חוות דעת מומחה לבית המשפט

בקדם המשפט חזרה בה התובעת מבקשתה זו. כן אעיר כי התובעת גם ביקשה לאחר הגשת חוות-דעת מומחה בית המשפט לצרף את אלקטרה כנתבעת נוספת בתביעה, וגם בנושא זה, בהמלצת בית המשפט בקדם המשפט, לא עמדה על בקשתה (כשהקושי עליו עמדתי בדיון הוא צירופה של אלקטרה להליך לאחר שחוות-דעת מומחה בית המשפט כבר הוגשה, והפגיעה בזכות הטיעון שלה בהליך גיבוש חוות-דעת המומחה).

...

את זו אני אומד, לאחר החלוקה לשניים (שכן גורם נוסף לנזקי הרטיבות הוא בדירת התובעת עצמה), בסך 15,000 ש"ח. התוצאה היא שעל הנתבע לפצות את התובעת בסך של 154,492 ש"ח. [ (178,985+100,000)/2+15,000 ] אשר לשכר-טרחת בא-כוח התובעת, נתתי את הדעת לכך שההליך התברר עד תום.

לאור קבלת התביעה בחלקה וחלוקת האחריות, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בגובה מחצית האגרה כפי ששולמה.

סוף דבר: (א) הנתבע יפצה את התובעת בסך של 154,492 ש"ח. (ב) הנתבע יישא בשכר-טרחת באי-כוח התובעת בסך 27,000 ש"ח. (ג) הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בגובה מחצית מהאגרה כפי ששולמה.

המומחה הסביר בעדותו: "...אין ספק שזה טעות סופר כי אני היה לי כבר כמה חוות דעת כמומחה מטעם בית משפט בכמה בניינים של תמ"א 38 בחולון ובעוד מקומות ותמיד זה מעלית של 4 נוסעים, יכול להיות שמעתיקים את זה מיפרט של איזה ביניין, כן אבל טעות צריך לשלם כן." (פרוט' 4.4.23 עמ' 14 שורות 6-9).

...

תמצית טענות ההגנה בתמצית, הנתבעת טוענת שיש לדחות את התביעה מלבד תשלום של 10,000 ₪ בגין זיכויים.

בסופו של דבר המומחה ציין שככל שיוחלט לפצות את התובעים, הרי שלטעמו הפיצוי הראוי הינו 20,000 ₪.

בהתחשב בטעמים שפורטו בחוות דעת המומחה וכן בהתחשב בעובדה, שחלק מן התמורה המשולמת עבור דירה, כוללת גם את המתקנים הנלווים ובכלל זה המעלית, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 30,000 ₪ בשל אי התאמה זו. בסכום זה הבאתי בחשבון גם את האכזבה ועוגמת הנפש הנוצרת בליבו של קונה, אשר שילם סכומים לא מבוטלים, עבור דירה בבניין משותף, שאינו כולל את מלוא התכונות שהוצגו בפניו.

בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק סכומים נוספים בגין עגמת נפש, מעבר לסכומים שנפסקו על פי פסק דין זה. סוף דבר הנתבעת שלם לתובעים את הסכומים הבאים: ליקויים : 35,151.25 ₪, בהתאם לחוות הדעת הראשונה, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 23.5.2022 (מועד הגשת חוות הדעת הראשונה) ועד התשלום בפועל, וכן סך של 42,822 ₪, בהתאם לחוות הדעת המשלימה.

בהחלטתי שניתנה במעמד הדיון דחיתי את בקשת התובעים, תוך שקבעתי כי אין מקום להגשת חוות דעת מומחה בשלב ההוכחות, לאחר שכבר ניתנה חוות דעת מומחה בית משפט, וכאשר חוות הדעת לא צורפה לכתב התביעה ולא גולתה במסגרת גילוי המסמכים בתיק.

...

עדותו של המומחה בעניין זה מקובלת עלי.

לפיכך, דמי השימוש בכל אחת מהשנים 2021-2012 הם כלהלן: שנה שווי קרקע נידונה (₪) דמי השימוש הראויים (₪) (6% משווי הקרקע) 2022 450,967 לא כלולה בתביעה 2021 441,948 26,517 2020 433,109 25,987 2019 424,447 25,467 2018 415,958 24,957 2017 407,639 24,458 2016 399,486 23,969 2015 391,496 23,490 2014 383,666 23,020 2013 375,993 22,560 2012 368,473 22,108 סה"כ – 242,533 ₪ (קרן) סיכום התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בגין דמי שימוש ראויים עבור השנים 2021-2012 את הסכומים כמפורט להלן: בגין שנת 2012, סך של- 22,108 ₪ כאשר לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 01/07/2012 (אמצע התקופה בגינה משתלם הסכום) ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של- 12,500 ₪ (בהתחשב בסכום שנפסק בסופו של יום לעומת הסכום שנתבע), וכן שכ"ט עורך דין בסכום כולל של- 35,000 ₪ (כולל מע"מ).

בענייננו חוות דעת מומחה בית המשפט נושאת את עצמה.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל התביעה מתקבלת בהתאם לסכום המופחת שבסיכומיה.

אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 121,788 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לטענתה, בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נקבע כי "לא הוכח כי חפוי האבן בבניין מסוכן או דורש תיקונים" (סעיף 17 לחות הדעת) - קביעה שעלתה בקנה אחד עם חוות דעת מומחה מטעמה, שאישר את שלמות החיפוי שהוצגה לתובעים בזמנו לפני שנקטו בהליך זה. עוד טוענת הנתבעת, כי מומחה בית המשפט לא מצא אבני חפוי מנותקות או נופלות ולא הצליח לזהות סכנה כלשהיא לבניין (סעיף 15 לחוות הדעת).

...

לפיכך, נכוח הממצאים של הסדק והתיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת, הרי שבשים לב למתווה המוסכם, כמו גם המגבלות הקיימות על הכרעה במחלוקות בנסיבות העניין, אני סבור כי יש בסיס לחייב את הנתבעת בעלויות הכרוכות בתיקונים שבוצעו על ידה (ואשר נשאה בהן בפועל), ובעלויות הסקר (שיפוי התובעים כדי חלקם במימון העלות).

מכאן, שהפער שיש לבחון הוא בין הדרישה לצו עשה והתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 200,000 ₪ לבין "טובת ההנאה" שההליך הניב לתובעים בסופו של דבר.

סוף דבר על יסוד האמור, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 21,645 ₪.