חוזה שכירות הפרה והשלכות משפטיות

כל זאת, כאשר השמוש שעשה שוכר המשנה במושכר היוה הפרה יסודית של ההסכם עם התובע עובדה שיש בה מראש כדי לשלול את מלוא טענות התובע בתביעה זו ובודאי טענות הנזק שכן מראש אין בסיס להמשך השכירות שמהוה הפרת ההסכם המקורי מול התובע.

לענין זה קיימות, ככל הנראה, משמעויות והשלכות משפטיות וקנייניות שאינן בתחום מומחיותי.

...

המומחה נימק את דחיית החיוב על פי חשבונית 39 בפער הזמנים בין מועד סיום העבודה ובין מועד החשבונית וביהמ"ש לא מוצא מקום להתערב במסקנה זו. כמו כן, המומחה לא אישר עלות פיקוח שכן לא הוצגה חשבונית והוא הגיע למסקנה שלא היה פיקוח.

שני הצדדים אחראים לביטול ההסכם לנוכח כל האמור לעיל, התשובה לשאלה מי הפר את ההסכם, הינה מורכבת ולכן ביהמ"ש קובע כי שני הצדדים הפרו חובותיהם על פי ההסכם והדין.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד כלהלן: · הסך של 121,000 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו העלו טענות נגדיות בדבר הפרת הסכם השכירות מצד התובעת, ואף הבהירו כי התובעת הקדימה והגישה את תביעתה נגדם, וכי כבר גובש כתב תביעה מטעמם שיוגש תוך זמן קצר.

מעיון בכתבי הטענות עולה כי המחלוקות בין הצדדים אינן מעוררות שאלה משפטית מורכבת ואינן בעלות השלכות רוחב.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מורה על העברת התובענה לבירור בפני בית משפט השלום, ואנמק בקצרה.

אני סבורה שמיצוי הבירור העובדתי ותכלית הדיוק בתוצאה מצדיקים דיון בטענות הצדדים על-פי סדרי הדין והראיות, ומטים את הכף במידה רבה לעבר העברת הדיון לסדר דין רגיל.

לאור האמור לעיל, אני מורה על העברת הדיון לבית משפט השלום, על-פי סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

החל מיום 4.4.2020 חדלה הנתבעת 1 מלשלם את דמי השכירות המוסכמים, והיא מפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית.

בשולי הדברים יצוין כי טענות בדבר מצבו הנפשי של אדם והשלכות מצב זה על כשרותו המשפטית הן עניין שבמומחיות הטעון הוכחה בדרך הקבועה בדין.

...

העובדה שהנתבעות קיימו את הסכם השכירות בשנותיו הראשונות והעבירו לתובע את דמי השכירות החודשיים בסך 1,500 ₪, מחזקת מסקנה זו. לנוכח כל האמור, אני דוחה את טענת הנתבעת 1 כי היא לא קיבלה מהתובע את כל התמורה בגין המכר.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומורה על אכיפת הסכם המכר בין התובע לבין הנתבעת 1 באופן שבו 40% מזכויות הנתבעת 1 בדירה תירשמנה ע"ש התובע.

סעד נוסף שביקש התובע – אכיפת הסכם השכירות – הוא סעד כספי שלא כומת, לא שולמה בגינו אגרה והוא אינו מצוי בסמכות בית משפט זה. אני מורה על מחיקתו.

התובעת טוענת כי במעמד החתימה הנתבע ידע והבין על מה הוא חותם, לרבות ההשלכות המשפטיות במקרה של הפרה.

למעשה, לפניי 3 עדים מטעם התובעת שהעידו זה אחר זה כי הנתבע עבר על המסמכים לרבות הסכם השכירות והבין על מה הוא חותם לרבות את המשמעות וההשלכות במקרה שהחייבים לא עומדים בהתחייבויותיהם או לכל הפחות כי הנתבע עבר על המסמכים עם ב"כ התובעת והוצע לו לעבור גם על הסכם השכירות והנתבע סרב ובקש לחתום וללכת.

מר פסח העיד בחקירה שמדובר בחובות שנוצרו כתוצאה מהפרה של הסכם השכירות ואין להם קשר לעיסקאות אחרות שנעשו בין החייבים לחברה אחרת שבבעלותה (פרוטוקול דיון מיום 1.6.23, עמוד 13, שורות 4-7, 17, 24-25, 30-36).

...

לפיכך, ועל יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

בהתחשב בסכום ששילם החייב שכטר בסך של 25,000 ₪, הנתבע ישלם לתובעת סך של 43,732 ₪.

לשאלה זו, ישנה השלכה על בחינת "הקרבה המשפטית" בהמשך.

] למרות התוספות, להבנתי למקרא המסמך שוב ושוב, עיקר התביעה ומהות עילתה הם חוזיים, וניצבת שוב במרכזה שאלת הפרת חוזה השכירות על התרופות הנובעות מכך, ותו לא. למיותר לציין, כי הסעדים הנתבעים בתביעה הם אותם סעדים שנתבעו בהליך הקודם, ואם לא די בכך, ביחס לחלק מהסעדים הנתבעים (כגון פיצוי לא-ממוני והוצאות משפט), התובעים מתבססים (ממש כך!) על הסכומים שכבר נפסקו בפסק הדין, ואף עותרים לחיוב בהם בצרוף הפרשים מהמועד שניתן, זאת לצד הוצאותיהם בהליכי ההוצאה לפועל של פסק דין זה (ראו גם סעיף 4 בכתב התביעה).

אכן, אף אם ניתן לדלות מכתב-התביעה בתביעה שבפניי מספר מצומצם של טענות משפטיות שלא הופיעו בתביעה הקודמת (כגון התרשלות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וטענות מתחום החוזים האחידים), הרי שהמערכת העובדתית-משפטית עליה נסמכות טענות אלה וכל המסמכים הקשורים בהן היו ידועים לתובע בעת הגשת התביעה הקודמת ולא הייתה כל מניעה כי טענות משפטיות אלה יועלו על ידיו עוד במסגרת התביעה הקודמת" (ההדגשה אינה במקור) אכן, צודקים התובעים בטענתם העקרונית לפיה מחיקת ההליך נגד הנתבע אינה יוצרת מעשה בית-דין.

...

תוצאה לאור האמור, הבקשה מתקבלת.

מתוקף סמכותי לפי תקנה 43 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מורה על דחיית התביעה.

בהתחשב במכלול הנסיבות שברקע ההליך, בהתחשב בשלב שבו הוא נמצא, ולנוכח הערתי בסעיף 43, למרות שהתוצאה מחייבת פסיקת הוצאות, אני סבור כי בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.