חופשה ללא תשלום והשלכותיה על ביטוח לאומי

המסמכים שצורפו לבקשה בעיניין זה מעלים כי המהלכים שננקטו הם כדלהלן: ביום 30.6.20 היתקיימה שיחת שימוע לעובד לפני פיטורים וביום 5.7.20 נימסר לו מכתב פיטורים שבו נאמר כי "לאור מצבה של הקרן אשר נובע מהתפשטות וירוס הקורונה והשלכותיו על המשק ועל הקרן (כפי שפורט בהרחבה בזימון לשימוע), לצערנו הרב, אנו נאלצים להודיע לך כי הקרן החליטה על סיום יחסי העבודה החל מיום 5.7.20.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיבה נוהגת בחוסר תום לב ביחסי העבודה הקבוציים, בשל כך שהיא מתעקשת לקיים באופן חד צדדי הליכי פיטורים חלף הארכת החל"ת, מבלי שקיים צידוק כלכלי אמיתי לכך, וזאת גם בשים לב להודעת ראש הממשלה ושר האוצר בדבר הארכת תקופת הזכאות לקבלת דמי אבטלה לעובדים שהוצאו לחופשה ללא תשלום עקב סגירת מקומות עבודה בעקבות התפשטות המגיפה, וזאת עד לאמצע חודש אוגוסט 2020, לכל המוקדם.

המשיבה אינה יכולה להציג מצג כלפי שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי כי בכוונתה לחדש את יחסי העבודה בתום הארכות החל"ת שמתבקשות.

...

במסגרת זו, בית הדין סבור שניתן לגלות הבנה, עד גבול מסוים, לטענת המבקשת בדבר העומס המוטל על המחלקה הכלכלית שלה בתקופה קשה זו, ואין מקום, בשלב זה, לטענה שהעלתה המשיבה כי המשא והמתן נוהל על ידי המבקשת שלא בתום לב. בשקלול סיכויי התביעה עם שיקולי מאזן הנוחות, ותוך מתן משקל לערך של קביעת הסדרים המתייחסים לזכויות עובדים שהתארגנו בארגון שהוכר כיציג, בהסכמות בין המעסיק לבין הארגון היציג, בפרט כאשר מדובר באירוע כה קשה שגורם לצמצום כה ניכר בפעילות המעסיק, בית הדין סבור שיש לקבל את הבקשה, באופן הבא: ניתן בזה צו מניעה זמני המופנה כלפי המשיבה, אשר יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בבקשה העיקרית – המונע כניסה לתוקף של מכתבי פיטורים שצורפו לבקשה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 35 לעיל.

ביום 11.4.20, ועם יציאת השבת, יצר מר פחימה קשר טלפוני עם התובעת והודיע לה כי בכוונת החברה להוציאה לחופשה ללא תשלום, וכי עובד החברה מבקש למסור לה מכתב על יציאתה לחל"ת. לאחר שהתובעת לא ענתה לשיחות מאותו עובד, כתב לה מר פחימה בהודעה – "נטלי הובהר לך שאנחנו מוציאים אותך לחלת החל מהיום ואת מסרבת לקבל את המכתב הרישמי. זאת זכותך אבל שתדעי רק באמצעות המכתב הזה תוכלי לקבל תשלום מהביטוח הלאומי". יוער, כי כותרת המכתב היא "יציאה מוסכמת לחופשה ללא תשלום", ובו פורט כי התובעת תצא, בהסכמתה, לחופשה ללא תשלום בת חודש ימים בלבד מיום 12.4.20 ועד ליום 12.5.20, וייתכן שהמשך משבר הקורונה יגרור הארכת התקופה בהתאם להודעה נוספת.

לאחר ביטול התקנות ביום 17.4.20, נמחקה ביום 20.4.20 העתירה, תוך שנפרשה בפסק הדין המלצתו של בית המשפט העליון לקיים דיון בועדה המיוחדת לרווחה ועבודה של הכנסת ב"סוגיית התקנות שבוטלו והשלכותיהן ובכלל זה לבחינת פיתרונות אפשריים לסוגי הפגיעות הנטענות, ככל שיימצא שיש צורך בפתרונות כאמור".

...

על כן, טענות אלה נדחות.

סיכום לאור כלל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה: בשים לב לקביעתנו שפולירן לא פיטרה את התובעת, תביעותיה של התובעת לסעדים בגין הפרת סעיף 9 לחוק עבודת נשים; תביעתה להשלמת פיצויי פיטורים ולקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; תביעתה לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – נדחות.

טענת הקיזוז שהעלתה פולירן – נדחית.

