חוסר אמון של בית המשפט בנאשם בנהיגה על אופנוע

בתאריך 10.2.20, בשעה 14:18, הבחין הנאשם שנהג ברכבו מסוג מרצדס בעיר אשדוד, במנוח כשהוא רוכב על אופנוע כשקסדה על ראשו, והחל לעקוב אחריו.

בסופו של דבר, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר עולם, פיצוי בשיעור המירבי בסך 258,000 ₪, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה לתקופה שתקבע על ידי בית המשפט, ובנוסף עתרה לחילוט רכבו של הנאשם שבאמצעותו בוצעה העבירה.

ב"כ הנאשם הגיש בתחילת טיעוניו את כתב האישום שהוגש נגד אביו של המנוח, אשר בו הואשם בין היתר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בכך שירה על אביו של הנאשם, וטען כי המאשימה פעלה "תוך אפליה חמורה וקיצונית" כלשונו (עמ' 623 ש' 33), כאשר החליטה להקל עם אביו של המנוח, שלטענתו ניסה לרצוח את אביו של הנאשם כנקמה על מות בנו, והחליטה להאשים אותו בעבירה קלה יותר של חבלה בכוונה מחמירה, ולא בעבירה חמורה יותר של ניסיון רצח, שבה לדבריו היה צריך להאשים את אביו של המנוח בגין מעשיו באותו ארוע; ולעומת זאת, החליטה להחמיר עם הנאשם ולדרוש עונש של מאסר עולם, דרישה שלטענתו חסרת בסיס וחורגת מההלכה הפסוקה.

לכן, הפסיקה המנחה של בית המשפט העליון ביחס לענישה של נאשמים שהורשעו בעבירות המתה שונות איננה רבה, והיא הולכת ומתעצבת לנגד עינינו.

בית המשפט העליון ציין בפסק הדין שתי נסיבות חומרה שאינן קיימות בעיניינו של הנאשם דנן: הנסיבה האחת היא כי מדובר בארוע של אלימות קשה, ואף קטלנית, כלפי נשים מצד בני זוגן, ומדובר בעבירות שקיים בהן צורך בענישה מחמירה; ובנוסף לכך "חומרה נוספת יש לראות בכך שהמערער היה באותה העת שוטר במקצועו, מי שאמור להיות אמון על שמירה על החוק... באקדח שניתן לו על מנת להגן על הציבור הרחב, השתמש כדי לרצוח את רעייתו". לכן, נראה כי הנסיבות בעיניין זה חמורות מעט יותר מהנסיבות בענייננו.

...

סוף דבר בסופו של יום, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבותיו של הנאשם, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו להלכה הפסוקה, שנקבעה לאחרונה שוב בעניין קאדר ביחס לעבירה זו, "שככל שחומרת העבירה רבה יותר, הנסיבות האישיות של הנאשם נדחות למול עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים", החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 29 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו.

בנסיבות העניין, נוכח השימוש שנעשה ברכב וביצוע העבירות שבהן הורשע הנאשם, אנו גוזרים על הנאשם גם פסילת רשיון נהיגה למשך שנתיים החל מיום שחרורו מן המאסר.

אשר לבקשת המאשימה לחילוט רכבו של הנאשם, לא הובאו בפנינו מלוא הנתונים הנדרשים לצורך חילוט הרכב, ולכן לא מצאנו להכריע בבקשה זו לעת הזו.

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים תת"ע 7320-01-22 מדינת ישראל נ' נעמאן תיק חצוני: 40200569776 בפני כבוד השופט יהונתן שניאור מאשימה מדינת ישראל נאשם עבד אל כרים נעמאן ת.ז. 043128412 ע"י ב"כ עו"ד יעקב חודורוב מעמד.כינוי צד ג' הכרעת דין

הנאשם הודה בנהיגה בזמן ובמקום וכפר בכך שעקף בדרך לא פנויה ובכך שהוביל מטען לא קשור והתיק נקבע להוכחות.

עת/1 כתב נסיבות האירוע בת/1: "בהיותי בנסיעה על 375 למזרח נסעתי אחרי המובילית הנ"ל כאשר היא נסעה אחרי רכב חום קטן (קיה), ואז הנהג יצא לעקיפה על קו הפרדה מקווקוו. העקיפה היתה מול מיגרש הגרוטאות של הרכבים של חוסאן. לפתע הבחנתי כי רכב שנסע ממול נאלץ לסטות לשול הדרך הימני בנתיב נסיעתו למערב, במקום ישנם שני נתיבים, אחד לכל כיוון נסיעה ושול רחב. אני שהייתי במרחק של כ-20 מטר אחריו הבחנתי בעקיפה בבירור ובכך שהוא גרם בעקיפה שלו לסטייה של הרכב לשול הדרך ...". לעניין עבירת המטען שאינו מחוזק כתב: "במובילית ישנם שלושה רכבים למעלה שאינם קשורים כראוי, היוה סיכון אמיתי לרכבים בעקיפתו". בעדותו בפני הוסיף ע"ת 1 כי היה רכוב על אופנועו פרטי, לבוש במדי מישטרה.

