חוות דעת מומחה התקן תוך רחמי פגום

כן התעורר חשד לבעיה גניקולוגית בעקבות תזוזת התקן למניעת הריון ברחם, אשר גרם להקרנת כאבים לגב.

מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, ד"ר א. ברוסקין, אשר מסר חוות דעת רפואית לבית הדין בתאריך 15/7/2015 והשיב פעמיים על שאלות הבהרה, בתאריך 2/12/2015 ובתאריך 10/2/2016.

מדובר בפגם אנטומי שאין לו השלכה קלינית.

ד"ר ברוסקין הדגיש בחוות דעתו, כי דיסק מסויד הנו דיסק נווני אשר לא יכול להווצר תוך חודשיים אלא בפרק זמן ארוך יותר.

...

לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: מלבד ההפניה של ד"ר ברוסקין ל-44 מאמרים שאינם קשורים לנושא הדיון בתביעה זו, ב"כ התובעת גם הגישה למומחה הרפואי מטעם ביה"ד מאמר שבו צויין, כי שכיחות פריצת דיסקוס סימפטומטית בעמוד השדרה הגבי הינה בין 0.5% ל-1.8% וכי עד שליש מהמקרים יכול לבוא על רקע טראומטי.

בנסיבות אלה אנו קובעים, כי לא הוכחה בביה"ד קיומה של אסכולה מקלה כטענת ב"כ התובעת ולכן כל הטענות בנדון נדחות בזאת.

על-כן אנו קובעים, כי ביום 9.4.13 לא ארעה לתובעת תאונת עבודה כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995, והתביעה נדחית בזאת.

ביום 28.9.10 חתמו הצדדים על הסכם לבצוע עבודות בניה לביתו של " גיל" (להלן: "ההסכם"), לפיו אבו רחמה מבצע עבודות שלד בסכום של 73,080 ₪ כולל מע"מ, בהתאם לדרישות התקנים והמפרט הטכני.

אבו רחמה טוען כי, לקראת סיום העבודות, וכאשר גיל נותר חייבו לו סך של 52,000 ₪, ובאופן מפתיע בעת שהיה בביתו של גיל (ביום 15.2.10) קיבל מכתב מגיל לפיו קיימים ליקויים רבים בעבודות בבית והוא נידרש לתקן את הליקויים לפי חוות דעת של המומחה בן עזרא שצורפה למכתבו של גיל (שקבעה ליקויים בסכום של כ- 70,000 ₪), וכל זאת תוך 48 שעות.

כאשר המפקח וגם גיל מעידים עדות אמינה ועקבית המגובה במסמכים בכתב לפני סילוקו מהשטח, ולפיהם היו פניות לאבו רחמה לבצע תקוני ליקויים וזה האחרון לא ביצע את התיקונים, הרי מדובר בקיום שלא בתום לב של ההסכם בין הצדדים, כאשר גם המפקח פונה לאבו רחמה ודורש כי יבוצעו תיקונים, והתיקונים לא מבוצעים ואבו רחמה ממשיך בשלו, ההתניה לפיה אבו רחמה ימשיך לעבוד לאחר תיקון הליקויים הנה לגיטימית וסבירה ואין בה פגם.

...

שוכנעתי בנסיבות העניין כי אין מקום לפסוק עגמת נפש.

