כן הוגשה מטעם התובעים חוות דעתו של המהנדס והמודד המוסמך מר אסעד ג'רייס (ת/1) אשר נחקר לגביה.
יצוין, כי מכתב בשפה הערבית, ברוח דברים אלה, הנושא תאריך 16.3.1976 צורף לתצהירו של הנתבע 1.
על גבי התשריט נכתב: "חלקה 29ה שטח: 0.470 ד'".
המומחה מטעם התובעים, המהנדס אסעד ג'רייס, ציין בחוות דעתו (ת/1) כי "חטיבת הקרקע בצורתה הצרה והארוכה אינה יכולה להוות מיגרש בנייה כחלקה נפרדת ועצמאית ואינה ניתנת למימוש ויש לאחדה לחלקה 23 הסמוכה, וכנראה למטרה זו היא נוצרה על מנת לתקן את הגבול הדרומי לקו ישר". עוד הוסיף כי בתשריט ניתן להבחין בחץ היוצא מתוך מיגרש 29/ה' לעבר חלקה 23, דבר שיש בו כדי ללמד על כך שאותו מיגרש יצורף לחלקה 23.
אילו מדובר היה בפולש שתפס חזקה בקרקע השייכת לשכניו, ללא כל זכות בדין ובאקט של בריונות, מדוע זה החליט כך לפתע, לנהוג לפי הדין ולמלא אחר מצוות החוק? כלום הגיוני הדבר שאותו פולש החליט לפתע לטרוח ולהגיש היתר לבניית הגדר בקרקע שאליה פלש?
יתר על כן, על גבי התשריט קיימת הערה בכתב יד מיום 7.7.1960 לפיה "אין היתנגדות בתנאי שיקבל אישור מבעל חלקה 29". מכאן שרשויות התיכנון היו ערות לעובדה שלמבקש ההיתר אין זכות לגבי המקרקעין נשוא בקשת הבניה שהוגשה על ידו.
...
דיון והכרעה
סוגיית ההתיישנות
בטרם אדרש למחלוקת גופא אני רואה לסלק מן הדרך את טענת ההתיישנות אותה העלו הנתבעים כטענת סף.
לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שכן לפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 תקופת ההתיישנות של תובענה במקרקעין מוסדרים היא 25 שנים.
העובדה שניתנו שני היתרי בניה בשתי הזדמנויות שונות מחזקת את המסקנה כי הבניה נעשתה בידיעתה ובהסכמתה של מרים, הבעלים של חלקה 29.
על יסוד מקבץ האמור אני מקבל את התביעה ונותן בזאת פסק דין המצהיר כי התובעים הם הבעלים של 470 מ"ר בחלקה 42 בגוש 10283 מאדמות שפרעם, ועל כן זכאים להירשם כבעלים של 470/13390 חלקים מתוך החלקים הרשומים כיום ע"ש מרים בולוס חדאד.
הנתבעים ישלמו, יחד ולחוד, לתובעים הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 17,550 ₪ וזאת תוך 30 יום אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
