בישיבת ההקראה שהתקיימה בפניי ביום 13.03.22, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום כדלקמן: אישום ראשון – עיסוק כקבלן שירות לבצוע עבודות ניקיון ללא רישיון מהשר בנגוד להוראות סעיפים 2(א), 10א ו- 20(ב1) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (7 יחידות עבירה); אישום שני - אי תשלום פדיון חופשה לעובד בנגוד להוראות סעיפים 13 ו- 28(א)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (2 יחידות עבירה), והכל כמפורט בכתב האישום.
...
כמו כן, מקובלת עלי טענת המאשימה, לפיה יש לראות בעבירות אירוע אחד הכולל מספר מעשים.
לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם בגין האישום הראשון קנס בסך 15,120 ₪, שהנו 15% מהקנס הכספי המקסימלי.
גם במקרה זה, מתחם הענישה שהוצע ע"י המאשימה מקובל עלי בנסיבות המקרה, וגם כאן, מאותם נימוקים, סבורני כי מתקיים צידוק לפסוק לקולא, ואני משית על הנאשם בגין האישום השני קנס ברף התחתון של מתחם הענישה שהוצע ע"י המאשימה בסך 8,640 ₪.
אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם את הקנסות הבאים:
בגין האישום הראשון – קנס בסך 15,120 ₪;
בגין האישום השני – קנס בסך 8,640 ₪.
בנוסף, אני מורה לנאשם לחתום על טופס התחייבות עצמית להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע על פי הודאתו בתיק זה למשך 3 שנים מהיום.