה"ב ובאו"ם המצויים בפסגת סולם הבכירות של אנשי שירות החוץ הישראלי המשרתים בחו"ל – הרי שהאיזון הנכון בין האינטרס הציבורי שבחשיפת תוכן היומנים (לאחר השחרות בגין פגיעה בביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, פגיעה בפרטיות וכיו"ב) לבין האינטרס הציבורי שבהימנעות מחיוב הרשות המינהלית בהקצאת משאבים בלתי סבירה לפעולה שאינה נכללת בליבת העשייה שלה (שהיא ניהול יחסי החוץ של ישראל), דורש מכלל הגורמים הממלכתיים (ממשרד החוץ ומחוצה לו) להקדיש יחד עבור המענה לבקשות העותרת נושא העתירה עד 60 שעות לבדיקת היומן של כל שגריר (עד 120 שעות ליומנים של שני השגרירים); וזאת בתנאי ובכפוף לשני סייגים נוספים: (1) סך כל השעות שיוקדשו כאמור לעריכת הבדיקות של יומני שני השגרירים ייזקפו במסגרת בחינת שאלת הקצאת המשאבים גם לגבי בקשה נוספת לקבלת איזה מהיומנים לפי החוק, ככל שתוגש למשיבים במהלך השנתיים הקרובות, ואין זה משנה לגבי איזו שנה של היומן ומי יהיה הגורם שיגיש את הבקשה; (2) לצורך עריכת הבדיקות לא יהיו המשיבים מוגבלים בהוראת סעיף 7(ד) לחוק, ויוכלו למסור את החומר המבוקש בתוך תקופה סבירה הנדרשת לעריכת הבדיקות גם אם זו עולה על 15 ימים ממועד החלטתם בבקשה.

התוצאה היא אפוא כאמור לעיל בסעיף 8, בשילוב הסכמת הצדדים שלפיה העותרת תוכל לפנות למשיבים ולצמצם את בקשתה למספר שעות הבדיקה שנקבעו מבלי צורך להגיש בקשה חדשה לפי החוק, וכן שהבקשה המצומצמת תיענה באופן שהיומנים יועברו לעותרת במתכונת הצורנית והטכנית שהוסכמה.

היות שהדיון בעתירה הוא שהביא להכרה בזכאות של העותרת לקבל חומרים מתוך יומני השגרירים בארה"ב ובאו"ם בהיקף העולה בשיעור ניכר על מה שהמשיבים הסכימו למסור לה אף לאחר הגשת העתירה (חודש ימים מכל יומן כאמור במכתב המשיבים מיום 5.9.2022) – שלא לדבר על כך שעד שלא הוגשה העתירה נמנעו המשיבים מלנקוב כלל בפרק זמן, בנושא או בקריטריון אחר באופן שההיענות בחיוב לבקשה לא תהיה בגדר הקצאת משאבים בלתי סבירה (כאמור בהחלטתי מיום 19.7.2022 שהפנתה לחובת המשיבים לעשות כן לפי סעיף 9 לנוהל מס' 13 של היחידה הממשלתית לחופש המידע) – ישלמו המשיבים לעותרת את הוצאותיה בסך 10,000 ₪.