בסעיף 22 להסכם 2001, הוסכם כי: "בתום תקופת החוזה ובמידה והמועצה תהיה מעונינת להרשות שימוש לצורכי פירסום בצד ב' של המתקנים, תהא לקבלן עדיפות על כל הצעה הזהה להצעתו.".
באשר לסוגי השלטים שנכללו במיכרז מול החברה, הוכח לפני כי נכללו ביניהם גם שלטים מסוג בילבורדים.
גם שי קידר יועץ שלוט במועצה, העיד (סעיף 18 לתצהירו) כי "זוהר חוצות לא הותירה בשטח המועצה תשתיות שניתן היה להמשיך להשתמש בהם, לא מצאתי עדות למתקנים קודמים בשטח המועצה שנלקחו כביכול מזוהר חוצות להמשך השמוש בהם והזוכה החדש [במיכרז משנת 2015 – י.ש.] נידרש להקים מתקנים חדשים, קרי תשתיות חדשות.".
פיצוי בגין שלוט פיראטי
לטענת החברה, המועצה הפרה את ההסכמים, כאשר אפשרה ל"שלוט פיראטי" להשתלט על הפירסום בעיר ובכך גרמה נזק לחברה בהקף של 5,688,900 ש"ח.
לאחר עיון בעדויות ובמסמכים שהוצגו לפני, אני סבור כי החברה לא הוכיחה ברמה הנדרשת את זכאותה לפצוי בגין רכיב זה.
לתמיכה בטענותיה בהקשר זה, צרפה החברה תמונות של שלטים לגביהם טענה כי מדובר ב"שלטים פירטיים".
בנוגע לתוצאות הנובעות מבטלותו של הסכם מנהלי פסול, קובע סעיף 31 לחוק החוזים:
"הוראות סעיפים 19 ו-21 [לעניין השבה לאחר ביטול – י.ש.] יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו.".
כלומר, בררת המחדל במקרה של בטלות חוזה היא להורות על השבה.
...
לאור כל זאת, עתרה המועצה בתביעה העיקרית לחייב את החברה בתשלום כספי כולל של 4,089,428.42 ₪ המורכב מהרכיבים הבאים:
דמי זיכיון שנתיים לשנים 2009-2001 לפי קרן בסך של 2,298,847 ש"ח;
אגרות שילוט בגין השנים 2011-2009 לפי קרן בסך של 169,089 ש"ח;
חוב לשנים 2014-2011 (כולל) לפי קרן בסך של 403,810.71;
דמי שימוש ראויים, או דמי זיכיון, בגין שנת 2015 לפי קרן בסך של 85,000 ₪ בצירוף מע"מ.
תמצית טענות החברה במענה לתביעה העיקרית
יש לדחות את התביעה העיקרית מהנימוקים הבאים:
התיישנות - בהינתן מועד הגשת התביעה (18.9.2017) חלה התיישנות על כל שנטען בכתב התביעה עובר ליום 18.9.2010 וממילא, המועצה רשאית לתבוע רק סכום של 564,097 ₪ (המוכחש על ידי החברה).
סיכום ביניים: על המועצה לפצות את החברה בגין השנים 2013-2010 עבור אובדן רווחים מפרסום על גבי בילבורדים, בסך של 960,000 ₪;
על המועצה להשיב לחברה את דמי הזיכיון ששולמו למועצה, מכוח הסכם בלתי חוקי בגין השנים 2015-2013, בסך של 170,000 ש"ח.
תביעה אישית נגד ראש העיר
לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה שכנגד שהגישה החברה נגד ראש העיר.
סוף דבר
לאור מכלול האמור לעיל, התביעה העיקרית – נדחית.
התביעה שכנגד שהוגשה נגד ראש המועצה – נדחית.