הגם שע"ת 1 עשה עלי רושם אמין, לא מצאתי להעדיף גירסתו על פני גרסת הנאשם העקבית והקוהרנטית, אשר זכתה אף היא לאמוני.

ע"ת 1 אף העיד כי נסע אחרי רכב הנאשם מרחק של בין 50 ל- 100 מטר עוד לפני תחילת העקיפה (פרו' עמ' 4 ש' 22), ותיאר את השתלשלות העניינים: "...אני עם אופנוע. אין לי בעיה לעקוף לי הדרך פתוחה אבל ראיתי אותו נוסע לפני כן וכבר מנסה לעקוף אז ידעתי מתישהוא תגיע עקיפה, זו הסיבה שנשארתי אחריו. אם יעקוף ויסכן, אעמיד אותו בצד. אם לא יעקוף ולא יסכן ירויח (פרו' עמ' 4 ש' 11). ובהמשך: "נסעתי אחרי המובילית הבחנתי שעומדת לעקוף רכב, נשארתי אחריה עד שתבצע עקיפה ..." (פרו' עמ' 5 ש' 21).

מחוסרים ראייתיים משמעותיים אלה זכאי ליהנות הנאשם ועל כן אני מורה על זיכויו גם מעבירה זו. העתק הכרעת הדין נימסר לתובע עו"ד יוסי זכות.

...

מאידך, אם אכן השוטר לא שם ליבו לרכב אשר סטה לשול, האם אין בכך ללמד כי יתכן וטעה ולא נגרמה הפרעה או סיכון? אינני מקבל גם טענת ע"ת 1 כי לא היה צורך בעריכת סקיצה (פרו' עמ' 7 ש' 2).

לא שוכנעתי מהי הדרך בה היו הרכבים קשורים ומה הפגם שנפל, אם בכלל, בדרך זו וקצין המשטרה אישר בעדותו כי המטען כלל לא התנדנד (פרו' עמ' 6 ש' 14).

מחוסרים ראייתיים משמעותיים אלה זכאי להנות הנאשם ועל כן אני מורה על זיכויו גם מעבירה זו. העתק הכרעת הדין נמסר לתובע עו"ד יוסי זכות.

ביחס לנהיגה, טוענת המאשימה כי מהראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם אם מדובר בראיות נסיבתיות, עולה כי הנאשם היה הרוכב היחידי על האופנוע בזמן התאונה וזו המסקנה היחידה.

השאלה אותה על בית המשפט לבחון היא האם יש בראיות התביעה, ככל שיינתן בהן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי, כדי לבסס את הרשעת הנאשם (ראו לעניין זה ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ד 504 (1950)).

עיון בטענות הנאשם מלמד כי לשיטתו ישנן חוליות חסרות בשרשרת הדגימה וקיים ספק סביר האם הדגימה שנלקחה אכן נילקחה ממנו – טענות שמעצם טיבן וטבען נוגעות למהימנות הראיות ולמשקל שיש ליתן להן.

וכך כתב כבוד השופט י' כהן: "לדעתי, נתפס השופט המלומד לכלל טעות יסודית בעיניין תפקידו של בית המשפט, כשהוא בוחן אחרי סיום עדויות התביעה, אם האשמות הוכחו לכאורה, כאמור בסעיף 142 לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-.1965 עוד זמן ניכר לפני חקיקת חוק סדר הדין הפלילי נפסקו הילכות ברורות בשאלה, מתי על בית המשפט לקבל את הטענה, שאין על הנאשם להשיב לאשמה. בע"פ 26/49 [1], בעמ' 420, צוטטו בהסכמה בעיניין זה על-ידי השופט חשין דבריו של זקן השופטים smith-gordonבע"פ 48/42 [4], שאמר: ו"מן ההכרח כי תהיינה ראיות להוכחת האשמה כפי שתוארה. ראיות אלה מותר שתהיינה קלושות או שההאשמה כוללת יסודות שלהוכחתם דרושות ראיות ניכרות, ובהיעדר ראיות אלה אין על מה להשיב. לדוגמא: במקרה של גנבת חפצים, מן ההכרח, כי תהיינה הוכחות שהחפצים נגנבו, והוא הדין בתביעה על החזקת חפצם גנובים... אולם בשלב זה אין בית המשפט שוקל את העדויות או את מידת מהימנותם של העדים מגידי העדות; שיקוליו צריכים להיות מכוונים לשאלה: באם יש הוכחות כלשהן, ואם לאו; ובמלים "הוכחות כלשהן" איני מתכוון לקורטוב של הוכחות.

