חופשה ללא תשלום בשמירת הריון: זכויות וחובות

(ב)  לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1)   תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%;  (2)  תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3)   שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4)   תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5)   תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.

עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה, הלכה פסוקה במשפט הבטחון הסוצאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות.

...

לאור מארג הראיות והעדויות שהובא בפנינו סבורים אנו כי היחסים שנרקמו בין התובעת לבין חברת מרתון חיון לא הבשילו לכדי יחסי עובד מעביד.

לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התקיימו בינה לבין חברת מרתון חיון יחסי עובד ומעסיק, המקיימת מערכת חובות וזכויות חוזית, אלא מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית.

סוף דבר : לאור כל האמור, דין תביעת התובעת לקבלת דמי לידה בגין עבודתה בעסקו של אביה, מר שמואל חיון, נדחית.

בפני בית הדין תביעת התובעת הטוענת לפיטורים עקב היותה בהיריון בנגוד לחוק עבודת נשים לפיו לטענתה יש לקחת בחשבון את תקופת החל"ת .עוד טענה לפיצויים בגין אי מתן העלאת שכר לאחר שלושה חודשי עבודה, פיצוי בגין אי קבלת שכר ממועד פיטוריה ועד יציאתה לחופשת לידה, אי קבלת הטבה בגין "אם עובדת" במעון ילדיה, פגיעה בדמי חופשת לידה ופצוי בגין עוגמת נפש.

כב' ס' הנשיא, השופטת שרה ברויינר ישראזדה, קבעה בפסק הדין סע"ש (י-ם) 15897-06-21‏‏ רבקה אהרוני - מיפעל הפיס (פורסם בנבו) כי: "הסוגיות אותן מציבה מגיפת הקורונה ובכלל זה הבקשה דכאן לפתחם של בתי הדין הן חדשות, כפי שאף צוין בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה כמוזכר מטה. עסקינן בהליכה בארץ לא זרועה ועם הזמן יגובשו ההלכות המתחייבות". עוד נקבע שם כי על בית הדין לשקול: "מן העבר האחד- א. זכותה של המבקשת, כעובדת, לממש עצמה בעבודה בפועל ב. זכותה להיתפרנס במקום עבודתה בכבוד. לענין זה יצויין – יש מקום לאבחן בין מצב שבו המבקשת אינה נפגעת כלכלית באופן משמעותי (חל"ת תוך תשלום דמי אבטלה מהביטוח הלאומי- (מצב שהסתיים בסוף חודש 6/21, על פני הדברים גם כלפי התובעת שהיא (כעולה מן המסמכים שצורפו- בת פחות מ45) ועל כל פנים חל בו שינוי מהותי החל מראשית חודש זה) לבין מצב שבו כפי שהובהר, משולם לה שכר על חשבון ימי חופשה שטרם נצברו (כפי שאירע במהלך החודש הקודם) ובכך למעשה הופכים להיות חוב של העובדת כלפי מעסיקה, ולבין מצב שבו משולם לעובדת שכר מלא ללא עבודה. ג. זכותה של המבקשת לבהירות בכל הנוגע לעצם העסקתה אצל המשיב."(דגש ש.ש.) השופטת מציינת אף כאן "עבודה בפועל". כן נאמר שם: "עסקינן במציאות משתנה ומורכבת המחייבת את העובדים והמעסיקים לגמישות בהפעלת שיקול הדעת ובהערכות למצבים משתנים תכופות. פיתרון מסוים עשוי להיחשב סביר ומדתי בנקודת זמן אחת אך לא כזה בנקודת זמן אחרת, יתכן אף כזו הסמוכה לכך". (דגש ש.ש.) גמישות נידרשת גם מהעובדים וגם מהמעסיקים על פי לשון פסק הדין.

זאת, בכפוף למספר תנאים מצטברים: הוצאת העובדת או העובד לחופשה ללא תשלום אינה קשורה לעילה שבשלה חלה הגבלה על פגיעה בהכנסתם לפי סעיף זה; המעסיק עשה מאמצים למצוא לעובדת או לעובד עבודה מתאימה אחרת באותו הקף משרה ובלי לפגוע בתנאי עבודתם, ולא מצא עבודה כאמור ערב הוצאתם לחופשה ללא תשלום; העובדת או העובד נתנו את הסכמתם בכתב להוצאתם לחופשה ללא תשלום; פעילות המעסיק הוגבלה או צומצמה כתוצאה מההגבלות שהוטלו בשל נגיף הקורונה; התפקיד שביצעו העובדת או העובד אצל המעסיק הוא חלק מהפעילות שהוגבלה או צומצמה והמעסיק הוציא לחל"ת עובדים נוספים מאותו טעם שלא חלה לגביהם הגבלה לפגיעה בהכנסה בהתאם לחוק.

לאחר ששקלנו טיעוני הצדדים ועובדות המקרה מצאנו גם אנו, בנוסף ובנפרד מהמסמך מטעם המשרד שהונח בפנינו, כי נוכח הפסיקה ולשון החוק, תקופת החל"ת לרבות תקופת חל"ת עקב קורונה אינה נחשבת לעניין סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 .לא מצאנו הבדל בין חל"ת עקב שמירת הריון, הנכפה על הצדדים אובייקטיבית, לבין הקורונה.

...