מאותה סיבה של העדר לוח זמנים בחוזה בין הצדדים ולאור העובדה אליה הסכימו שני הצדדי וגם המפקח כי במהלך העבודה גיל הוסיף ודרש מספר רב של שינויים בבנייה, שוכנעתי כי העיכוב והתמשכות זמן העבודה לא היה לאבו רחמה חלק בה אלא היא יציר הנסיבות שנוצרו, ועל כן אין מקום לפסוק בגין שכר דירה של 4 חודשים וגם לא בגין ביטול 4 כרטיסי טיסה לחו"ל (ולגבי אלו גם לא הוכח כי הסכום אכן שולם) אחריות המפקח; "אכן וככלל, אין מהנדס/אדריכל אחראי לליקויים הנובעים מביצוע לקוי, בהבדל מכשלים בתכנון, אלא אם כן חלה עליו חובת הפיקוח. (א. נ. ורדי, דיני מכר דירות (תשס"א), 61). במקרה דנן, הנתבעת 1 אחראית על הפיקוח על ביצוע המבנה, ובתור שכזו, נושאת היא גם באחריות כלפי התובעים לליקויי הבניה". בין אם מדובר בביצוע לקוי ובין אם מדובר באי ביצוע בהתאם למפרט, על שניהם , קיימת חובת מצד של המפקח.

לגבי אחריותו של המפקח - אני סבור כי קמה חבות מצד המפקח בשל העדר פיקוח נאות, שכן ביצוע פריט כגון האיטום שנקבע בידי המפקח סוגו, ובוצע בפועל דבר אחר, זו גם אחריות המפקח.

תביעה בטענה לרשלנות רפואית שבעטיה נותר בגוף התובעת התקן תוך רחמי שלא אותר ולא הוצא.

עם זאת, יש טעם לפגם בכך שאין תעוד המתייחס להפעלת שיקול-דעת האם להשאיר את ההיריון למרות ההתקן ובעיקר לכך שהסיכונים והאפשרויות הטיפוליות הוסברו לתובעת.

אף שכעקרון יש לנקוט גישה אקטיבית להוצאת ההתקן, כיום, לאחר שנים רבות ללא תלונות וללא הפרעה כלשהיא, המומחה "אינו משוכנע באותה מידה של נחישות בהכרח שבהוצאתו ע"י לפרוסקופיה חוזרת". בסיכום חוות דעתו קובע המומחה כי "למרות התייחסותו הביקורתית לעצם ההתנהלות הרפואית השנויה במחלוקת, בכל הקשור לאי הוצאת ההתקן שהוכח שמצוי בחלל הפריטונאום, איני יכול למצוא קשר סיבתי כלשהוא בין עובדה זו לסיבוכים גניקולוגיים/מיילדותיים כלשהם אותם חוותה התובעת (הפלה מוקדמת, הריון מחוץ לרחם) ו/או בריאותיים אחרים" (ההדגשה במקור).

התובעת מכחישה כי מידע מסוג זה נימסר לה והרשומה הרפואית אינה מלמדת על שתוף המטופלת, וכאמור לעיל – גם המומחה העיר על כך. ההתקן בגופה של התובעת יוצר סיכון לפציעת כלי דם, לפגיעה במעיים ובאיברים אחרים ולזיהום דלקתי (עמ' 6 לחוות הדעת ותשובה 5 בתשובות ההבהרה לשאלות ב"כ התובעת).

...

אני סבור כי פיצוי זה משקף את מידת הפגיעה באוטונומיה, כולל תחושותיה הקשות של התובעת כשסברה שהשארת ההתקן היא שגרמה למספר הפלות ולניתוח קשה ואפשרות הליך כירורגי עתידי, ומנגד לנסיבות המקלות והעובדה שעד כה לא נגרם נזק ממשי (אף שעלול להיגרם בעתיד) ולאפשרות הוצאת ההתקן.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 ₪, בתוספת שכ"ט בסך 13,000 ₪ והוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

נטען כי במהלך הבדיקות שנערכו על ידי הנתבעות נמצאה הפרעה מתמשכת בקצב התפתחות העובר בהשוואה לגיל ההיריון הכרונולוגי ועל רקע נתונים אלו שבה ונקבעה מפעם לפעם איבחנה של IUGR (פגור בהתפתחות התוך רחמית) חמור.

נטען כי ביום הלידה נמצא שמשקלה של נ' הוא מתחת לאחוזון 1 ב 2.38 סטיות תקן והקף ראשה מתחת לאחוזון 1 ב 2.75 סטיות תקן, זאת כעדות ל IUGR חריף.