...

ביחס לנהיגה, טוענת המאשימה כי מהראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם אם מדובר בראיות נסיבתיות, עולה כי הנאשם היה הרוכב היחידי על האופנוע בזמן התאונה וזו המסקנה היחידה.

אני סבורה כי יש בראיות התביעה (בהנחה שיינתן בהן מלוא האמון ויינתן להן מלוא המשקל הראייתי) כדי להוכיח את היותו של הנאשם תחת השפעת סמים.

למען הסר ספק, מובהר בזאת כי אין בדחיית טענת הנאשם לפיה "אין להשיב לאשמה" כדי להוביל למסקנה כי ככל שהנאשם יחליט שלא להעיד במשפטו או שלא להביא ראיות מטעמו הרי שניתן יהיה להסתפק בראיות המאשימה כדי להוביל להרשעתו.

לאור כל האמור לעיל, טענת הנאשם לפי סעיף 158 לחוק לפיה "אין להשיב לאשמה" נדחית.

הנאשם רץ ברחובות העיר ובסופו של דבר נעצר על ידי שוטרים כשהוא מסתתר בשיחים הסמוכים לבית משפט זה. במעשיו פגע הנאשם בזכות הקניין של בעל האופנוע פגיעה לא חמורה.

הסניגורית לא כפרה בכך שפסקי הדין שהגישה התביעה מייצגים את רמת הענישה הנוהגת כיום, אך טענה שמן הראוי להחיל על עניינו של הנאשם את הסטאנדרט שהיה קיים בשעת ביצוע העבירה.

לדבריו, מצבו הנפשי וחוסר האמון שלו הם אלו שהביאו אותו לדחיית הסדרי טיעון שהוצעו לו. הסניגורית לא הציגה נסיבות אישיות המצדיקות הקלה בעונשו של הנאשם, אלא היתמקדה בשתי טענות אחרות.

...

לנוכח העבר הפלילי המכביד מזה, וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה והעונש שנגזר על מי שנחשד כשותפו של הנאשם מזה, אני קובע כי ראוי להטיל עונש הנמצא במרכז מתחם העונש ההולם שקבעתי.

לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל.

אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן, עד תביעה 2 ברשימת עדי התביעה, בסכום של 1,000 ₪.

שני שוטרים רכובים על אופנוע משטרתי בו מותקנים ופועלים אורות מהבהבים התקרבו לרכב הנאשם וסמנו לו מספר פעמים לעצור בצד הדרך.

לטענתה מדובר בנאשם רצידיווויסט, שאינו ראוי לאמון בית המשפט אשר יש להענישו באופן שירתיעו מלשוב ולבצע את אותן עבירות לטענת אין מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן שכן המסקנות שבתסקיר אינן עולות בקנבה אחד עם תוכנו.

בפ"ל (י-ם) 3718-07-16 מדינת ישראל נ' מוחמד זנאדה (מיום 12.1.17) הורשע הנאשם בנהיגה פוחזת ברכב, נהיגה בחוסר זהירות ועקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף כשהדרך לא פנויה.

בפ"ל (א"ש) 6619-10-14 מדינת ישראל נ' בן דלק לא פורסם (מיום 19.1.15), הורשע נאשם בעבירות של נהיגה ללא רישיון באופנוע, נהיגה בקלות, אי ציות להוראות שוטרים תוך סיכון עוברי דרך, נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד סיטרי, כניסה ל-3 צמתים כשהרמזור בכיוונו אדום בנסיבות חמורות ששל סיכון חיי אדם ובריחה משוטרים.

אני מצוה על מאסרו של הנאשם למשך 9 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף (למעט רישיון נהיגה שפקע מסוג בררת משפט), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה פוחזת של רכב פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 14 חודשים.

...

בנסיבות המקרה לא מצא בית המשפט המחוזי כי יש לסטות ממתחם הענישה בקביעת עונשו של הנאשם.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 6 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 6 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 3039-04-19 ביום 17.7.19 חציו בחופף חופף חציו במצטבר.

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 6 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 3039-04-19 ביום 17.7.19 לריצוי באופן מצטבר.