הנתבעת אכן הודיע לתובע ביום 31.3.2020 כי : "החל מיום 01/04/2020 תשהה בחופשה ללא תשלום מעבודך בחברה אשר לא תפחת מ31 ימים (תקופת החל"ת). הודעה על חזרה לעבודה או כל הודעה אחרת תמסר בהמשך. הצדדים יהיו רשאים להסכים על שינוי תקופת החל"ת בכל עת במהלכה... מבלי שהדבר יהווה הפרה של הסכמות הצדדים, הכל כפוף להתפחויות משבר הקורונה העולמי והשלכותיו על ענף התיירות ומצב החברה. בתקופת החל"ת יחסי העבודה בין הצדדים יושהו, וכפועל יוצא לא תהא זכאי לקבלת שכר, תנאים סוצאליים נלווים מכוח דין והסכם העסקה כמו גם שלא ייצברו לך זכויות תלויות וותק לרבות דמי הבראה ..." ר' נספח ת/2 לתצהיר התובע.

עם זאת, עיון בסיכומי התובע מעלה כי טען: "באשר לקזוז דמי אבטלה ששולמו מאת המוסד לביטוח לאומי. לפי טבלאות הביטוח הלאומי, דמי אבטלה מהוה 66% משכר של 8,000 ₪, דהיינו 5,285 ₪ לחודש או 245 ₪ ליום עבודה (5282/21.5) בהנתן הוראת ס' 172 לחוק הביטוח הלאומי... לפיה 5 הימים הראשונים אינם משולמים, הרי שהתובע זכאי היה לתשלום דמי אבטלה עבור 73 ימי עבודה, בסך 17,936 ₪", משכך שוכנענו כי יש לקזז רכיב זה. משכך אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הוצאה שלא כדין לתקופת חל"ת בסך של 15,409 ₪.

...

עם זאת לא שוכנענו כי מדובר בפגם המצדיק פסיקת פיצוי שעה שהנתבעת הבהירה במכתב הפסקת העסקה כי אכן לא הורם הנטל כי התובע אכן העביר את החומר לכתב ואף שולמו לתובע מלוא פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת.

ומשכך לא שוכנענו כי יש לפצות את התובע בשל כך. משכך לא שוכנענו כי פיטורי התובע נעשו שלא כדין.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין פיצוי בסך של 15,409 ₪ בגין הפרשי שכר לתקופת חל"ת, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (16.9.20) ועד ליום התשלום בפועל.

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 20395-05-23 ניתן ביום 25 פברואר 2024 פרדי פייביש המערער המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס, נציג ציבור (מעסיקים) אברהם הוכמן ב"כ המערער - עו"ד אורי לוגסי עו"ד קובי גל, ועו"ד תומר גל ב"כ המשיב - עו"ד סירין זועבי בסול פסק דין

] הגם שתביעת המערער מתייחסת רק לתקופה שבמחלוקת (שכן מכתב הדחיה העומד במוקד העירעור היתייחס לתקופה זו), להכרעה בעירעור עשויה להיות השלכה גם על תקופות מאוחרות (בסעיף 9א' לכתב התביעה היתייחס המערער לתקופה שעד לחודש יוני 2021, ולאחר תיקון חוק המענק בחודש יולי 2021 והוספת סעיף 8א' בו – לכאורה עשויה להיות להכרעה רלוואנטיות גם לתקופה שעד לחודש ספטמבר 2021).

(1) בתקופה הקובעת מתקיימים לגביו כל אלה: (א) מלאו לו 67 שנים או יותר; (ב) הוא תושב ישראל לעניין חוק הביטוח הלאומי; (ג) בתקופה הקובעת הוא פוטר מעבודתו או הוצא לחופשה ללא תשלום ביוזמת מעסיקו לתקופה רצופה של 30 ימים לפחות, ולעניין מענק היסתגלות מיוחד לפי סעיף 8 - הוא פוטר מעבודתו או הוצא לחופשה ללא תשלום ביוזמת מעסיקו לתקופה רצופה של 14 ימים לפחות; (2) הוא היה עובד שכיר בתקופה של שלושה חודשים רצופים לפחות שבתכוף לפני החודש שבו חל מועד הפסקת העסקתו לראשונה; (3) לעניין מענק היסתגלות מיוחד לפי סעיף 8 שהבקשה לקבלו הוגשה מחודש אוגוסט 2020 ואילך - העסקת העובד הופסקה בשל התפשטות נגיף הקורונה החדש.

...

