חוות דעת מומחה לפי תקנות סדר הדין האזרחי

נדונה השאלה – מתי מיתקיים "טעם מיוחד" הפוטר את התובע מהגשת חוות דעת מומחה לכתב התביעה וזאת לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות הישנות").

...

בתיק קמא לא הוגשה בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ובית משפט קמא בפסק דינו הדגיש, כי גם לו היה מצרף התובע מלכתחילה חוות דעת ערוכות כדין בתחומים שונים – גם אז דין התביעה היה דחייה מחמת התיישנות (סעיף 22).

מכוח סמכותי לפי תקנה 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, אני קובעת כי יש לדחות הערעור: א) הממצאים העובדתיים הרלבנטיים הם תאריכים שאינם שנויים במחלוקת ואין מקום להתערב בממצאים.

ב) הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית ולפיה התביעה התיישנה.

התובעת כאמור עתרה לפצוי בגין ניזקי גוף שנטען כי נגרמו לה בעקבות הנשיכה אולם חרף זאת, לא צרפה האחרונה בסופו של יום כל "תעודת רופא" או "חוות דעת של מומחה" הערוכה לפי הוראות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (הוראות הדין שהיו בתוקף המועד הגשת התביעה) ושהיה בהן לבסס עניין שברפואה לצורך הכרה בפצוי בגין נזק גוף.

...

על כן, גם באם הייתי מגיעה למסקנה שונה בעניין תחולת ההגנה (או בסיס עילת התביעה לפי עוולה נטענת אחרת), הפיצוי לו הייתה זכאית התובעת היה בא לידי ביטוי בגין נזק לא ממוני בלבד אותו הייתי מוצאת להעריך בנסיבות העניין בסך 15,000 ₪.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין והגם שהתנהלות הנתבע לא עלתה כדי ביסוס עוולה נזיקית כנגדו, לאחר שנוכחתי כי גם לאחרון הייתה תרומה מסוימת לתוצאות האירוע נשוא התביעה, הנני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו.

בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 1.6.2020 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה מומחה בית המשפט יגיש חוות דעת בנוגע לכל הליקויים בדירה, תנתן לצדדים שהות של 5 ימים להגיש שאלות הבהרה והנתבעת תבצע את התיקונים.

מנגנון נעילת דלת הכניסה - סעיף 7.1.2 לחוות דעת המומחה אין חולק, כי דלת הכניסה בדירת התובע כוללת בריחים לשלושה כוונים, ללא בריח לכוון הריצפה, בנגוד לסעיף 2.92 לתוספת השניה בתקנות התיכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970.

עוד נקבע, כי פסיקת ההוצאות ושכר הטירחה מבוססת על הפעלת שקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו, תוך הפעלת שיקולים מכח הדין והצדק (ראה בעיניין זה תקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי וכן, בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נגד הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשיה והמסחר (30.6.2005), ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נגד סיעת "יש עתיד ביאליק", פ"ד ס(1) 391, ת.א. (מחוזי-חיפה) 732/01 לוי תולי ואח' נגד חיפה כימיקלים בע"מ ואח' (9.2.2014) וכן, ע"א 7627/20 אייזלר נגד החברה לניהול בע"מ נגד תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022), סעיפים 6 ו - 7 לפסק הדין).

...

ככול שהעבודות תתמשכנה, תשלם הנתבעת עבור כל חודש נוסף או חלקו סך של 4,300 ₪.

בסופו של דבר, התגלו בדירה ליקוים משמעותיים ובוצעו תיקונים בהיקף נרחב מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

סיכום סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 136,376 ש"ח. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 26,982 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

המשיבים מתנגדים לבקשה, ולחלופין מבקשים כי ככל שתותר הגשת התחשיב יותר להם לצרף גם כן ראיות נוספות, הכוללות חוות דעת מומחה לפיה שווי הנכס הוא 135,000,000 ש"ח, ופירוט לגבי הסכום שצפוי להשאר ככל שהנכס ימומש.

אעיר, כי הפסיקה האמורה התיייחסה לתקנות הקודמות, בהן נקבע כי תנאי למתן צו עיקול הוא "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), בעוד שבתקנות החדשות חודד כי החשש הסביר הנידרש הוא שאי מתן הצוו יכביד "באופן ממשי" על ביצוע פסק הדין (תקנה 103 לתקנות סדר הדין האזרחי).

...

לא מצאתי ממש בטענה זו, ומקובלת עלי טענת המבקשים כי הצורך בהגשת התביעה נוצר לאחר שאושרה העסקה אשר במסגרתה אמורה החברה לעבור לבעלות המשיבים.

אולם, בהינתן שמדובר בחברה שהופכת להיות ככל הנראה חברת יחיד, כך שמשיכת כספים או הוצאת נכסים ממנה לא צפויה להיתקל בקשיים, ובהתחשב בסכסוך הארוך בין המבקש לבין המשיב, סבורני כי יש למבקשים אינטרס לגיטימי להבטיח כי החברה לא תתפרק מנכסיה כל עוד לא תוכרע התביעה.

בהתחשב באמור, סבורני כי המבקשים עומדים ברף ההכבדה, גם אם לא על הצד הגבוה.

נוכח האמור, הבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה שהעיקול על הנכס יעמוד על כנו, אולם הוא יוגבל לסכום של 4,073,298 ש"ח, צמוד למדד המחירים הידוע לצרכן בעת מתן צו העיקול.

ראו לעניין זה, למשל: תאד"מ (שלום קריית גת) 9464-07-21 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' סיונב (16.12.23), בפס' 5, והאסמכתאות המובאות שם. הראל טענה עוד בכתב ההגנה, כי מאחר שהתובע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת מומחה רפואי, הרי שהוא מנוע מלהוכיח את טענותיו שברפואה, וזאת לאור האמור בתקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אין מניעה עקרונית, איפוא, כי תביעה קטנה תוכח על בסיס מסמכים רפואיים שאינם חוות דעת מומחה לפי דיני הראיות וסדר הדין האזרחי; לא כל שכן אם נלווית להם גם עדות בעל פה של רופא, כבעניינינו.

...

עם זאת, לאחר שהתבררה התמונה העובדתית לאשורה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין לא ניתן לתקן את העוול הלכאורי במסגרת התביעה הנוכחית.

בנסיבות אלו אני מורה על מחיקת התביעה, מבלי ליצור מעשה בית דין לחובת מי מהצדדים.

לאור כל האמור אינני עושה צו להוצאות.