בחוות הדעת נאמר כי כבר בלידה אובחן ממצא לא תקין והיה בידי התובעים קצה חוט לצורך החלת מירוץ ההתיישנות.

הצדדים, אם כן, יגישו ראיותיהם בתצהירים בשאלת תחולת הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות כדלקמן: - ראיות התביעה יוגשו בתצהירים עד ליום 1.8.17 ראיות ההגנה יוגשו בתצהירים עד ליום 1.10.17 לתצהירים יצורף תיק מוצגים ובו מלוא המסמכים אשר בדעת מגיש תיק המוצגים להסתמך עליהם במהלך המשפט, לרבות חוות דעת שבמומחיות.

...

מסקנתי היא כי יש לקבל טענת הנתבעות בכל הנוגע למועד בו הוגשה התובענה, יום לאחר התיישנותה.

נוכח האמור, אני קובעת כי התובענה דנן הוגשה ביום 14.10.16, יום לאחר התיישנותה.

הוא אישר, לפיכך, כי הגם שכתב בחוות דעתו כי הנאשם פעל כשורה, הרי שמשאינו יודע מה למעשה עשה הנאשם במהלך הלידה, בהיעדר תעוד - "אז הקטע הזה לא תקין, נכון" (עמ' 887 לפרו' הדיון מיום 15.9.22 ש' 3).

לעדותה, הנאשם הסביר לה כי ההליך כואב מעט אך יסתיים אחרי 20 דקות, והוא אכן שאב לדבריה את העובר, והתקין לאחר מכן התקן תוך רחמי.

אין בידי לקבל את טענת ההגנה בסיכומיה כי חוות הדעת לא נועדה לקבוע כי ההיריון לא היה תקין אלא להציג נתון בדבר שכיחות ההפלות בשבוע זה, נוכח מסקנתו הברורה של המומחה בחוות דעתו, כי היה מקום לריקון הרחם ללא אישור מקדים של ועדה.

נטען כי משרד הבריאות יזם את התלונות למישטרה, מסר למישטרה ולמומחה חומרים מבלי לקבל את הסכמת הנשים ותוך הפרת חסיונן וחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"), ולפיכך עתרה ההגנה לפסול את כלל המסמכים הרפואיים, כמו גם את כלל הראיות הנגזרות ממסמכים אלה - קרי את חוות הדעת, את אמרות הנאשם ביחס למסמכים אלה ועוד.

...

תוכן עניינים פתח דבר 3 כתב האישום 4 מעמד חוזר מנהל רפואה 10 אישום ראשון 18 אישום שני 43 אישום שלישי 68 אישום רביעי 82 אישום חמישי 91 האם בפעולותיו נתן הנאשם טיפול רפואי? 96 האם התרשל הנאשם במעשיו? 103 הפרת הצווים 125 שיבוש מהלכי המשפט 139 טענות ההגנה כנגד התנהלות המשטרה, משרד הבריאות והמאשימה 141 סוגיית לידות הבית 175 סוף דבר 182 פתח דבר עניינו של כתב אישום זה ברופא נשים, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר פתח מתחם ללידות בית בשטח ביתו.

כאמור, מסקנה זו מתיישבת גם עם עמדת משרד הבריאות, לפיה מוטב כי נשים שהריונן בסיכון ילדו בבית חולים ולא במקום אחר.

סוף דבר התיק הנדון עוסק במקרה ייחודי, במסגרתו ביצע הנאשם, רופא ומיילד, עבירות אגב מתן טיפול רפואי שבבסיסו לידות שבוצעו במתחם פרטי, לידות המוגדרות כ"לידות בית", בהן ילדו נשים שהלידה בעניינן הוגדרה בסיכון.

נוכח מכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירות אשר הוכחו, כפי שפורט במסגרת הכרעת הדין.