חוזה השכרת זכות ציבורית של מונית

בהתייחס להעברת הזכויות במונית, נטען, שהזכות הציבורית של המשיב נרשמה על מונית בעל מ.ר. 93-241-26, ואף למשיבה יש זכות ציבורית במונית אותה היא משכירה לצדדי ג'.

סוף דבר מכל האמור, השתכנעתי כי הסכם העברת הדירה למשיבה, נעשה בחוסר תום לב כדי להבריח את חלקו של המשיב בדירה מנושיו ולא שיקפה מציאות אמיתית ומכאן כי יש לבטלה בהיותה הסכם פקטבי וחוזה "למראית עין", הדברים יפים אף בכל הנוגע להעברת הזכות הציבורית במונית השייכת למשיב.

...

סוף דבר מכל האמור, השתכנעתי כי הסכם העברת הדירה למשיבה, נעשה בחוסר תום לב כדי להבריח את חלקו של המשיב בדירה מנושיו ולא שיקפה מציאות אמיתית ומכאן כי יש לבטלה בהיותה הסכם פיקטיבי וחוזה "למראית עין", הדברים יפים אף בכל הנוגע להעברת הזכות הציבורית במונית השייכת למשיב.

לפיכך אני קובעת כי העברת מחצית הדירה לידי המשיבה היא הסכם פיקטיבי ועל כן יש לבטלה ולהורות על השבת הרישום של מחצית מהזכויות בדירה על שמו של המשיב, והטלת עיקול על זכויות המשיב בדירה לטובת המבקש.

עוד אני מורה על ביטול רישום הזכות הציבורית במונית מס' 13299 על שמה של המשיבה והעברת הרישום חזרה על שמו של המשיב, וכן מורה על הטלת עיקול על זכות זאת לטובת המבקש.

כך, בתיק בית המשפט ישנה תעודת ביטוח חובה שהוצאה עבור המונית ומר יאני על ידי חברת "שירביט" משנת 2021 (התאונה הייתה בשנת 2020), תיק נהג מונית של מר יאני אצל הנתבעת 2 מיום 4.5.20 ובו הצהרת בעל רשיון נהיגה בדבר מצב בריאותי והעדר פסילה מהחזקת רשיון, תצהיר נהג כי המונית הייתה ברשותו החל מיום 4.5.20, הסכם הצהרה לנהגים מיום 4.5.20 עליו חתום מר יאני, הצהרה מיום זה של מר יאני בחתימתו בעיניין יחסי עובד-מעביד, שטר חוב, הסכם שכירות של "כובע" המונית מחודש יולי 2020 ("הסכם שכירות זכות ציבורית מס' 7569" מיום 14.7.20) הנושא את שמו של מר יאני (אם כי תעודת הזהות שלו שם שונה) ועוד.

...

מכל האמור לעיל, ובפרט על סמך המסמכים שצרפה הנתבעת 2, עולה כי הנתבעת 2 התקשרה בהסכם הנוגע להפעלת המונית על ידי מר יאני ביום 4.5.20, והסכם שכירות נוסף ביום 14.7.20 שנושא את שמו המלא וחתימתו של מר יאני.

מכאן אני קובע כי נהג המונית שמספרה 60-629-26 בעת התאונה היה מר רזיאל יאני.

סיכומו של דבר התביעה נגד הנתבעים 1-2 נדחית ללא צו להוצאות, ומתקבלת התביעה נגד הנתבעת 3, מכוח פוליסת הביטוח שהוצאה עבור צד ג' מס' 1, מר רזיאל יאני.

סמדר טוענת כי, לא קוימו ההתחייבויות מולה על פי ההסכם ולא נרשם המישכון האמור, דבר אשר חושף אותה לסכנה של העידר בטוחה לתמורה ששילמה וכן מעמיד אותה בפני אי עמידה בהתחייבויותיה כלפי הבנק המלווה אשר ביקש רישום המישכון הנ"ל. בנוסף, מבקשת סמדר לקבוע כי, ההסכם בין הצדדים נחתם כדין וליתן צו הקובע כי הזכויות במוניות הפיזיות ובזכויות הציבוריות נמכרו לה. לעומת זאת, ציר הסעות מיתכחשת להסכם האמור ולטענתה, הן המוניות והן הזכויות הציבוריות שייכות לה ולה בלבד ואילו המונית השישית היא רק מנהלת את השכרת המוניות עבורה ולא הייתה מוסמכת לחתום על ההסכם בשמה.

