חוסר סמכות עניינית לעניינים מנהליים בבית משפט

בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות עניינית לידון במיכרז של תאגיד ערוני התרשמתי כי אין מחלוקת של ממש שהסמכות העניינית לידון במיכרז איננה נתונה לבית משפט זה, אלא שהעותרות סבורות כי מטעמים "שבמהות", יהא זה מוצדק להגמיש את כללי הסמכות.

שם, כמו בעניינינו, נשמעה טענה בדבר חוסר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מנהליים, נוכח שמוציא המיכרז היה התאגיד העירוני.

...

אשר לטענות העותרות מתחום דיני התכנון והבניה ורישוי עסקים, לא שוכנעתי כי יש מקום, לעת הזו, להורות על הפסקת הפעלתו של הנכס על אתר.

אין לתת יד למצב לפיו עסק פועל ללא היתר תקין ומלא, במיוחד בהקשרים של בטחון מבקרים במקום, כגון פיקוד העורף, כיבוי אש וכיוצ"ב. חרף האמור, סבורני כי הוראה בדבר הפסקת פעילות העסק מקדימה את זמנה בנסיבות המקרה.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנותיי.

לאור כל המקובץ, ובכפוף להערות שבסעיפים 29-26 לעיל, העתירה נדחית.

" ראה לעניין זה האמור בעת"מ (ב"ש) 256/01 שריר נ ' עריית אילת תק-מח2001(3)278 (2001), וגם האמור מפי המלומדים א' שרגא ו-ר' שחר בספרם המשפט המינהלי– עילות הסף, בהוצאת שש עמ' 29 לאמור: "הסמכות העניינית של בתי המשפט לעניינים מינהליים תחומה בגבולות הדין. ככל רשות שלטונית אחרת וככל בית משפט אחר, ,בהעדר הסמיכה בדין – אין בית המשפט לעניינים מינהליים קונה סמכות . חוסר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים אינו מאפשר דיון בהליך לגופו . משכך , הליך שאינו בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים יידחה , ובדרך כלל – על הסף ." המרכז לגביית קנסות אינו רשות או גוף המנויים בתוספת הראשונה וגם החלטות מכוח חוק המרכז לגביית קנסות ,אגרות והוצאות התשנ"ה – 1995 )להלן: חוק המרכז לגביית קנסות") מכוחו הוא פועל, אינן מנויות בתוספת הראשונה.

...

בנסיבות אלו, אין סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה ודינה להידחות על הסף.

התוצאה היא שדין העתירה להידחות על הסף, בשל היעדר סמכות עניינית.

העתירה נדחית אפוא.

וזהו סדר הדברים: העתירה המנהלית כאמור בכתב התביעה, ביום 30.4.17 הגיש התובע עתירה מנהלית במסגרתה עתר לסעד הצהרתי הקובע כי סך של 695,500 ₪ מהחוב ששילם (שהוא הסכום שנצבר לפני שנת 2009, ושעליו חלה, לטענת התובע, היתיישנות) התיישן, ולא היה בסמכות הערייה לגבותו, "ולחייב את הערייה להשיב לעותר את הסכום האמור". במסגרת העתירה טענה הערייה, בין היתר, לחוסר סמכות עניינית לבית משפט לעניינים מינהליים בגדרה של עתירה מנהלית לידון בתביעת השבה.

...

לטענת התובע הוא שילם בסופו של דבר בגין חובות אלו סך כולל של כ-1,300,000 ₪.

הנה כי כן, בכל הנוגע לתקופה שמחודש ספטמבר 2009 ואילך נדחית התביעה על הסף ואין עוד מקום לדון בתובענה לגופה.

סוף דבר עולה מן המקובץ, כי אין מנוס מקבלת הבקשה ודחייתה של התביעה על הסף.

משהכרעתי כי דינה של התביעה דחייה על הסף, אני מורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך של 6,000 ₪.

גם גלעד טען לסילוק התביעה על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית, בהנתן הסמכות לביהמ"ש לעניינים מינהליים, בהתאם לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, כאשר בעיניין זה מפנה גלעד לפסיקה המורה אותנו כי תקיפת היתר בנייה תתבצע בביהמ"ש לעניינים מינהליים (ר': עע"מ 317/10 אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב).עוד טוען גלעד לאי מיצוי הליכים, השתק ומניעות.

...

עוד נטען כי התובע לא מודה כי היה מקום לסילוקה של התביעה על הסף אלא נעתר להצעת המותב בעניין בלבד.

"כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות,..." בעניין מחצבות כינרת נקבעו מספר קריטריונים, כאשר ניתן לומר ששיקולים אלו מעוגנים במסגרת הוראות תקנה 153(ג) לתקנות, כדלקמן: "בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש." סוף דבר ותוצאה בהינתן כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל הקריטריונים שלעניין חיוב בהוצאות, ומצאתי כי אכן לא היה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה במסגרת ההליך דנא, ונוכח כלל השיקולים לחיוב בהוצאות, ובכלל זה: התעריף המינימלי המומלץ, התשלום בפועל של הוצאות המשפט (כאשר, כאמור לעיל, לא מצאתי כי הוגשה לפניי חשבונית מטעם גלעד), ובשים לב לגישת התקנות החדשות, הקובעות כי יש מקום לקבוע הוצאות ריאליות, כמו גם בשים לב לאמור בתקנה 152 לתקנות בדבר החובה לחייב בהוצאות סבירות והוגנות, אא"כ מצא המותב טעמים מיוחדים שלא לפעול כך, העובדה שטרם הוגש כתב הגנה בהליך דנא וזה הסתיים בפשרה ללא קיום אף לא של דיון פרונטלי אחד, אני מורה לתובע לשאת בשכר טרחת עו"ד של ב"כ של גלעד בסך של 5,850 ₪.

בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אני מורה למזכירות להחזיר האגרה לידי ב"כ התובע במלואה.

ביום 30.10.23 הגישה המשיבה "הודעה על ייצוג ובקשת ארכה" במסגרתה העלתה טענה לחוסר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים לידון בעתירה מאחר שהעותר לא פירט באופן ספציפי מהו מקור הסמכות של ביהמ"ש זה וכן כי הגשת עתירה מנהלית אפשרית על החלטת רשות, ומד"א איננה רשות מוסמכת על פי דין.

...

יש לדחות את טענת העותר לפיה "המסקנה היא שלמשיבה נאצלו סמכויות של רשות מוסמכת לפי החוק לרישוי כלי ירייה והחלטות המשיבה בעניין נגזרות מכוח אותו חוק". המצאת מסמכים התומכים בעמידת העותר בתבחין ואישור או סירוב המשיבה להמציא מסמכים בדבר כשירות העותר כנדרש בתבחין אינם בגדר החלטה של רשות המעניקה סמכות לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

סיכומו של דבר: בהיעדר סמכות עניינית לביהמ"ש לעניינים מנהליים הבקשה לסילוק העתירה על הסף מתקבלת והעתירה נמחקת.

העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.