חופש התנהלות בבוררות בבית דין צדק

לכן, שגה בית הדין האיזורי בקביעתו כי מכתב זה הוא מכתב פיטורים מחייב, בפרט שלוגסי עצמה הפקיעה את תוקף הבוררות בהתייחס לדיני עבודה; הבוררות בין הצדדים בבית דין צדק הייתה על הנזקים שלוגסי גרמה לשופר, ונקבע כי לוגסי גרמה לשופר נזקים בסכומים ניכרים, העולים על שכר העבודה והפיצויים שלוגסי טענה להלנתם.

לפיכך, בנסיבות המקרה הנידון, חיובה המאוחר של לוגסי בפסק דינו של בית דין צדק, עת לא ברור אם הפצוי נפסק בגין היתנהלות לוגסי במהלך קשר העבודה או לאחר סיומו, שכן אחת מעילות התביעה הייתה הוצאת לשון הרע לאחר סיום קשר העבודה, אין בו כדי לשלול את זכאותה של לוגסי לפצויי הלנת פצויי פיטורים.

כפי העולה מפסק הדין, בית הדין האיזורי בחן בלוח השנה לגבי כל שנה את מספר ימי החופש שקבלה לוגסי בחול המועד סוכות ופסח ובתשעה באב (שכן לעתים חלק מימים אלה חלו בשישי שבת), וקבע כי לוגסי קיבלה 28 ימי חופשה, ולכן היא זכאית לפדיון 17 ימי חופשה, בסך של 6,623 ₪.

...

בנסיבות המקרה הנדון, נוכח העובדה שלוגסי בחרה שלא לדרוש את השבתה לעבודה אלא כבר במכתב בא כוחה מיום 24.6.2007 דרשה תשלום פיצויי פיטורים, אנו סבורים כי יש לקבוע שההשעיה הייתה אקט שסיים את קשר העבודה בפיטורים [השוו: ע"ע (ארצי) 1271/02 צבי דדון – מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ (26.2.2004)].

סוף דבר מתקבל ערעורן של עמותת שופר וחברת שופר בעניין חיובן בתשלום דמי הבראה והוצאות נסיעה, ומבוטל בזאת חיובן ברכיבים אלה (4,452 ₪ בגין דמי הבראה ו- 8,316 ₪ בגין נסיעות).

מתקבל ערעורה של לוגסי בעניין חלף הודעה מוקדמת וגמול שעות נוספות, ואנו מחייבים את חברת שופר ועמותת שופר, יחד ולחוד, לשלם ללוגסי חלף הודעה מוקדמת בסך של 8,571 ₪, ושכר בעד שעות נוספות בסך של 4,130 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2007 עד למועד התשלום בפועל.

אשר לחיוב בהוצאות בערעור: משנדחה עיקר ערעורה של שופר, ונתקבל עיקר ערעורה של לוגסי, אנו סבורים כי יש מקום לחייב את שופר בהוצאות, תוך התחשבות ברכיבי ערעור שופר שהתקבלו.

פסק דין זה עניינו עתירת המבקשת לאשר את פסק הבוררות מיום ג' חשון תשע"ג (להלן: "פסק הבוררות") שניתן על ידי בית דין צדק ובית הוראה לדיני ממונות שעל יד רבני הקריות אשדוד (להלן: "בית הדין לדיני ממונות" או "ביד"ר אשדוד").

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי היא ויתרה על התייצבותה לדיון בפני ביד"ר אשדוד והמשיבה התייצבה לבדה לדיון ומשכך אין לקבל את טענתה שהדיון היתנהל במחשכים וכי לא אפשרו לה לטעון טענות ולהביא עדים מטעמה.

אלא שלא מצאתי שהדברים עלו כדי כפייה הפוגעת בחופש הבחירה של המשיבה וכי נימנע ממנה לפעול למיצוי זכויותיה בבית דין זה. יודגש, כי על אף טענת המשיבה כי חשה שהליך הבירור בפני ביד"ר בני ברק נכפה עליה, עמדה היא על זכותה שלא להתדיין בפני ביד"ר בני ברק וביקשה את העברת הדיון לבית הדין המצוי בסמיכות למקום מגוריה, הוא ביד"ר אשדוד (נספח ה' לתגובה).

