חוזה עבודות קירוי עם קבלן משנה עבור עבודות קירוי

לצורך כך, היתקשרה במישרין עם הקבלנים השונים לבצוע העבודות בפרויקט.

הוא הסביר כי שילם לתובע עבור הימים שבהם עבד, באמצעות המעסיק של התובע בחקלאות, מר אלעזה, וזאת כיוון שהרון לא יכול לקבל אישור להעסיק עובדים, אלא רק קבלנים גדולים (עמ' 25 שו' 3-23).

זאת ועוד, ביומן העבודה מספר 35 נרשם ביום התאונה תחת הכותרת "הערות המפקח" כך: "25/9/16 למרות שאין אישור מהפיקוח לעליה וקירוי הגג החלו העבודות. הדבר לא מאושר ואין כל אחריות. הדבר נימסר לכל בעלי התפקידים והקבלנים (שמואל, זוהר)". מכאן שביום התאונה בוצעו עבודות קירוי של הגג באתר! והיו יותר מקבלן אחד במקום.

באותו עניין נקבע בהסכם, כי עבודות השלד באתר יבוצעו על ידי קבלן המשנה באמצעות עובדיו, במחיר מסוים.

...

גם מטעמים אלו דין טענות המוסד להידחות ויש להכיר בתובע כנפגע בעבודה.

טענה זו נדחית נוכח הפסיקה והוראות המחוקק.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעת טענה מנגד, שהתובע הוא שבחר לעבוד כקבלן עצמאי עבורה, כפי שאף משתקף בהסכם ההיתקשרות.

לדוגמה, מחד, ציין שהיה קבלן משנה בחברת סלקום לפני שהתקשר עם הנתבעת, ומאידך גיסא, טען שפתח תיק כשהגיע לעבוד אצל הנתבעת (עמ' 12 ש' 28, עמ' 13 ש' 27).

יצוין כי גם מקורה של טענת הנתבעת לפיה ממוצע התמורה לתובע עומד על 13,000 ₪ בממוצע לשנת 2016 אינו מובן, לאור הסכומים המופיעים על החשבוניות שהוגשו על ידי שני הצדדים.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 25,919 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

תביעת התובע לתשלום בגין שכר עבודה, גמול שעות נוספות, ימי חג, חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, ימי מחלה, הפרשות לקרן פנסיה ונסיעות – נדחית.

נוכח הדברים לעיל, ובשל הפער שבין גובה התביעה לסכום שנפסק בסופו של יום, לא מצאנו לנכון להשית הוצאות על הנתבעת.

נסיון קל פלד להעביר את האחריות לתשלום אל גרוס בטענה כאילו היה "קבלן משנה" מטעמה שהונה אותה, וכי לא היא הזמינה את העבודה מן התובעת, אין לו אחיזה במציאות ומנוגד לתנאי ההסכם שבין קל פלד למועצה האזורית אשכול.

לפיכך אני קובעת כי התובעת ידעה שהיא מתקשרת עם קבלן משנה של קל פלד, ולא עם קל פלד עצמה, כבר מתחילת ההיתקשרות, וכי הכתרת המיילים שנשלחו ליגרוס בכותרת "לכבוד יורם גרוס – קל פלד" אין משמעה כי התובעת סברה שהיא מתקשרת היתקשרות חוזית עם חברת קל פלד עצמה, או כי גרוס הציג עצמו כעובד החברה המוסמך לחתום מטעמה על חוזים ומוסמך לחייב אותה.

ככל שייקבע כי קל פלד אינה חייבת מאומה ליגרוס ייזום, הרי שהתובעת אמנם תישאר, למרבה הצער, וידיה על ראשה, אך גם במקרה זה, אין מדובר בעשיית עושר ולא במשפט אלא בהתקשרות חוזית בין קבלן (קל פלד) לקבלן משנה (גרוס ייזום) אשר במסגרתה היה הקבלן רשאי לקבל את כל תוצרי עבודתו והתקשרויותיו של קבלן המשנה, בכפוף לכך ששילם עבורן לקבלן המשנה כפי שהתחייב, גם אם קבלני המשנה או הספקים של קבלן המשנה לא ניפרעו ממנו עקב מצבו הכספי.

כפי שבאר כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 4982/16 הכהן נ' ניסן, [פורסם בנבו], (פיסקה יג לפסק דינו): "בעוד דיני הנזיקין מתמקדים בנזק שניגרם לנפגע, ומטרתם להשיב את מצבו לקדמותו, מתמקדים דיני עשיית עושר ולא במשפט בטובת ההנאה שצמחה לנתבע, ומטרתם למנוע את התעשרותו שלא כדין: "נקודת המוצא של דיני עשיית עושר ולא במשפט שונה [מזו של דיני הנזיקין – א"ר]. במרכזם עומדת התעשרותו של הנתבע ולא הנזק של התובע. הנתבע חייב בהשבה, אם התעשרותו מקורה באנטרס השייך לתובע, שהתגלגל לידי הנתבע באופן ששמירתה בידיו היא בלתי צודקת. אף כאן מוטלת על הנתבע חובה. אך בעוד שהחובה בנזיקין היא שלא לפגוע בזולת, שלא לגרום לו נזק, הרי שהחובה בדיני עשיית עושר היא שלא להתעשר על חשבונו. דיני נזיקין עוסקים איפוא בפיצויים בגין נזק ודיני עשיית עושר בהשבת רווח" (**** פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט 143 (מהד' 3, 2015) (להלן פרידמן, עשיית עושר); וראו גם מישאל חשין דיני הנזיקין: תורת הנזיקין הכללית 25-16 (מהדורה שניה,1976); ע"א 290/80 ש.ג.מ חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633, 641 (1983); ע"א 126/89 רו"ח עובדיה בלס, מפרק קופל טורס בע"מ נ' חברת מלונות דן בע"מ, פ"ד מו(3) 441, 453 (1992)).

