אכן בתשובות לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי לא חלה החמרה משמעותית תוך שהוא מסביר כי לאור המהלך לפני הארוע וכן לנוכח העובדה כי לא נדרשו בטיפול הרפואי להדמיית CT חדשה לפני ביצוע שאיבת הדיסק, אלא שאת דבריו אלו יש לצרף לדבריו בתשובה 4(ה) ולפיהם:"לציין כי לתובע ארוע המתואר כתאונת עבודה 22/03/2012, ככל שקיימת הכרה כזו יש מקום לידון (בועדה הרפואית) האם מדובר בהחמרת מצב" - בקשר לכך יש לשאול - אם לא ארע דבר ביום 2/10/19 מבחינה רפואית - מדוע ממליץ המומחה לידון בועדה רפואית אם מדובר בהחמרת מצב?
אין מנוס מלהסיק כי המומחה עצמו סבור כי אכן ארע דבר מה רפואי ב - 2/10/19 אלא שאין הוא יודע אם לקושרו לארוע או למצב קודם.
בנסיבות העניין שהמומחה רשם דבר והפוכו אנו סברנו כי יש מקום למינוי מומחה נוסף אולם בית הדין כאמור בהחלטה מיום 26/4/22 דחה את בקשתנו זו.
עם קבלת חוות דעתו של המומחה, פנה התובע לועדות מטעם הנתבע בכדי לבדוק האם אכן, כהצעת המומחה, ניתן לייחס את ההחמרה לתאונה המוכרת מחודש 3/12, אלא שועדה אזורית שהיתכנסה ביום 28/12/21 קבעה כי אין קשר סיבתי בין הארוע מיום 22/3/12 לבין מצבו הרפואי של התובע מהיום בנימוק שאין כל מעקב רפואי רציף.
וכן נקבע בעב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם):
"המומחה הרפואי המתמנה על ידי בית הדין מחזיק בידיו את הכלים והמומחיות לקבוע מהו הליקוי שממנו סובל המבוטח והאם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין עבודתו. בשל כך אם לא נימצאו בחוות הדעת פגמים גלויים לעין והיא אינה בלתי סבירה על פניה, אין כל בסיס לפסילתה ויש לקבלה".
ועוד נקבע כי:
"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין". (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי - המל"ל, פד"ע לד 377).
...
בנסיבות אלו נמצא התובע בין הפטיש לסדן - המומחה כאן קובע כי מדובר באירוע שככל הנראה יש לקשור למצבו הרפואי הקודם - דהיינו תאונת 22/3/12 - ולהעמידו בפני וועדה רפואית ומאידך וועדה רפואית הנ"ל קבעה כי אין קשר שכזה - בשל מצב דברים מיוחד זה הפתרון הנכון היה להתלות את ההליך כאן (PENDING) וליתן בידי התובע סיפק להביא את עניינו בפני וועדה לעררים בטרם הכרעה בתיק זה.
לחילופין ולאור כל האמור לעיל ומשעה שישנה החמרה (אפילו זמנית וחולפת) במצבו של התובע ומשעה שלא ניתן לקשור בין ההחמרה הנ"ל לאירוע מיום 03/2012 כהצעת מומחה בית הדין (שלמעשה על ידי כך נמצא מודה בקיומה של ההחמרה הנ"ל) הרי שמבוקש כי יינתן פסק דין הקובע שביום 2/10/19 אירעה לתובע תאונה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי בקשר של החמרה ולהעביר התיק לוועדות הנתבע בכדי שיקבעו מה הנכות שנותרה לתובע, אם בכלל והקשר הסיבתי בין התאונה המוכרת לבין הנכות.
."שלא ניתן לטעון כי האירוע הביא להחמרה כלשהי או ל"התעוררות" אשר שינתה קצב החמרת המחלה, הופעתה או הטיפול בה. לאירוע אין כל השפעה משמעותית על הליקוי", כאשר תשובה זו יש לקרוא כמכלול עם שכתב המומחה בחוות דעתו, שם ציין בין היתר כי"השפעת העבודה או התנועה (החריגה) באירוע לא היו משמעותיים, קרי השפעת האירוע פחותה בהרבה ולא משמעותית מהמצב הידוע - כלומר במענה לשאלה אודות השפעת האירוע קבע המומחה מפורשות כי זו פחותה בהרבה ולא משמעותית מהמצב הידוע וכן קבע כי האירוע לא הביא להחמרה כלשהי - קביעות אלו, שהינן ברורות ובהירות מובילות למסקנה כי אין מקום לקבל את התביעה.
לענין בקשת התובע כי ההליך פה יעוכב עד אשר תחליט וועדה רפואית לעררים בערר שהגיש כנגד החלטת הועדה מדרג ראשון שהתכנסה ביום 28/12/21 ואשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין האירוע מיום 22/3/12 לבין מצבו הרפואי הנוכחי של התובע מהיום - הרי שלא מצאנו ביסוס משפטי לבקשה זו שכן גם אם יידחה עררו של התובע, הרי שלא יהיה בכך כדי לשנות את העובדה, שאף היא מצאה ביטוי בחוות דעתו של המומחה, אשר נסמכה על נתוניו האישיים של התובע כי שמצאו ביטוי במסמכיו הרפואיים ולפיה:"החל מ 10.2018 קיים תיעוד רצוף להחמרה בכאבי הגב כולל צורך בנוגדי כאב נרקוטיים, ביקור בחדר מיון 27.7.19 ביצוע סיטי 30.8.19 וכן הפנייה מאורתופד 19.9.19 למרפאת עמ"ש וכאב לאור ממצא הסיטי. בתאריך 26.9.19 ד"ר קוסייני אף קיים רישום לאישור מחלה (אין אבחנה) כאשר ברישומים קודמים מתן מדבקות נרקוטיות.
סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל הרינו מאמצים את חוות דעתו של המומחה ובהתאם לה וכן בשים לב לתשובות המומחה לשאלותה הבהרה, הרינו מורים על דחיית התביעה.