...

מקובלת עלינו טענת המשיבה כי ההליך בפני ביד"ר אשדוד הוא המשכו של ההליך שנפתח במתן צו המניעה באופן חד צדדי על ידי ביד"ר בני ברק.

יתר על כן, מהראיות שהובאו בפני עולה כי למשיבה ניתנה הזדמנות נאותה להעלות טענותיה בכל הנוגע להחלטת הפיטורים, על כן יש לדחות טענתה זו. טענת המשיבה כי מנהל המבקשת נצפה מסתודד עם אחד הדיינים, הוכחשה על ידו ולא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח טענתה זו. אשר על כן, דין טענות אלה - להידחות.

סיכומו של דבר הבקשה לאישור פסק הבורר מתקבלת בכל הנוגע לסיום עבודתה של המשיבה.

לאחר פיטוריו של המבקש, התגלעה בין הצדדים מחלוקת לעניין זכויותיו בגין תקופת עבודתו ונסיבות סיומה, וביום 30/11/14 הצדדים חתמו על שטר בוררות (נספח ב' לבקשה) בו הסמיכו את בית דין צדק של הרב לנדא בבני ברק [להלן: בד"ץ], על מנת שיכריע במחלוקת הכספית שביניהם.

הצדדים שבו והעלו את השגותיהם בכתב ובית הדין אף קיים דיונים נוספים (ביום 3.2.16 וביום 11.6.16) וביום 3.8.16 (כ"ח תמוז תשע"ו) נתן "פסק דין חלקי" במסגרתו נקבע כי התובע איננו זכאי לפדיון ימי מחלה וביגוד שכן איננו זכאי לתנאים של "עובד הוראה", אך עם זאת קבע כי התובע זכאי לחופשת חגים – 9 ימים בשנה.

" עיון באופן בו היתנהל הבד"ץ ובהחלטותיו הסותרות זו את זו, בלא כל הסבר או נימוק, מלמד כשלעצמו על הקושי בהעברת עניינים מסוג זה לבוררות ועל היתרון שנתון בידי בית הדין לעבודה, אשר לו המומחיות והכלים הדיוניים לבירור מחלוקות בתחום דיני העבודה.

...

לפני בקשה לפי סעיף 11 לחוק הבוררות – להורות על העברת בורר מתפקידו לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם החלטתי היא כדלקמן: עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן המשיבה היא עמותה הפועלת בתחום השיקום של אנשים עם פיגור שכלי ולקויות שונות, ומספקת שירותי חינוך דיור ותעסוקה.

משמדובר מחלוקת שבין צדדים להסכם עבודה, הבקשה הועברה לבית דין זה. בדיון שהתקיים בפני ביום 13/9/18 נשמעו טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בהם החלטתי היא כדלקמן: טענות המבקש המבקש טוען כי מלכתחילה בעת שההליך החל להתברר בפני הרב שפרן שליטא, הוא כלל לא ידע כי בתו של הרב היא תלמידה בשורות המשיבה.

גם אם אניח כי התנהלותו הדיונית של התובע, תרמה לאנדרלמוסיה בניהול התיק, הרי שהאחריות רובצת בראש ובראשונה לפתחו של הבד"ץ. בנסיבות העניין, לאור ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון, לאור התרשמותי מהאופן בו ניהל הבד"ץ את העניין עד עתה, ובשים לב לעמדות שני הצדדים, אינני סבורה כי מקום לאכוף על הצדדים את המשך ההתדיינות בפני בד"צ לנדא ולפיכך אני מורה על העברת הבורר מתפקידו.