נציין כבר עתה, כי לאחר בחינת מכלול הוראות חוק המענק והמארג החקיקתי הקיים, לרבות זה הקיים בהסדר דמי האבטלה בחוק הביטוח הלאומי, אליו מפנה המערער, סבורים אנו כי הפירוש לו טוען המוסד מתיישב טוב יותר עם כלל הוראות חוק המענק, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים: חוק המענק המתייחס למי שעברו את גיל הפרישה והפכו למובטלים קובע מנגנון פיצוי שונה מזה הקבוע לדמי אבטלה המשולמים למי שטרם הגיעו לגיל הפרישה והפכו למובטלים.

] נדגיש, גם אם יש קושי לקבל את הפתרון המוצע על ידי המערער, לא בהכרח מתבקשת המסקנה כי יש בכך כדי לדחות את פירושו לביטוי "מחוסר עבודה". לעניין זה נהיה מוכנים להניח כי שתיקת המחוקק בחוק המענק ביחס להסדר החל במקרים של אובדן חלקי של הכנסת העבודה אינה מלמדת, לכשעצמה, על קיומו של הסדר שלילי, וכי לא מן הנמנע שעסקינן בשתיקה הטעונה השלמה (לאקונה).

סוף דבר - בנסיבות העניין נדחה הערעור.

" בדברי ההסבר לתיקון החוק נאמר כך (הצ"ח, תשע"א, 360): "חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה–1995 )להלן – החוק), קובע בפרק י"ב את התגמולים שישולמו למבוטח ששירת במילואים ואת ההוראות לעניין אופן תשלומם: לעובד במשכורת או לעובד בשכר שעבד יותר מ־75 ימים אצל מעבידו, התגמול משולם באמצעות המעביד. המעביד משלם את התגמול לעובד, והמוסד לביטוח לאומי מחזיר למעביד את התגמול ששילם. שיעור התגמול ליום מחושב לפי סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל־1 בחודש שבו החל שירות המילואים, כשהוא מחולק ב־90. ואולם, לפי סעיף 271 לחוק, שתוקן בחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008, התגמול האמור משולם בעד כל יום מילואים בשירות רצוף של שבעה ימים, ואם תקופת השרות או יתרתה קצרה מהאמור, משולם תשלום גבוה ממכפלת התגמול ליום במספר ימי המילואים. כך עשוי להווצר הפרש בין החישוב שעורך המוסד לביטוח לאומי לפי ימי השרות בפועל ולפיו מעביר תגמול למעביד, ובין החישוב שעורך המעביד על בסיס סכום התגמול ליום ולפיו הוא משלם לעובדו. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ניתוח תגמול מילואים לעובדים בשירות המדינה, מיום כ"ז בשבט התש"ע, 11 בפברואר 2010), ההפרש האמור עלול להגיע למאות ואף לאלפים של שקלים חדשים, וזכויות העובדים נפגעות עקב כך. הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להבטיח שסכום מלוא התגמול שמגיע לעובד בעד שירות המילואים יועבר לידיו בסופו של דבר, על ידי הנחיה ברורה לעניין אופן התשלום בידי המעביד. מוצע לקבוע חובה של המעביד לשלם לעובד ששירת במילואים תשלום על חשבון התגמול בסכום השכר שהיה משולם לעובד אלולא שירת במילואים והוסיף לעבוד. כמו כן, מוצע לקבוע שהמעביד יעביר לעובד את יתרת הסכום המגיעה לו בשל ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד מהמוסד לביטוח לאומי ובין התשלום שהמעביד שילם לעובד על חשבון התגמול. עוד מוצע לקבוע שבחישוב ההפרש האמור המעביד לא יביא בחשבון סכום ששולם לעובד עקב עבודתו וסכום שהיה משולם לעובד בין שהיה מוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו, כגון תשלומים בעד ימים כימי המנוחה השבועית שבהם העובד אינו אמור לעבוד או תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה בפועל". (ב) הרקע העובדתי בשנת 2004 חוקק חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 אשר קבע, בין היתר, שינוי מבני בנמלים הכולל הסמכת שלוש חברות ממשלתיות שהוקמו להפעלת הנמלים חיפה, אשדוד ואילת, במקום הפעלתם על ידי רשות הנמלים כפי שהיה עד אז. בעקבות הפרטת הנמלים נחתם ביום 24.2.2005 הסכם קבוצי בין החברה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה שהסדיר את העסקת עובדי רשות הנמלים בחברת נמל חיפה לאחר ההפרטה (להלן: ההסכם הקבוצי).