...

אני קובעת כי גרוס מעולם לא הציג את עצמו כעובד של חברת קל פלד וכמי שרשאי לחתום על חוזים בשמה, אלא רק כמנהל עבודה מטעמה בפרוייקט, כפי שהיה בפועל.

לגבי הטענה לעשיית עושר ולא במשפט על ידי קל פלד, שקיבלה את תוצרי עבודתה של התובעת ואף קיבלה תשלום עבורם ממשרד השיכון, ומנגד – לא שילמה לגרוס ייזום ו/או לתובעת עבור העבודות, אני דוחה את הטענה.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

במכתב מיום 2.5.2006 (נ/8) ציין קבלן האלומיניום כי פבר טרם שילמה שכרו לחודשים דצמבר 2005 - פברואר 2006 וכי התשלום בסך 550,000 ₪ אשר הועבר לו הינו עבור הזמנת החומרים בלבד ואינו כולל תשלום בגין עבודות שבוצעו.

כן הוסכם כי בכל מקרה בו אירע פגם בעבודה שבוצעה על-ידי קבלן משנה אשר עבד תחת פבר והמשיך לעבוד תחת ל.א.ן, תהא אחריות ל.א.ן בגין העבודה בגובה ערבות הבדק שתמסר על-ידי הקבלן, וזאת לאחר שתמומש ערבות הבדק שתמסר על-ידי קבלן המשנה (סעיף 5.5 ה' להסכם).

תאור ויזואלי של קיר המסך בחזית זו הובאה בחוות דעת סמיר באופן הבא (נספח ב/2 לחוות הדעת): ג - ההליך ביום 4.9.2015 הגישה ל.א.ן הודעת צד ג' כנגד אברהם גורן, קבלן המשנה שבצע את עבודות הקירוי והחיפוי, לרבות הגגות.

מעבר לכך נקבע בפסיקה כי היתקשרות הקבלן הראשי עם קבלני משנה אינה פוטרת אותו כליל מחבותו הנזיקית, לפחות בכל הנוגע לאירגון וניהול העבודה.

...

משכך, אני דוחה את הטענה כי שיטת הביצוע של חלונות המסך הייתה לקויה.

משכך, אני מקבלת את עדותו של מר תאופיק לחאם לגבי אירועי אותה פגישה.

ו - סוף דבר מכל אחד מהטעמים שנמנו לעיל ומכולם כאחד, דין התביעה להידחות – וכך אני קובעת.

יתר על כן, הפוליסה קובעת כי היא באה לשפות את המבוטח בשל מקרה ביטוח שייגרם "כתוצאה ישירה מבצוע העבודות המבוטחות", אלא שהעבודות נשוא התביעה לא בוצעו על ידי הנתבעת 2 אלא על ידי הנתבע 5, שהנו קבלן משנה אשר אחריותו אינה מכוסה בפוליסה.

הנתבע 5 נתבקש על ידי הנתבעת 2 לבצע עבורה ובשבילה עבודות מסגרות, ובכללן קירוי מפתחים ובניית תעלות נקוז בהתאם להנחיותיה ולהוראותיה.

למרות שידע שנידרש מפקח בניה, סבר שבמקרה של בניה של גגון בין שני מבנים יהיה זה מספיק שהוא יפקח יחד עם הקבלן יחזקאל ובייעוץ טלפוני של המהנדס אליאס, בנגוד לטענתו הקודמת כי לא ידע אם היה מפקח לעבודה.

יתר על כן, ממילא עוכבו ההליכים כנגדו בשל צו כנוס שניתן במסגרת הליכי פש"ר, והתובעות לא הציגו אישור של בית המשפט של פש"ר להמשך ניהול ההליכים כנגדו במסגרת תיק זה. אם כן, יש לבחון האם היה בפעולות הנתבעים 2, 3 ו-5 כדי התרשלות בעצם ביצוע עבודות קירוי הסככות שנטלו על עצמם מכוח הסכם הזמנת העבודות שנחתם ובכלל.

...

אולם, כאמור לעיל, באין כל התרשלות לנתבעים, אזי אף אין מקום להפעיל את הפוליסה, ולפיכך, דין התביעה להידחות כנגד כלל הנתבעים.

לסיכום אדגיש, שכידוע, לבית המשפט אין אלא את מה שהביאו בפניו הצדדים.

המסקנה היא, שאני מורה על דחיית התביעה כנגד כלל הנתבעים.