חופשה של חולה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי

התובע שהה בחופשת מחלה מיום 1.7.15 ועד ליום 31.10.15 והנתבעת שילמה לתובע דמי מחלה בגין תקופה זו. ביום 7.10.15 קיבל התובע אישור מהרופאה התעסוקתית, ד"ר סטרול וכסלר איריס, לפיו הוא יכול לשוב לעבודה (נספח ב' לתצהיר התובע; הטעויות במקור – ד.ו.): "לאחר שבדקתי את העובד ועיינתי בחוו"ד רפואיות אני ממליצה כדלהלן:

מעבר לכך, אין חולק שהתובע אושפז בבית חולים פסיכיאטרי במהלך חודש יולי 2015, למשך כששה שבועות, ואף הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

...

למרות האמור לעיל, לא מצאנו להורות על החזרתו של התובע לעבודה אצל הנתבעת.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 50,000 ₪ כפיצויים מכח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל.

במסגרת דיוניה דנה הוועדה באפשרות לשחרר את המשיב מצו האישפוז שהוצא על ידי בית המשפט זה. הועדה הפסיכיאטרית, לאחר ששמעה את הצדדים, לרבות הורי המשיב, בא כוחו ופסיכיאטרית פרטית מטעמו, החליטה שלא להעתר לשיחרור המשיב מן הצוו לנוכח מסוכנות הנובעת משיפוט לקוי ופגום הוחלט גם שלא לאשר חופשות.

התוצאה נוכח כל האמור לעיל, ובאיזון הנידרש בשל היותו חסר אחריות לעבירות המיוחסות, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בתנאי אישפוז בבית חולים הפסיכיאטרי בו מצוי כעת המשיב ובתנאים הקיימים.

...

לאחר ששמעתי, בעלה פה, את טענות הצדדים, עיינתי בטענות ב"כ המשיב בכתובים ונתתי דעתי למכלול השיקולים, הגעתי למסקנה כי בשלב זה יש להיעתר לבקשת המבקשת ולהורות על מעצרו של המשיב בתנאי אישפוז.

אלא שאין בכך כדי להוביל למסקנה שיש להיעתר לבקשתם להורות על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוחם.

התוצאה נוכח כל האמור לעיל, ובאיזון הנדרש בשל היותו חסר אחריות לעבירות המיוחסות, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בתנאי אשפוז בבית חולים הפסיכיאטרי בו מצוי כעת המשיב ובתנאים הקיימים.

כמו כן, אני מורה לבית החולים "מזור" לאפשר להוריו של המשיב לבקרו וכן לאפשר למשיב לצאת לטיפולים, טיולים ואווררים במסגרת בית חולים, הכל בהתאם להחלטה מיום 17.10.21, ולתוכנית הטיפולית שנבנתה עבורו.

כאשר יצא לחופשות בעת שהיה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי הקפיד למלא אחר התנאים.

...

לאחר התלבטות רבה, אני סבור שהכף נוטה לכיוון קבלת העתירה.

הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה שבפני אכן מדובר בנסיבות הומניות חריגות ומיוחדות שמצדיקות גישה הומנית על אף הקשיים.

אשר על כן, אני מקבל את העתירה ומורה על הוצאתו של העותר לחופשה לצורך חתונת בתו, למשך 6 שעות בתנאים שיכללו ערבות צד ג' של שני משמורנים שאחד מהם לפחות יהיה בנו, המשרת כחייל, שיהיו צמודים בכל רגע נתון אל העותר, מרגע יציאתו לחופשה מבית הכלא ועד לחזרתו אל תוך הכלא.

10.11.11 בית החולים בבאר יעקב הכין "טופס לועדה פסיכיאטרית". בטופס נאמר שמדובר בבחור בן 29 שנים וללא עבר פסיכיאטרי וכי "נמצא במצב פסיכוטי פרנואידי, מאמין שהמשטרה והפרקליטות הביאו לאישפוזו לאחר שחשף ליקויים בתפקודם (ושלח להם ולבית המשפט מכתב המפרט את הליקויים). אינו מגלה כל תובנה להשלכות המעשים שהביאו לאישפוזו או לבעייתו הנפשית". בהמשך, נרשם שהוא משתף פעולה עם הטיפול, שכולל מתן טפול תרופתי והם מבקשים לאשר לו חופשות מבית החולים (ראו טופס לועדה פסיכיאטרית, נ/16).

