חוזה במהלך שנה חוסר אפשרות להשתחרר תביעה ייצוגית

תמצית טענות הצדדים: לטענת המבקש, החוזים שבהם מתקשרת המשיבה הנם חוזים אחידים לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), ולמצער הם דומים בתנאיהם, כאשר התניות העיקריות שבהם נקבעו מראש, החוזים הנם ארוכי טווח לתקופות שבין שלוש שנים עד חמש שנים ומבלי שניתנת ללקוח (השוכר) אפשרות להשתחרר מההסכם קודם למועד זה. המבקש טען כי תקופת ההיתקשרות הוכתבה על-ידי המשיבה, ומכל מקום, גם במקום שבו המחיר ותקופת ההיתקשרות נקבעו בהסכמה אין משמעה כי הסדרים הנוגעים לנושא התמורה וסיום ההסכם בתוך תקופת ההיתקשרות המינימאלית, הוסדרו בהסכמה.

כן נטען כי התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירורן של המחלוקות, מה גם שהתובענה הייצוגית אף אינה עומד בקנה המידה של יעילות והוגנות, והיא נגועה בחוסר תום לב. דיון סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי: "(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:

באשר לנטל ההוכחה המוטל על כתפי המבקש לאשר תובענה כתובענה ייצוגית נאמר ברע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, (11.4.13), פיסקה 59 על-ידי כב' השופטת ברק-ארז כי: "בשלב זה של טרם חתימה הגיעה לעיוני חוות דעתו של חברי השופט ע' פוגלמן. גם לאחר שקראתי אותה, נותרתי בדעתי. במישור העקרוני, אף אני סבורה שהבחינה הלכאורית בשלב אישורה של התובענה הייצוגית אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים, וכי יש להביא בחשבון את פערי המידע הקיימים בין הצדדים. עם זאת, אין משמעות הדברים שהנטל המוטל על התובעים הייצוגיים יהיה קל כנוצה. על התובע הייצוגי להרים נטל ראשוני – נטל שיש לתת לו משמעות, מבלי שיהיה כבד מינשוא, תוך שבית המשפט נותן דעתו, בכל מקרה ומקרה, לקושי היחסי העומד בפני התובע הייצוגי כאשר הוא נידרש להוכיח את תביעתו לכאורה". בעיניין זה הוסיף כב' השופט דנציגר, שם, בעמ' 33 כי: "ודוק, מן הראוי לטעמי למנוע מצבים שבהם כל מאן דהוא החפץ לנהל תובענה ייצוגית יוכל לעשות כן גם מבלי שצלח את חובתו לבסס בראיות לכאורה את עילת התביעה. הקלה מעבר לנדרש באשר לרף הראייתי בו צריך לעמוד התובע הייצוגי עלולה ליגרור תוצאות שלהן השלכות מערכתיות בלתי רצויות, הן על מערכת המשפט והן על המשק וחיי המסחר והכלכלה. משכך, שומה על בתי המשפט להקפיד על כך שרק תביעה שהונחה תשתית ראייתית לכאורית לביסוס עילתה, יתאפשר נהולה כתובענה ייצוגית במסגרת ההליך העקרי". מאחר והוכח על-ידי המשיבה כי התנאים העומדים ביסוד הבקשה לאישור התובענה הייצוגית שעיקריהם במשך ההיתקשרות, האפשרות להפסיק את ההיתקשרות טרם עת וסכום התשלום שישולם במקרה כזה, ככל שישולם, נתונים למשא ומתן, הרי שאין מדובר בחוזים אחידים, ולמצער – התניות העומדות ביסוד הבקשה אינן עונות על הגדרת "תנאי" בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים.

...

לסיום מצאתי להעיר ביחס לטענת המבקש כי עדותו של מרקוביץ' זוהמה על-ידי פתק שהועבר לו בכתב יד במהלך עדותו (מב/1) על-ידי נציג אחר של המשיבה אשר שהה באולם בזמן עדותו, שאף שאין הדבר מקובל להעביר פתקים לעד במהלך העדות, הדברים שנכתבו אינם נוגעים לעובדות שבתצהיר מרקוביץ או לעובדות עליהם הוא נחקר בעדותו, ולכן לא שוכנעתי כי היה בהם כדי לזהם את עדותו.