למותר לציין כי יהיה אף צריך לברר היבטים הנוגעים לתשלומי המס, אשר לא ברור כיצד באו לידי ביטוי בתשלומים שבוצעו עד כה. לנוכח כל האמור לעיל אני נעתרת לבקשת התובע ומורה על העברת בד"ץ לנדא מתפקידו כבורר בהליך.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ט, (03 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

הבקשה לא נדונה מטעמים הקשורים בבית הדין ולא מטעמים הקשורים במשיבה, ונשלחה למשיבה הודעה כי בשל חופשת פסח והעובדה שרק כשישוב בית הדין לעבודתו ביום 15.4.2018 "יעיין ביה"ד במכתבו" של ב"כ הנתבעת.

המשיבה טוענת כי מפרוטוקול הדיון האחרון בבוררות ניתן ללמוד על עוות הדין הרב שניגרם למשיבה ועל חוסר הצדק שבהתנהלותו הפגומה של בית הדין.

...

ביום י"ט אלול תשע"ז ה- 10.9.2017 ניתן פסק בוררות בפסק הבוררות נקבע כי הוא ניתן בהעדר תגובה כדלקמן: "א. מאחר והנתבעת לא הופיעה לדיון שנקבע ליום א' כ"א אדר תשע"ז למרות שהודיעו לבא כוחה שיתקיים דיון גם בהעדרה, ומאחר וגם לא נתקבלה תגובה בכתב לפרוטוקול הדיון הנ"ל שהועבר בפקס, אין מנוס מקבלת טענות התובע". כן נקבע כי המשיבה מחויבת לשלם למבקשת סך של 85,000 ₪ והוצאות בסך 20,000 ₪ שעליה לשלם תוך 30 יום.

עניין זה נדון יחד עם התביעה העיקרית כאשר המשיבה לא התייצבה לדיון לאחר שהתרו בה שיינתן פסק בוררות גם בהעדרה, וקביעת בית הדין חלה על שני הסכסוכים גם יחד שנמסרו להכרעת בית הדין גם אם בית הדין לא ציין במפורש כי תביעת המשיבה נדחית.

אינני מקבלת טענה זו. די בכך שהבורר שנבחר על ידי הצדדים ומונה על ידם להכריע בסכסוך היה נוכח בדיונים וחתם על פסק הבוררות כדי שפסק הבוררות יהיה כשר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל מתקבלת התובענה לאישור פסק בוררות ואני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי כב' הרב יהודא סילמן ביום י"ט אלול תשע"ז בכפוף ל"פסק דין – תיקון והבהרה" שניתן על ידי כב' הרב יהודא סילמן יחד עם כב' הרב שריאל רוזנברג וכב' הרב יעקב פרבשטיין מבית דין צדק בני ברק מיום כ"ז תמוז תש"פ. הבקשה לביטול פסק הבוררות, העברת הבורר מתפקידו, העברת הסכסוך להתברר לפני בורר אחר או בימ"ש – נדחית.

ובהמשך פסק הדין נקבע: "... היתערבות שיפוטית בפסק הבורר הנה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין... עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקר בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור... גלישת הבקורת השיפוטית על פסק בורר מעבר לעילות הבקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות לחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פקוח שפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות". בעניינינו- לאחר עיון בטענות המבקש לביטול פסק הבורר - ספק בעיני אם הן באות בגדרי "עילות הביטול" כפי שהן נתפרשו בפסיקה ונוצר הרושם כי מסתתרות מאחוריהן טענות בעלות גוון עירעורי המקבלות כסות שונה.

המבקש אף הוסיף וטען בעיניין זה (בסעיף 18 לכתב התביעה) כי: "במלוא הכבוד והזהירות כלפי הבוררים" היתנהלות הבוררים ומזכירות בית הדין מעלות חשש כבד בכל הנוגע לטוהר ההליכים ולקיומו של קשר פסול בין מי מבין הגורמים הקשורים לבית הדין לבין המשיבים.

...

לנוכח האמור, לא שוכנעתי כי התמלאו הדרישות לקיומם של החריגים שיש בהם כדי לעכב מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית מושא הבקשה.

אני קובעת אפא, כי הצו הארעי שניתן ביום 30.12.22 על ידי סגנית הנשיא כב' השופטת רייך, מבוטל.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, הבקשה למתן סעד זמני קבוע נדחית, והצו הארעי שניתן ביום 30.12.22 - מבוטל.