נסיון קל פלד להעביר את האחריות לתשלום אל גרוס בטענה כאילו היה "קבלן משנה" מטעמה שהונה אותה, וכי לא היא הזמינה את העבודה מן התובעת, אין לו אחיזה במציאות ומנוגד לתנאי ההסכם שבין קל פלד למועצה האזורית אשכול.
לפיכך אני קובעת כי התובעת ידעה שהיא מתקשרת עם קבלן משנה של קל פלד, ולא עם קל פלד עצמה, כבר מתחילת ההיתקשרות, וכי הכתרת המיילים שנשלחו ליגרוס בכותרת "לכבוד יורם גרוס – קל פלד" אין משמעה כי התובעת סברה שהיא מתקשרת היתקשרות חוזית עם חברת קל פלד עצמה, או כי גרוס הציג עצמו כעובד החברה המוסמך לחתום מטעמה על חוזים ומוסמך לחייב אותה.
ככל שייקבע כי קל פלד אינה חייבת מאומה ליגרוס ייזום, הרי שהתובעת אמנם תישאר, למרבה הצער, וידיה על ראשה, אך גם במקרה זה, אין מדובר בעשיית עושר ולא במשפט אלא בהתקשרות חוזית בין קבלן (קל פלד) לקבלן משנה (גרוס ייזום) אשר במסגרתה היה הקבלן רשאי לקבל את כל תוצרי עבודתו והתקשרויותיו של קבלן המשנה, בכפוף לכך ששילם עבורן לקבלן המשנה כפי שהתחייב, גם אם קבלני המשנה או הספקים של קבלן המשנה לא ניפרעו ממנו עקב מצבו הכספי.
כפי שבאר כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 4982/16 הכהן נ' ניסן, [פורסם בנבו], (פיסקה יג לפסק דינו):
"בעוד דיני הנזיקין מתמקדים בנזק שניגרם לנפגע, ומטרתם להשיב את מצבו לקדמותו, מתמקדים דיני עשיית עושר ולא במשפט בטובת ההנאה שצמחה לנתבע, ומטרתם למנוע את התעשרותו שלא כדין: "נקודת המוצא של דיני עשיית עושר ולא במשפט שונה [מזו של דיני הנזיקין – א"ר]. במרכזם עומדת התעשרותו של הנתבע ולא הנזק של התובע. הנתבע חייב בהשבה, אם התעשרותו מקורה באנטרס השייך לתובע, שהתגלגל לידי הנתבע באופן ששמירתה בידיו היא בלתי צודקת. אף כאן מוטלת על הנתבע חובה. אך בעוד שהחובה בנזיקין היא שלא לפגוע בזולת, שלא לגרום לו נזק, הרי שהחובה בדיני עשיית עושר היא שלא להתעשר על חשבונו. דיני נזיקין עוסקים איפוא בפיצויים בגין נזק ודיני עשיית עושר בהשבת רווח" (**** פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט 143 (מהד' 3, 2015) (להלן פרידמן, עשיית עושר); וראו גם מישאל חשין דיני הנזיקין: תורת הנזיקין הכללית 25-16 (מהדורה שניה,1976); ע"א 290/80 ש.ג.מ חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633, 641 (1983); ע"א 126/89 רו"ח עובדיה בלס, מפרק קופל טורס בע"מ נ' חברת מלונות דן בע"מ, פ"ד מו(3) 441, 453 (1992)).
...
אני קובעת כי גרוס מעולם לא הציג את עצמו כעובד של חברת קל פלד וכמי שרשאי לחתום על חוזים בשמה, אלא רק כמנהל עבודה מטעמה בפרוייקט, כפי שהיה בפועל.
לגבי הטענה לעשיית עושר ולא במשפט על ידי קל פלד, שקיבלה את תוצרי עבודתה של התובעת ואף קיבלה תשלום עבורם ממשרד השיכון, ומנגד – לא שילמה לגרוס ייזום ו/או לתובעת עבור העבודות, אני דוחה את הטענה.
לפיכך אני דוחה את התביעה.