סוף דבר: סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

לטענת סוויסה הבקשה הוגשה בשל "ההתפתחויות האחרונות בתיק" ומטרתה "להבטיח ולהסדיר כי המנהל וקליין יהיו צדדים ישירים בתביעה לצורך הבטחת קיום ומימוש הסכם הגישור שנחתם בהשתתפותם הישירה והפעילה, ונחיצותם לקיום הסעדים שבתביעה כפי שאלה הושגו וגובשו בהסכם הגישור." בכתב התביעה שהגישו סוויסה בשנת 2005 יחד עם בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית נגד דלתא חברה להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ (להלן: "דלתא"), ביקשו סוויסה לחייב את דלתא להעביר ולרשום את הזכויות בבית שרכשו ממנה אלן ומלי על שם בנם גלעד תמורת עמלה בהתאם לצוו הפיקוח על מצרכים ושרותים וכן לחייב את דלתא לרשום את זכויות הבעלות בבית על שם סוויסה בספרי המנהל האזרחי.

בהתנהלותו במשך כ- 14 שנים שבהן מתנהלים דיונים בתביעה, יצר המנהל מצג בלתי הדיר, שלפיו, הוא צד חיוני ונידרש בתביעה, ונתבע נכון בה, ונוטל על עצמו אחריות לקיום ומימוש הסעדים הנתבעים.

לטענת סוויסה, ככל שהבקשה שהגישו דלתא והמנהל, למחיקת ההודעה לצד שלישי תיתקבל, ישוחרר המנהל מהמעורבות ומהתחייבויות הישירות שלו על פי התביעה.

יש לדחות את הבקשה שכן כל תכליתה ניסיון לעקוף את הוראת סעיף 18 (ז) (1) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כי הסדר פשרה בתובענה ייצוגית לא יכלול "עילות תביעה, בעלי דין או חברי קבוצה, אשר לא נכללו בבקשת האישור..." יש לדחות את הבקשה נוכח חוסר מעורבות מוחלט של סוויסה בהליכים לכל אורך השנים, ובשל כך שהוגשה בנגוד להוראות סעיף 36 (א) לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו -1986.

.כך, הכירה הפסיקה בהיותו של אדם "דרוש" במצבים שונים, כגון כאשר אי- אפשר ליתן פיתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו.

...

איני מקבלת את טענות סויסה כי התיקון נדרש לצורך הבטחת קיום ומימוש הסכם הגישור, וכי מחיקת ההודעה לצד שלישי משחררת את המנהל מהתחייבויותיו.

לאור כל האמור, איני סבורה כי סויסה ייפגעו או יקופחו כתוצאה מאי צירוף המנהל .

לנוכח כל האמור, אני דוחה את הבקשה לצירוף נתבעים.

(אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית) רקע הבקשה לאשר את התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") הוגשה לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), ועניינה אגרות מחשב ובטחון הנגבות מכוח תקנה 11א לתקנות המכס, התשכ"ו- 1965 (להלן: "תקנות המכס") עבור רשימוני יבוא המופקים על ידי חברות בלדרות בעת יבוא פריטים מחו"ל לישראל (להלן גם: "רשימונים קולקטיביים").

בתמצית, נקבע בהחלטת האישור כי המדינה גובה בגין רשימונים קולקטיביים אגרות בסכומים העולים על סכומי האגרות שנקבעו בתקנות המכס, וכי קיימת אפשרות סבירה ביותר, שייקבע במסגרת תובענה זו כי גביית האגרות על ידי המדינה בגין רשימונים קולקטיביים אינה חוקית.

הקבוצה בהחלטת האישור הוגדרה כ-"כל הלקוחות של כלל חברות הבלדרות, אשר משלוחיהם שוחררו באמצעות רשימונים קולקטיביים בבית המכס נתב"ג, בתקופה המתחילה שנתיים קודם להגשת בקשת האישור, דהיינו מיום 11.10.11 ועד 10.10.13". עילת התביעה בגינה אושרה התובענה כייצוגית היא עילת ההשבה מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, ומכוח פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, בשל גביית אגרות ביתר שלא כדין על ידי הנתבעת על רשימונים קולקטיביים.

ביום 24.9.17 הגישו חברות הבלדרות בקשת רשות לשלוח הודעת צד ג' למדינה בתובענת יניר, מן הטעם שתובענת יניר מתייחסת לתקופה המתחילה 7 שנים לפני הגשת התובענה, וככל שתתקבל היא בעילה שעניינה קשור לאי חוקיות גביית האגרות, ואפילו תשיב המדינה את האגרות שנגבו ביתר בתקופה של שנתיים לפני הגשת התובענה, עדיין יהיו חברות הבלדרות זכאיות לשיפוי מן המדינה לגבי תקופת 5 השנים הנוספות.