חופש הביטוי: לטענת הנאשם התוכן של כל ארבעת המכתבים חוסה תחת העקרון של חופש הביטוי ומדובר באמירות לגיטימיות לחלוטין ואשר אינן מקיימות עבירה פלילית מכל מין וסוג, לרבות העבירה של העלבת עובד ציבור או העבירה של זילות בית משפט.

...

כבוד השופט אלון רום קבע בהחלטתו מאותו היום, כדלקמן: "המשיב לא התייצב אף שזומן כדין. הוגשה בקשה מטעמו לדחות את מועד הדיון אולם לא מצאתי לנכון להיעתר לה. על פי הבקשה שהוגשה ע"י המשיב, אין הוא מתנגד לצו, יחד עם זאת, הוא עתר לדחיית הדיון, כדי להתכונן כראוי. בהעדר התייצבות המשיב, לאחר שמצאתי כי מתקיימות הנסיבות להורות על הארכת הצו, וזאת בשל ההטרדה הצפויה למבקשת על בסיס התנהגותו של המשיב כלפיה בעבר, אני מורה על הארכת הצו שניתן ביום 14/11/12 עד ליום 14/05/13." טענות הנאשם כאמור, הנאשם הודה, הן במשטרה (ראו אמרות החוץ של הנאשם, ת/11, ת/12 ו-ת/13) והן בבית המשפט (ראו עדותו בפרוטוקול מיום 26.6.18, עמ' 10 - 13, ופרוט' מיום 29.10.18 עמ' 18 - 42), בשליחת ארבעת המכתבים מושא כתב האישום.

לפיכך, באישום השלישי, הנני מרשיע את הנאשם בעבירה המושלמת של זילות בית המשפט ובעבירה המושלמת של העלבת עובד ציבור.

לפיכך, באישום הרביעי הנני מרשיע את הנאשם בביצוע העבירה המושלמת של זילות בית משפט.

סוף דבר לסיכום, הנני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: באישום הראשון, בעבירה המושלמת של זילות בית משפט לפי סעיף 255 לחוק העונשין.

כמו כן, הסתבר שבעת ההגעה למרפאה, התובעת הייתה בחופשת מחלה של כחודש ימים עקב כאבי בטן.

באשר לפצוי שיש לפסוק בגין פגיעה באוטונומיה – סיכם בית המשפט בעיניין איבי את ההלכות בנושא ועמד על כך, כי הפצוי אמור להיות אינדיבידואלי בהיתחשב בהפרה הקונקרטית ובנסיבותיה, כאשר יש לשקול את סוג המידע שלא נימסר לחולה לעומת זה שנימסר לו, הקפו ומשקלו הסגולי של המידע שלא נימסר לעומת זה שנימסר, עמדתו יחסו של החולה למסירת מידע רפואי הקשור בו ותוצאות הטיפול שבוצע.

התובעת נישאלה על מחלות כרוניות במשפחה והשיבה על שאלה זו בשלילה, זאת למרות שאביה אושפז בבית חולים פסיכיאטרי ומקבל קצבת נכות בגין מצב נפשי.

...

אחר כל האמור לעיל, כאשר מובאים בחשבון כל הנתונים הרלוונטיים לפסיקת הפיצוי סבורני שהפיצוי הראוי בגין פגיעה באוטונומיה בתיק זה אמור להיות משמעותי יחסית ועומד על סכם של 110,000 ₪.

סוף דבר אחר כל האמור לעיל, אני קובעת שלא עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבע התרשל בטיפול בה, גם לא עלה בידה להוכיח שלא ניתנה הסכמתה לטיפול מדעת, יחד עם זאת, עלה בידה להוכיח פגיעה באוטונומיה עקב חסר במידע אודות משך ההחלמה ואופייה בכלל וככל שיסתבך הטיפול בפרט.

סוף דבר - הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 110,000 ₪ בתוספת הוצאות חוות הדעת של המומחה מטעמה ושכר עדותו, בתוספת שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, החזר האגרה ששולמה הכל בצירוף הצמדה ממועד התשלום.