חוסר תום לב ומזונות בפשיטת רגל

השאלה אם דבק חוסר תום לב בפעולתו של חייב, המבקש לחסות בצילה של פקודת פשיטת הרגל, כאשר חוב מזונות נימנה על חובותיו, מושא הבקשה – צריכה להיתקבל, אפוא, לאחר בחינת מכלול הנתונים הקונקרטיים בשים לב לנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה לגופו.

...

לבסוף בא הכנ"ר בהמלצה כדלקמן: "מכיוון שע"פ הפקודה לא יכול להינתן צו הפטר על חוב מזונות ומכיוון שחוב זה הוא היחיד בתיק, בשים לב לעובדה שהמועד האחרון להגשת תביעות חוב חלף (...) – סבור הכנ"ר כי אין כל טעם בהליכי פשיטת רגל". בדיון בבקשת המשיב להכריזו פושט רגל, שהתקיים בתאריך 7.10.2013, עדכנה ב"כ הכנ"ר כי מאז שהוגש התסקיר הנ"ל הוקלדה במחשבי הכנ"ר תביעת חוב נוספת כנגד המשיב, מטעם עיריית בת-ים, בגין חובות ארנונה הרובצות על הדירה, בסכום של כ-40,000 ש"ח. בנסיבות אלה הצהירה ב"כ הכנ"ר לפרוטוקול, כך: "...בעת הזאת ולנוכח החלטת ביהמ"ש מיום 26.5.2013, משהוגשה תביעת חוב נוספת שאינה תביעת חוב מזונות, אין מקום לבטל את ההליכים. התנהלות החייב בהליך תקינה, הוא משלם ומגיש דו"חות ואין מניעה מלהכריזו". החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתום הדיון הנזכר בפיסקה 11 שלעיל, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד, בתאריך 7.10.2013, על הכרזתו של המשיב כפושט רגל ונימק את קביעתו כך: "...בהחלטתי בבקשת הגרושה שלא להכריז החייב פושט רגל ולבטל את ההליכים, קבעתי כי 'בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון אין לשלול אפריורי הליכי פשיטת רגל ממי שיש לו נושה אחד וגם ממי שהנושה העיקרי ו/או היחידי הוא בגין חוב מזונות שאינו בר הפטר". את החלטתי ביססתי על הלכת ביהמ"ש העליון בע"א 1003/09 יוסף מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי [להלן: עניין מקבילי – ח"מ].

בנסיבות שתוארו לעיל, נחה דעתי כי הגשתה של בקשת פשיטת הרגל על ידי המשיב, מיד בסמוך לאחר שעלה בידי המערערת לאתרו וננקטו הליכי גבייה אפקטיביים כנגדו – נעשתה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי פשיטת הרגל, במשמעותם ובנפקותם המשפטית של מונחים אלה לעניין סעיף 18ה(א)(2) לפקודה.

במצב הדברים המתואר לעיל ולנוכח השיקולים והטעמים שפורטו בהרחבה שם, לעיל, אני סבור כי האיזון הראוי בענייננו, בין האינטרס של המשיב (אשר אינני מתעלם מגילו וממצבו הבריאותי) לבין אינטרס הנשייה של המערערת, הראוי להתחשבות מיוחדת (וזאת אף מבלי שאתחשב במצבה האישי והכלכלי הנטען שלא הוכח ודומה עלי כי ב"כ המערערת הפליג יתר על המידה בתיאוריו במישור זה) – יימצא דווקא בהמשך קיומם של הליכי ההוצאה לפועל כנגד המשיב, שמהם צפויה לצמוח למערערת תועלת רבה יותר מהמשך קיומם של הליכי פשיטת הרגל נגדו.

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל, אציע לחברי ולחברתי כי נקבל את הערעור ונבטל את הכרזתו של המשיב 1 פושט רגל, על כל המשתמע מכך, בכפוף להערה שבפיסקה 48 שלעיל.

בהיעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המאטריה של הפקודה [שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 173 (מהדורה שלישית, 2010); כן, ראו: ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד מט(1) 749, 756 (1994); וראו, גם: ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם בנבו, 9.8.2009)].

לאור האמור, לא שוכנעתי כי החייב יוצר בחוסר תום לב חובות מזונות חדשים ומאחר שמקוזז הסכום האמור מהכנסתו היחידה-היא קצבת הנכות ולאור המפורט להלן ביחס למצבו הבריאותי והנפשי, מצאתי כי אין בטענה האמורה כדי למנוע מתן הפטר מחוב המזונות לעבר.

...

מאחר שמצאתי לקבל את בקשת החייב וליתן לו הפטר מלא ביחס לחוב המזונות למל"ל והפטר כפוף למפורט להלן, ביחס לחוה המזונות לגרושה, הרי למרות שהחובות שאושרו הינם רק חובות המזונות, אני מוצאת טעם להכריז על החייב כפושט רגל ומהטעמים שיפורטו, ליתן לו הפטר כמפורט מחובות אלו: לפני בקשת חייב להכרזתו פושט רגל.