לאחר ששקלנו בכובד ראש את סוגית ההוצאות , ונוכח הנסיבות שפרטו בהנמקות בהליך זה, ונוכח הפסיקה של בית הדין הארצי בכגון אלה, (ראה עב (ת"א) 8097/03 זיידמן דב נ' אי. סי. איי.

) מצאנו כי יש להשית הוצאות על התובעת.

התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום של 7,500 ₪.

הנתבע טוען כי התובעת אינה זכאית לדמי לידה כעצמאית, היות שלא שילמה דמי ביטוח כעצמאית בתקופת שקדמה ללידתה, ומכיון שבמועד הלידה לתובעת היה לה חוב דמי ביטוח.

(ב)  לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1)   תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%;  (2)  תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3)   שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4)   תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5)   תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.

...

גם בקשתה לחייב הנתבע בצירוף מסמכים דינה להידחות בהינתן עיתוי העלאתה.

התייחסות לטענות נוספות אשר להענקה מן הצדק – המדובר בטענה שנזנחה על ידי התובעת, כבר בתצהירה ובהמשך גם בסיכומיה, ועל כן אין צורך שנידרש לה. התיישנות – הנתבע העלה בכתב הגנתו טענת התיישנות וזאת מהטעם שכתב התביעה בהליך זה הוגש באיחור של שבועיים, אך זנחה טענה זו בסיכומיו, ועל כן אין צורך שנידרש לה. סוף דבר התביעה נדחית.

עם זאת, כנהוג בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו להוצאות אף שהתביעה נדחית.

בפנייתה תארה את נימוקיה כך: "אי הבנה ביני לבין הרואה חשבון שלי - חשבתי שבוצע הסדר תשלום חוב עבור חודשים 1-8/19 ע"י הרואה חשבון מכיוון שראיתי כי בחשבון הבנק שלי החלו לרדת חיובים מביטוח לאומי." התביעה לגימלה נדחתה, בנימוק הבא: "... לא צברת תקופת תשלום דמי ביטוח מספקת, לפני יום הפסקת עבודתך כנדרש בסעיף 50 לחוק." ביום 31.12.19 התובעת פנתה לנתבע בבקש להענקת הגימלה מטעמי צדק.

מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגימלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר.

(ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%; (2) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3) שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4) תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5) תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.

...

מאחר שעל פי הדין, לא ניתן להקנות תקופת אכשרה באמצעות תשלום ודיווח בדיעבד, הנתבע טען שיש לדחות את התביעה.

על כן בדין נדחתה בקשה לתשלום על פי חלופה זו. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, בשים לב לנסיבותיה האישיות של התובעת, לרבות אופי עיסוקה, אנו סבורות כי יש לקבל את התביעה וכי היה על הנתבע לקבל את הבקשה להענקות מטעמי צדק.

בהיבט זה, אנו סבורות כי מתקיים גם התנאי הנוסף בתקנה 3(10), לפיו "שורת הצדק מחייבת מתן הענקה". סוף דבר – התביעה מתקבלת.

מהו השכר הקובע לתשלום גמלת שמירת הריון ודמי הלידה שלהם זכאית התובעת? - זו הסוגיה העומדת לפתחנו.

ביום 26.2.19 שולמו לתובעת סך של 11,971 ₪ בגין 61 ימים שבהם שהתה התובעת בשמירת היריון (4,559 ₪) וכן 105 ימים בגין חופשת הלידה (7,847 ₪).

הלכה פסוקה היא, כי בבואנו לבדוק במקרה של העסקת בן מישפחה האם הסדר העבודה הנו אמיתי או פיקציה, שומה עלינו לשים לב לגובה תשלום השכר ולתקופת הדיווח על העבודה וכך נקבע בפסק דין גרוסקופף: "כאשר הצדדים הם קרובי מישפחה, יש מקום לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכדומה". (ראה גם: .

משנשאלה לגבי המחאה נוספת בסך של 8,000 ₪ השיבה שמדובר במקדמה על חשבון השכר לחודש הבא (יוני 2018), אך משנמסר לה כי התשלום לא קוזז מהשכר לחודש הבא, השיבה כי התשלום קוזז במסגרת כרטסת בעלים של בעלה בחברה היות שעשתה שימוש בכרטיס האשראי של החברה לרכישות שונות לקראת החתונה (עמ' 10 ש' 11 - עמ' 11 ש' 5 לפרוטוקול).

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

אלא שבניגוד לדברי התובעת, העיד בעלה כי הוא כלל לא עסק בנושא שכרה של התובעת וכי "אני העדפתי גם שהשותף שלי והמנכ"ל יתנהלו מולה יותר מאשר אני בגלל שאנחנו בעל ואשה" (עמ' 15 ש' 7-8 לפרוטוקול).

משאין חולק כי המעסיק ידע על כניסת התובעת להיריון בסמוך לתחילת ההריון וכאשר מיד בסמוך לאחר מכן החלה התובעת לעבוד בחברה בשכר שאינו תואם את ניסיונה המקצועי ואת ההוצאות המשפטיות שהוציאה החברה לפני ואחרי צאתה של התובעת לחופשת הלידה, ובהינתן כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח כי השכר שסוכם איתה אינו בגדר פיקציה וכי עבדה בהיקף מלא התואם את שכרה, הוא נטל מוגבר, לא מצאתי כי התובעת הרימה נטל זה. לפיכך, דין התביעה להידחות.

אחרית דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.