חוסר סמכות מקומית במשפט פלילי

(1)   חוסר סמכות מקומית; (2)   חוסר סמכות עניינית; (3)   פגם או פסול בכתב האישום; (4)   העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה; (5)   זכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום; (6)   משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום; (7)   חסינות; (8)   היתיישנות; (9)   חנינה; (10)  הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

...

ביטול כתב האישום בשל הליך חקירה לא הוגן ולא תקין טענותיו של הנאשם במישור זה נדחות מנימוקי המאשימה.

בהינתן האמור לעיל, אני סבור כי לא ניתן לקבוע שנפל פגם בהליך החקירה, המצדיק ביטולו של כתב האישום.

סיכומו של דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום בהתבסס על הטענות המקדמיות שהועלו – נדחית.

(1) חוסר סמכות מקומית; (2) חוסר סמכות ענינית; (3) פגם או פסול בכתב האישום; (4) העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה; (5) זכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום; (6) משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום; (7) חסינות; (8) היתיישנות; (9) חנינה; (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

...

לפיכך דין טענת הנאשמים בדבר קיומה של טעות במצב הדברים כטענה מקדמית להידחות.

אשר על כן, גם טענתם המקדמית השניה של הנאשמים איננה טענה מקדמית, האמורה להתברר בטרם החל המשפט, ודינה להידחות כטענה מקדמית.

סיכומם של דברים, טענות הנאשמים – ככל שהן מהוות טענות מקדמיות – נדחות.

כפי שהסברתי בפסק דיני בהליך הקודם, מדובר בשינוי בלתי מוסמך – ולדידי, גם בלתי ראוי – כמצוין להלן בחלק המודגש: טענות מקדמיות לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן – (1) חוסר סמכות מקומית; (2) חוסר סמכות ענינית; (3) פגם או פסול בכתב האישום; (4) העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה; (5) זכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום; (6) משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום; (7) חסינות; (8) היתיישנות; (9) חנינה; (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; (11) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי הנם בלתי סבירים באופן קצוני.

...

כפי שבית משפט זה דחה בעניין נוה את "דוקטרינת חופש המידע בפלילים" (רענן גלעדי "דוקטרינת חופש המידע בפלילים – בעקבות עע"מ 2668/15 מ"י נ' הלל וייס" הסניגור 230 עמ' 4 (5/2016), כך דינה של דוקטרינת הביקורת המינהלית בפלילים להידחות.

עם זאת, ועל אף שאני סבור כי הביקורת על שיקול דעת התביעה אינה זרה לדין הפלילי, שותף אני לדעתו של חברי, המשנה לנשיאה השופט נ' הנדל, כי השימוש בעילת הסבירות כעומדת על רגליה שלה, אין בה תועלת של ממש ונזקה עולה על תועלתה.

לסיכום.

לטענתו, מקור סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים מצוי בסעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט) כאשר סעיף 27(א)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) קובע את העבירות בהן יש לרשות המקומית ולעובדיה סמכות להגיש דו"חות וממילא כתבי אישום והוא מפנה לתוספת אחת עשרה הכוללת אך ורק עבירה לפי סעיף 27א1 שעניינה: "שימוש שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור לפי פקודה זו כנתיב תחבורה ציבורית". לטענתו, העבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות, אשר יוחסה לנאשם בכל שלושת כתבי האישום, היא עבירת סל ומשלא ציינה המאשימה את הסעיף הנכון בכתבי האישום – הוא סעיף 27א1 לפקודה – הרי שהיא פעלה בחוסר סמכות עניינית ומשכך יש לבטל את האישום.

ובהמשך: "במשפט הפלילי הנטל על התביעה להוכיח מא' עד ת'. פה לא יהיה ספק שאלה הרכבים שהיו רשומים על שמו של הנאשם. הוא נהג בכל המקרים בשני הרכבים. אחד הרכבים לא שייך לו והדו"ח הוסב לבקשתו על שמו. הסקודה שייכת לו והשברולט בדוח שהוסב שייך למישהו אחר אבל הוא נהג בו. על כן נעשתה ההסבה". (עמ' 7 ש' 29 – עמ' 8 ש' 2, ההדגשות הוספו).

...

באשר לטענה כי המאשימה לא הוכיחה את יסודות העבירה ולא העבירה את מלוא חומר החקירה לנאשם – גם דינה של טענה זו להידחות.

משכך אני קובעת כי התשתית הראייתית שהניחה המאשימה, ולא נסתרה בראיה כלשהיא ע"י בא כוחו של הנאשם, מוכיחה את ביצוע העבירות במידת הוודאות הדרושה במשפט הפלילי.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בשלושת כתבי האישום, עבירות לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

ביום 30.06.2022, הצהיר ב"כ המערער כדלקמן: "אני מודה שהרכבים שלי היו במקום (הדגשה שלי-צ.ק) במועדים הנקובים... פרט לנתון הזה, לא הודיתי בשום דבר. הכפירה מוחלטת. לא הודיתי איפה זה היה, לא הודיתי בכל שרשרת הקבילות של המסמכים. אנחנו נמצאים במשפט פלילי. יש שם הרבה דברים מינהליים. צריכים לקיים את הכללים שלב אחרי שלב. גם אם אני מודה שהרכב שלי היה שם, צריכים להוכיח את שרשרת הצילומים. יש הרבה מאוד שצריכים בהם הסמכות. יש הרבה נהלים שקשורים גם בפקח, שצריך הסמיכה. יש מכלול שלם של פעולות לעשות. תביעה מסודרת מכינה מראש רשימה סדורה של תע"צים". אשר לשאלת התובע, האם ב"כ המערער מוותר על העדת עדות התביעה, השיב ב"כ המערער: "אני לא צריך את העדות. חברי צריך את העדות". באותה היזדמנות הצהיר כי הוא מוותר על עדות הנאשם וכי ניתן להגיש סיכומים.

בית משפט קמא דחה הטענה בדבר חוסר סמכות מקומית אשר נטענה לראשונה בסיכומים.

...

אשר לעבירות עצמן- כאן המקום לשוב ולהפנות לדברי ב"כ המערער בישיבת ההקראה, כדלקמן: "אני מצהיר שכל ראייה שתוצג במהלך הליך ההוכחות, כשלא נתמכת בחומר ראיות היכן שזה נדרש (הדגשה שלי – צ.ק)- אתנגד לה". הדגשתי את הביטוי "היכן שזה נדרש" משום שאני סבור כי במסגרת ראיות התביעה אין מקום להידרש לשאלת הסמכת העדות, או דרך הפקת הסרטונים, או דרך הצבת המצלמות, לפי שעומדת לרשות חזקת התקינות המנהלית.

אינני מקבל את המוצע על ידי ב"כ המערער כי כל אימת שנאשם כופר בעבירה מסוג זה ובמשמע גם בעבירות חנייה, כי על המאשימה להצעיד בסך את כל הגורמים העוסקים במלאכה על מנת להוכיח את שרשרת המוצג.

הערעור נדחה אפוא על כל ראשיו.