מענק זה שולם גם לעובדים שנעדרו מהעבודה מכל סיבה שהיא (חופשה ללא תשלום, חופשה, חופשת לידה, חופשה בגין תאונת עבודה, שירות מילואים וכיוצ"ב).

היועצת המשפטית לממשלה הודיעה שלא תתייצב להליך כיוון ש"מדובר בנושא שעיקרו בפירוש הוראות חוק הביטוח הלאומי טרם תיקון שנערך בו לפני כ-11 שנים, נראה כי השלכות ההכרעה בו מצומצמות ותחומות.

...

" בדברי ההסבר לתיקון החוק נאמר כך (הצ"ח, תשע"א, 360): "חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה–1995 )להלן – החוק), קובע בפרק י"ב את התגמולים שישולמו למבוטח ששירת במילואים ואת ההוראות לעניין אופן תשלומם: לעובד במשכורת או לעובד בשכר שעבד יותר מ־75 ימים אצל מעבידו, התגמול משולם באמצעות המעביד. המעביד משלם את התגמול לעובד, והמוסד לביטוח לאומי מחזיר למעביד את התגמול ששילם. שיעור התגמול ליום מחושב לפי סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל־1 בחודש שבו החל שירות המילואים, כשהוא מחולק ב־90. ואולם, לפי סעיף 271 לחוק, שתוקן בחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008, התגמול האמור משולם בעד כל יום מילואים בשירות רצוף של שבעה ימים, ואם תקופת השירות או יתרתה קצרה מהאמור, משולם תשלום גבוה ממכפלת התגמול ליום במספר ימי המילואים. כך עשוי להיווצר הפרש בין החישוב שעורך המוסד לביטוח לאומי לפי ימי השירות בפועל ולפיו מעביר תגמול למעביד, ובין החישוב שעורך המעביד על בסיס סכום התגמול ליום ולפיו הוא משלם לעובדו. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ניתוח תגמול מילואים לעובדים בשירות המדינה, מיום כ"ז בשבט התש"ע, 11 בפברואר 2010), ההפרש האמור עלול להגיע למאות ואף לאלפים של שקלים חדשים, וזכויות העובדים נפגעות עקב כך. הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להבטיח שסכום מלוא התגמול שמגיע לעובד בעד שירות המילואים יועבר לידיו בסופו של דבר, על ידי הנחיה ברורה לעניין אופן התשלום בידי המעביד. מוצע לקבוע חובה של המעביד לשלם לעובד ששירת במילואים תשלום על חשבון התגמול בסכום השכר שהיה משולם לעובד אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד. כמו כן, מוצע לקבוע שהמעביד יעביר לעובד את יתרת הסכום המגיעה לו בשל ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד מהמוסד לביטוח לאומי ובין התשלום שהמעביד שילם לעובד על חשבון התגמול. עוד מוצע לקבוע שבחישוב ההפרש האמור המעביד לא יביא בחשבון סכום ששולם לעובד עקב עבודתו וסכום שהיה משולם לעובד בין שהיה מוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו, כגון תשלומים בעד ימים כימי המנוחה השבועית שבהם העובד אינו אמור לעבוד או תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה בפועל". (ב) הרקע העובדתי בשנת 2004 חוקק חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 אשר קבע, בין היתר, שינוי מבני בנמלים הכולל הסמכת שלוש חברות ממשלתיות שהוקמו להפעלת הנמלים חיפה, אשדוד ואילת, במקום הפעלתם על ידי רשות הנמלים כפי שהיה עד אז. בעקבות הפרטת הנמלים נחתם ביום 24.2.2005 הסכם קיבוצי בין החברה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה שהסדיר את העסקת עובדי רשות הנמלים בחברת נמל חיפה לאחר ההפרטה (להלן: ההסכם הקיבוצי).

מקובלת עלינו טענת המוסד לביטוח לאומי, כי המעסיק לא זכאי לקבל החזר מהמוסד בגין מענק ההפרטה.

עיצוב ההסדרים הכרוכים בהיעדרות משרת המילואים מסור למחוקק, וכאמור שוכנענו כי אין כל דרך לשונית או הצדקה תכליתית לקבוע כי הפרש תגמולי המילואים בגין המענק אמור להגיע לכיסו של המעסיק.

אולם, לא מצאנו להידרש לכל יריעת המחלוקת ביניהן בנוגע למשמעות ההכרעה בפסק דין זה. הטעם לכך הוא שפסק הדין בענין עירית אשדוד עסק בתשלום דמי פגיעה המשולמים מכוח תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן: תקנות פגיעה בעבודה).

סוף דבר – הערעור נדחה, והמערערת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך 12,000 ₪.