יחד עם זאת, במצב בו שוכנעתי כי לא קיימת אפשרות שהחייב ישתכר בעתיד, נכותו הינה 100% לצמיתות, הוא אינו מתפקד על רגע פסיכיאטרי (נטען כי ביה"מ יכול היה להתרשם במהלך הדיון מהחייב אשר אינו מתקשר עם סביבתו.

אך מאחר שהדיון התקיים בפני המותב השיפוטי הקודם שדן בתיק ,לא אוכל להתייחס לטענה) ואין לו כל נכסים מהם ניתן יהיה לגבות את חוב המזונות שיוותר לאחר חלוקת כספי הקופה, שוכנעתי כי מדובר במקרה מיוחד בו ראוי שהחייב יופטר מחוב זה. אמנם החייב מתגורר עם אימו, אך לאור העובדה שנותר לו מגמלת הנכות סכום של 2,500 ₪ בלבד והוא אינו מסוגל כאמור, להשתכר, הרי אי מתן הפטר ומתן אפשרות של הנושים להמשיך ולגבות את חוב העבר מהסכום הזעום שנותר לחייב, יביאו את החייב לחוסר אפשרות של התקיימות בכבוד וכפי שנאמר בפש"ר 20540-08-11: "אי מתן הפטר גם מחוב המזונות ירוקן מכל תוכן את ההפטר שניתן לחייב במסגרת הליך זה". 13 כאמור, לביה"מ סמכות ליתן הפטר גם מחוב מזונות במידה ובתנאים שהורה.

לפיכך בנסיבות המיוחדות שבפני, אני מורה על מתן הפטר לאלתר לחייב מכל החובות ברי התביעה לרבות חוב המזונות למל"ל. יחד עם זאת מצאתי לקבוע כי ההפטר מחוב המזונות לגרושה יחול כדלקמן: לאור מצבה הקשה של הגרושה אשר תואר בתגובתה, אני קובעת שההפטר מחוב המזונות לגרושה יהיה כפוף לכך שכל עוד משולמים מזונות שוטפים-עד הגיע הילד הקטן לגיל 18 ,או עד שחוב העבר לגרושה ייפרע קודם לכן בהתחשב בכך שהגרושה אמורה לקבל דיבידנד מכספי הקופה, לפי המוקדם, הרי עד מועד זה ימשיך המל"ל ויעביר לגרושה סך של 1,963 ₪ כפי המועבר היום.

המל"ל הוסיף כי המערער פעל בחוסר תום לב מוחלט כאשר לא הגיש במסגרת הליך פשיטת הרגל בקשה לקציבת מזונות, תוך שהקופה הציבורית ממשיכה לשאת במזונות ילדיו.

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בחינת נסיבותיו של המערער ואופן התנהלותו בהליך פשיטת הרגל מטה את הכף אל עבר המסקנה כי המקרה דנן אינו עונה, ולוּ בקירוב, על אמות המידה שנקבעו בפסיקה להחלת הפטר על חוב מזונות.

הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה.

נקבע כי: "... על רקע עמדת הכנ"ר ובשים לב לנסיבותיו האישיות של החייב והיעדר היתנגדות מצד נושים, הנני מאמץ את המלצת הנאמן ומורה על הפטרו של החייב לאלתר". ביום 27.6.17 נחתמה פסיקתא אשר החריגה את חוב המזונות מההפטר, בהתאם לסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל ( נוסח חדש) תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה").

בפרספקטיבה ציבורית, אין עניין לחברה לפעול משפטית כנגד אדם מבוגר, חולה, שעבר הליכי פשיטת רגל, נחקר, נבדק, נמצא חסר כל, כשהוא בעל הישתכרות פוטנציאלית כימעט אפסית.

באותו מקרה קבע בית המשפט, כי יצירת חוב המזונות לא נעשתה בתום לב ולא כתוצאה מהסתבכות כלכלית אלא מהתנהלות החייב עובר לגירושין.

...

בית המשפט קבע כי יש לבחון: "באילו נסיבות נמנע החייב מתשלום חוב המזונות? כך למשל, יש לברר האם היתה לחייב מניעה אמיתית לעמוד בתשלום המזונות, לאחר שנקבעו, או שמא הוא השתמט במכוון מתשלום החוב הפסוק, חרף יכולתו הכלכלית לעשות זאת?... דומה עלי כי יש לתת משקל לשאלה אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב, או חלקו, ביוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים למזונות ממנו – לשם גבייתו...אסור ליצור מצב שבו חייבים יעדיפו להימנע מתשלום חוב מזונות משך שנים ארוכות (חרף יכולתם לעמוד בתשלום הסכום, אשר נקבע ע"י ערכאה שיפוטית מבררת), ובתוך כך, יגדילו ויאדירו אותו, והכל במטרה לזכות, בסופו של דבר, בהפטר... לעומת זאת, אפשר להקל עם חייב שבשלב זה איננו חייב עוד לזון את בני משפחתו, אשר אינם עוד בגדר מי ש"זכאים למזונות" ממנו – והחוב שעליו לשלם להם נוגע לעבר הרחוק.