הנני קובע כי ההסכם מיום 29.11.16 עליו חתמו הצדדים הנו הסכם מכר של המוניות ושל הזכויות הציבוריות למוניות נגישות, ובתום 10 שנים מיום חתימת ההסכם (29.11.26) תועבר הבעלות בזכויות הציבוריות על שם מוניות סמדר, הכל כפוף לדינים החלים במשרד התחבורה.

...

בנסיבות אלה, אני מורה על חיובם של אוהד זקן, זוהר צדיק וכפיר צדיק בחובותיה של ציר הסעות והמונית השישית כפי שיפורט להלן.

אני מורה על קבלת התביעה של מוניות סמדר באופן הבא: אני מורה על חיוב הנתבעים באותה תביעה, ביחד ולחוד, לשלם למוניות סמדר את הסכומים האמורים אשר מסתכמים בסך של 198,381 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (05.02.19) עד ליום התשלום בפועל.

הנני קובע כי ההסכם מיום 29.11.16 עליו חתמו הצדדים הינו הסכם מכר של המוניות ושל הזכויות הציבוריות למוניות נגישות, ובתום 10 שנים מיום חתימת ההסכם (29.11.26) תועבר הבעלות בזכויות הציבוריות על שם מוניות סמדר, הכל כפוף לדינים החלים במשרד התחבורה.

הנני מורה על חיוב הנתבעים בתביעה זו, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 35,100 ₪, שאם לא כן הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה מאותו מועד עד יום התשלום בפועל.

טענת האיש לפיה יש לגרוע מרכיב ההוצאות את דמי השכירות הואיל ומעולם לא שולמו, מעוררת קושי רב. רואה החשבון העיד מפורשות "יש חוזה שכירות" (ר' עמ' 99 לפרוטוקול).

האיש מחזיק בזכות הציבורית למונית בשווי 210,000 ₪; הותיר ברשותו דמי השכירות בגובה 6,000 ₪; מחזיק במכונית יונדאי אשר שוויה עמד במועד הקרע על 74,000 ₪; מכר מכונית מיצובישי אשר שוויה עמד במועד הקרע על 36,000 ₪; מחזיק בזכויות סוציאליות מעבודתו בגובה 6,140 ₪; משך מהבנק (ברשות בימ"ש) 10,000 ₪ ונידרש לשאת בחובות "צ." בגובה כ- 7,255 ₪, אותם יש להפחית.

...

סוף דבר, לאור כל האמור, נפסק כדלקמן: תביעת האיש לגבי הרכוש (תלה"מ 17904-07-18) מתקבלת בחלקה.

תביעת האב לגבי המזונות ב בתלה"מ 44806-07-18 – נדחית בזאת.

תביעת האם לגבי המזונות (בתלה"מ 44806-07-18) – מתקבלת חלקית.

נקבע כי לא נפל פסול בהסכם, וכי מדובר בהסכם מכר ולא בהסכם שכירות כפי שטענה ציר הסעות.

עוד נקבע בפסק-הדין שההסכם מיום 29.11.2016 הוא הסכם מכר של המוניות ושל הזכויות הציבוריות למוניות נגישות, וכי הבעלות בזכויות הציבוריות תועברנה על שם המשיבה בתום עשר שנים מיום חתימת ההסכם "בכפוף לדינים החלים במשרד התחבורה". כן נקבע כי הבעלות במוניות תועבר במשרד הרשוי בתוך 30 יום מיום מתן פסק-הדין.

...

עוד נטען שלא היה מקום לחייב את המערערים 4-2 באופן אישי בחיובים הכספיים – שאלה שהדיון בה הפך לתיאורטי – וכי יש להתערב בשיעור שכר הטרחה וההוצאות, סוגיה שבית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בה ושלא הוצגה כל עילה של ממש להתערבות בה במקרה זה. לאחר עיון בערעור ובתשובה בכתב הגענו למסקנה לפיה ניתן להכריע בערעור על יסוד המסמכים בכתב, בהתאם להוראת תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

לפיכך נדחה הערעור בעניין זה. אשר לטענות בעניין הקביעה לפיה ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא הסכם מכר בקשר לזכויות הציבוריות, סבורים אנו שלא נפל פגם בקביעותיו של בית משפט קמא ואנו מאמצים את קביעותיו בהקשר זה. שונים הם פני הדברים ככל שאלה נוגעים לקביעה לפיה ציר הסעות היתה צד להסכם ולקביעה לפיה החיובים הנובעים מההסכם מוטלים על המערערים כולם ביחד ולחוד.

לפיכך אנו סבורים שיש להשיב את הדיון לבית משפט קמא על מנת שינמק קביעות אלה במסגרת פסק-דין משלים.