במיוחד כך כאשר התשריט במקרה זה "סתום" כהגדרתו של בית-משפט קמא ואינו מאפשר "עמידה של שיטחו הכללי של הממכר". בהתייחס לטענת האחים חממי, כי הם עמדו במה שהבטיחו, קבע בית-משפט קמא כי בדיעבד, בהסתמך על חוות דעת המומחים שקבעו כי הדירות קטנות ממה שפורסם, נראה שהאחים חממי התכוונו בפרסומים לשטח ברוטו ולא לשטח נטו של הדירות.
העובדה שהאחים חממי לא פרשו בחוזה או בפרסומים אם מדובר בברוטו או הנטו – אינה משנה את התמונה, לדידו של בית-המשפט המחוזי: "אף דעתי היא שמקום שהחוזה או הפירסום אינו נוקב במונח ברוטו או נטו יש לפרש את המשמעות על-פי הבנתו של האדם הסביר ולא של קבלן הדירות. במילים אחרות שטח דירה שמוצע לדיירים יחשב כנטו אלא אם נאמר אחרת". בהתבסס על האמור לעיל ותוך שהוא מאמץ כאמור את העקרונות שנקבעו בפרשת צמיתות, אימץ בית-המשפט קמא את תחשיב השטחים החסרים שנעשה על-ידי המומחה מטעם הרוכשים, ד"ר בן עזרא, שחישב על-פי העקרונות שנקבעו שם.
חישוב הפצוי נעשה על-פי חוות דעת השמאי מנצבך (ת/169) ששמאותו התבססה על חישובי השטחים בחוות דעתו של בן עזרא.
כדי להסיר כל ספק, אין מדובר רק ב"אמת בפירסום" אלא באי עמידה בחובת הגילוי באשר לשטחה האמתי של הדירה שעלתה במקרה זה כדי הטעה בהיתחשב במה שפורסם ונאמר לרוכשים כמפורט לעיל.
בספר חוק מכר (דירות) תשל"ג-1973, פירוש לחוק החוזים, עמ' 280, כותב המחבר א' זמיר בעיניין זה כדלקמן:
"דרישה והסדרה כאלה תאפשרנה לקונים להשוות בין דירות שונות על בסיס משותף, מבלי שיצטרכו לערוך בעצמם מדידות וחישובים על-פי התוכנית. במצב הנוכחי, המפרט אינו מספק לקונה מידע ברור על שטח הדירה; ובד בבד, גם מוכר שקיים ככתבן וכלשונן את כל דרישות הצוו בדבר מסירת מידע לקונה, עלול להחשב כמי שלא עמד בחובות הגילוי הכלליות ובחיובי ההתאמה החלים עליו. מצב זה איננו משביע-רצון, ויש לתקנו".
אין לי אלא להצטרף לדברים.
...
כשל זה נובע מתכנונו של האדריכל ואשר על כן אין מנוס מלקבוע, כי האדריכל נושא באחריות מלאה לכשל זה. משכך אני קובעת, כי יש לאמץ את הפתרון הטכני שהעלה האדריכל דאובר בחוות דעתו מיום 26.2.04.
ככלל פיתרון מעין זה איננו נראה לנו אלא במקרים חריגים ביותר אשר מקרה זה איננו נמנה עליהם.
סוף דבר: אמרנו את דברינו בכל מקום שבו נדרשה הכרעה, על-פי השקפתנו.