סיכומו של דבר: לאור התכליות העומדות בבסיס הליך פשיטת הרגל והחשיבות לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו ולהשתקם ולאור נסיבותיו הקשות של החייב, אני סבור כי מקרה דנן נכנס לגדרי החריג המצדיק החלת ההפטר אף על חוב המזונות.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.

המבקש אף הגיש בר"ע לבית המשפט העליון בנושא זה ואולם, בע"מ 3897/11 (23.5.11), קבע כב' השופט דנציגר, כי מאחר ותוצאת ביטול צו פשיטת הרגל מביאה למצב שבו כאילו מעולם לא ניתן הצוו וחוב המזונות "חוזר וניעור", עליו לשלם את מלוא ההפרש שנצבר בתשע השנים שבהן הוא היה בהליך הפש"ר. ביום 4.8.10 הגיש המבקש בקשה שנייה לפשיטת רגל.

לדוגמא: בתמ"ש 31776-08-11 שעסק בבקשת המבקש לפרוס את חוב מזונות העבר שהצטבר לסך של 400,000 ₪, קבע כב' השופט סמארה בפסק דינו מיום 30.12.13 כי המבקש: "מגלה טפח ומסתיר טפחיים ושהאמת אינה נר לרגליו... המבקש לנוכח עדותו הפתלתלה והיעדר נתונים אמינים לגבי הקף הכנסותיו בפועל, לא עמד בנטל זה". כמו כן, בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ורדה שוורץ מיום 24.5.11 נקבע כי: "אינני יכולה לקבוע את יכולתו הכלכלית של החייב ואפילו לא באופן אירעי כעולה מחקירת החייב היום והספקות שעלו בי כתוצאה ממנה". בין היתר, המבקש הסתיר כי הוא עסק בסחר במכוניות ובמכירת מזון מוכן והוא היתנהל בחוסר תם לב בהליך.

החייב שילם במסגרת הליך הפש"ר הראשון את תשלומי המזונות שנקצבו לו. עיקר חובו נובע מהחוב הרטרואקטיבי שנוצר עקב ביטול הליכי הפש"ר. הליך הפש"ר הראשון לא בוטל לאחר שנקבעו קביעות שיפוטיות ביחס לחוסר תום ליבו של החייב אלא לאור הסכמת החייב.

...

בדיון שהתקיים ביום 26.12.10 התנגד ב"כ הכנ"ר למתן צו כינוס וכב' השופט ברנר דחה את בקשתו של החייב וקבע בהחלטתו כי: "כל מטרתו של המבקש כיום היא לנסות ולהעביר את רוע הגזירה של פקודת המאסר, באמצעות קבלת צו לעיכוב הליכים במסגרת תיק הפש"ר. דא עקא, לא לשם כך נועד הליך הפש"ר ואת עיכוב ההליכים יכול המבקש לנסות ולהשיג בלשכת ההוצאה לפועל... הליך הפש"ר אינו תוכנית כבקשתך, בו החייב בא ויוצא מן ההליך בהתאם לשיקולי הכדאיות של אותו רגע. אם המבקש העדיף בשעתו לסכל הליך של ביטול הענקה שהעניק לאחיו, ולו גם במחיר של ביטול ההליך, לאחר שבמשך תשע שנים תמימות נהנה מהגנתו של צו לעיכוב הליכים, אין לאפשר לו כיום לחזור אל ההליך...". בחודש ינואר 2014 הגיש החייב את בקשתו השלישית לפשיטת רגל וביום 27.1.14 ניתן צו כינוס לנכסיו.

גם במקרה דנן ניתן לומר על החייב, בדיוק את מה שאמר בית המשפט העליון על מר גמזו בפס"ד הנ"ל: "חשוב להדגיש כי ההפטר האמור אין בו בשום אופן משום מתן הכשר להתנהגותו של המשיב 1 ומקובלת עלי בהקשר זה טענת המערערות כי התנהלותו הבעייתית של המשיב 1 בפרשה הנדונה, ראויה לכל גינוי". כידוע, שתי תכליות עיקריות עומדות בבסיס הליך פשיטת הרגל: האחת - כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר (אינטרס הנושים), והשנייה - היא התכלית השיקומית "שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת הפטר מן החובות... אכן, קניינו של הנושה אינו חזות הכול. כנגדו קיימת גם זכותו של החייב – שניתן אף לראות בה חלק מכבודו וחירותו על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – להקים את חירותו (האישית והכלכלית) ולשוב ולקיים עצמו בדרך מכובדת" (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, נז(4) 197, 204-205 (2003)).

לאור האמור, נוכח הנטייה לאפשר לחייבים לפתוח דף חדש בחייהם ולסייע בידם להשתקם, והיות וממילא מי שלה היה המבקש חייב את המזונות כבר נפטרה, אני סבור כי המקרה דנן הוא מקרה חריג שבו ניתן ליתן הפטר אף מחוב המזונות.

לכן, יש לקבל את בקשת החייב ולקבוע כי הוא יופטר אף מחוב המזונות.