"תקופת ההשבה" הוגדרה בפתיח להסכם הפשרה באופן הבא: "השנתיים אשר קדמו להגשת התובענה, דהיינו מיום 11.10.11 ועד 10.10.13". השבה בגין העבר תבוצע השבה, בהתאם להוראות הסכם זה ולהחלטת האישור, של ההפרש שבין סכומי אגרות מחשב ובטחון שנגבו בפועל במסגרת רשימונים קולקטיביים במהלך תקופת ההשבה לבין סכומי האגרות הקבועים בתקנות המכס.

נוכח כלל האמור לעיל, העברת סכום ההשבה לקרן מהוה פיתרון ראוי, הוגן והולם, בנסיבות הקושי הניכר, ואולי אף חוסר האפשרות המעשית, להשיב לחברי הקבוצה בפועל את סכומי היתר שנגבו מהם.

...

סופו של דבר, יש לאשר את הסדר הפשרה.

זאת, בהתחשב בכך שנוהל הליך הוכחות בבקשת האישור והיא התקבלה, ובסופו של דבר הביאה להישג מקסימלי, ניתן לומר, לחברי הקבוצה, בנסיבות כפי שפורטו לעיל.

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. עילת התובענה פורטה בסעיף 5 לעיל, והסעדים שהתבקשו פורטו בסעיף 7 לעיל.

סעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה". התוספת השנייה בחוק מאפשרת הגשתה של "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו" (ר' פרט 2 בתוספת השנייה).

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

טענת המשיבה כי בעקבות הרפורמה נדרשה לתמחר מחדש את הפרמיות שהיא גובה ומכיוון שמבנה ההצטרפות לביטוח השתנה נעשה תימחור מחדש כל הפרמיות שנכנסו לתוקף לאחר הרפורמה וכי לכן הפסיקה את ההטבה, היא לכאורה טענה שעניינה טעות בכדאיות העסקה שאינה מאפשרת למשיבה להשתחרר מהתחייבותה החוזית.

אני סבורה כי גם בעניינינו אין מדובר בהתחייבות חד צדדית כי אם בחוזה דו צדדי, שהמשיבה פעלה על פיו בכך שבמשך שנים עמדה בהתחייבות ליתן פטור מפרמיה לילד רביעי, ואשר המבקשים נתנו בגינו תמורה בדמות בחירתם בפוליסה זו (ולא אחרת) ובדמות תשלום הפרמיות של המבוטחים הראשיים (ההורים), וכן שלושה ילדים ראשונים.

התקיימות התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-(4) בחוק תובענות ייצוגיות לא הוכח כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר אני מאשרת את בקשת האישור כנגד המשיבה.

...

על כן אני קובעת כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה, קרי - האם המשיבה מחויבת להמשיך ולאפשר למבוטחים ראשיים, רכישה של פוליסות לילדים שהם "ילד רביעי ואילך" ללא עלות גם לאחר יום 31.1.2016 – ושיש אפשרות סבירה שאלה יוכרעו לטובת הקבוצה.

התקיימות התנאי שבסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות אני סבורה כי בנסיבות העניין כפי שהן מתוארות לעיל, והיות השאלות המשותפות, משותפות לחברי הקבוצה, ניהול תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

התקיימות התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-(4) בחוק תובענות ייצוגיות לא הוכח כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר אני מאשרת את בקשת האישור כנגד המשיבה.

מדובר בתיק מורכב וסבוך שהתנהל במשך שנים, והתובענות הביאו תועלת רבה הן לקבוצה המיוצגת והן לציבור בכללותו.

נטען כי בהסכם הפשרה משוחררים נושאי המשרה מכל אחריות אישית שבה עליהם לשאת בעצמם, זאת על אף שקיים חשש ממשי שהם התנהלו באופן לא תקין, המקים חובת פיצוי אישית.

לפיכך, נטען, אישור הסכם הפשרה ללא סעדים היתנהגותיים, לא רק שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות בסיסיים של צדק והוגנות, לא רק שאינו מקדם את התכליות שבבסיס חוק תובענות ייצוגיות ודיני הסביבה, אלא גם מדגים חוסר יעילות משווע.

לטענת המדינה, הסכם הגישור אפשר לתובעים "לקנות" את הסיכון שבהליך המשפטי, קיצר את לוחות הזמנים והבטיח לתובעים בסופו של יום לזכות בסעד מהיר וודאי.

...

נחה דעתי כי הסכם הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה.

מצאתי גם להיעתר לבקשת הצדדים ולהימנע ממינוי בודק.

סוף דבר לצורך אישורו של הסכם הפשרה, אני מאשרת את בקשות אישור התובענות כייצוגיות בהליכים המפורטים בכותרת.